1 במרץ, 2010

דיאלוג עם גופי – מהדורת 2010

אני רוצה לספר על הדיאלוג אותו אני מנהל עם גופי…

אני רוצה לטעון כאן כי גופנו משדר לנו את צרכיו בכל שעות היום, וככל שנהיה בדיאלוג עם בקשות הגוף שלנו ונמלא את רצונו, הרגשת אושר ושלמות תמלא אותנו. השידורים של הגוף הן ההרגשות שלנו בבטן, בראש, בגב ובשאר אברי הגוף.

זה מתחיל בתזונה. בשנים האחרונות, שיניתי את התזונה שלי מספר פעמים, ובכל פעם, בחנתי את הרגשת הגוף שלי, ולפי תגובתו, התאמתי את התזונה שלי.

לפני מספר שנים נסעתי להודו. עד אז, נהגתי לאכול מכל הבא ליד. לא חשבתי על אוכל בריא ולא חשבתי על הקשר בין מה שאני מכניס לגופי ובין תחושות הגוף והנפש השונות. בשבוע הראשון שלי בהודו, ראיתי איך מחזיקים ההודים את הבשר בכלובי רשת ללא קירור, וכל הזבובים שיושבים על הבשר לא יכולים אפילו לצאת. באותו יום החלטתי להפסיק לאכול בשר. הרגשתי מצוין עם המזון המקומי שברובו לא מבוסס על בשר, ומאד נהניתי מכך. מספר חודשים אחר כך, אולי בגלל תזונה שלא היתה מאוזנת מבחינת צרכי הגוף, הרגשתי חולשה וסחרחורות, ושאלתי את עצמי אם זה קשור לתזונה שלי. החלטתי לחזור לאכול בשר עוף ודגים, ומיד הרגשתי שיפור בתחושת הגוף. חזרתי להרגיש אנרגטי ורענן והבנתי שאני זקוק למזון זה.

מספר שנים מאוחר יותר, שמתי לב שלאחר שתיית קפה בבוקר, הרגל רב ימים, נהגתי לחוש תחושות בטן לא נוחות ובחילה קלה. אני לא יודע בדיוק מה בקפה או בחלב גרם לתחושות אלו, אבל באותו יום החלטתי להפסיק לשתות קפה לסוגיו (עד היום הזה) ומאז לא חזרו תחושות אלו.

מספר שנים מאוחר יותר, החלטתי להפסיק לצרוך קמח וסוכר לבן (עד כמה שניתן). התחלתי לקנות לחם מחיטה מלאה או משיפון ואף התחלתי לאפות את הלחם שלנו בבית, ופתאום התחלתי לחוש את השינוי. התחלתי להרגיש שכשאני אוכל לחם מלא, הגוף שלי מקבל בשמחה את המזון, מקבל את האנרגיה הנכונה לו יותר, והרגשת הגוף שלי השתפרה להפליא. ויותר מזה, כאשר אני נמצא במקום שם אין חיטה מלאה ונאלץ לאכל חיטה לבנה, אני חש בהבדל האנרגטי. בהתחלה, נהגתי לאפות לחם עם שמרים, ובהמשך, בעקבות סדנא עם עדינה ניפו, עברתי ללחם מחמצת בלבד לתקופה ארוכה.

דבר נוסף שגיליתי לגבי תזמון הארוחות שלי הוא שאני לא מסוגל לאכול מיד בבוקר את ארוחת הבוקר וגם הבנתי כי שתיית משקה חם ומתוק בבוקר אינה מטיבה לי. עברתי לשתיית מים פושרים בכל בוקר לפני צאתי לעבודה, ורק לאחר כשעתיים, הגוף שלי מאותת לי על הצורך לקבל את המגיע לו.

הרגל נוסף אותו אימצתי הוא תקשורת עם המזון והשתייה שבאים לגופי. אני מברך את המים שאני שותה ומבקש שיעוררו את גופי ויכינו אותו לארוחת הגוף הראשונה. אני מבקש מהאוכל לתת לי אנרגיה וכח. במקום עבודתי יש לי את הפנאי והמקום להכין לי ארוחה זו עליה אני לא מוותר. לחם מחיטה מלאה, ממרחים שונים, ירק ופרי, ואני מתמלא מרץ וחיוניות ומסתער על סדר יומי באנרגיה גבוהה.

שעת צהרים מגיעה, ואני מתחיל לחוש רעב. אני פונה אל גופי ומנסה לבדוק מה נחוץ לו. האם אני מתאווה לאיזה נתח בשר עסיסי ? או שאכילת תוספות וירקות יספקו את רעבוני. בעבר, לא הייתי מוותר על מנת הבשר היומית, אבל התחלתי להאמין שהרצון שלי לאכול בשר אינו נובע ישירות מצורך חיוני של הגוף בבשר, אלא מהרגל רב ימים, ובעצם אם אחליף את אכילת הבשר במזונות אחרים, אשביע את רעבוני ואספק את צרכי גופי. התחלתי עם הורדה הדרגתית בצריכת הבשר שלי, ועברתי לאכול דגים ודגנים במקום בשר והרגשת הגוף שלי היא מצוינת. אני לא חווה נפילת אנרגיה המאפיינת את הגוף לאחר ארוחת צהרים גדולה, ואני לא מרגיש מנומנם ועייף. כאשר לעיתים אני חש ירידה באנרגיה, אני ניגש לאכול פירות ושותה תה ומבקש מגופי להתאושש.

דבר נוסף בו נוכחתי הוא שכל עניין הדיאלוג שלי עם גופי הוא נושא אנרגטי ורוחני בפני עצמו והוא מעניק לי הזדמנות להתחבר לעצמי ולצרכי העמוקים, ולהשפיע גם שם בעזרת אותו הדיאלוג, גם כאשר גופי מתרעם עלי. לעיתים, כאשר אני אוכל מזון בעל אנרגיה נמוכה, אני מיד מרגיש בכך בבטני באותו רגע, ואז כלי הדיאלוג מאפשר לי לבקש מגופי להתגבר על הבעיה, לנקות את התכולה השלילית ולחזור לעצמו. נוכחתי שהתהליך יכול להיות מאד מהיר, ותוך כמה דקות הרגשתי משתפרת והאנרגיה חוזרת.

בכלל, נוכחתי כי לגוף שלי יש את עקומת האנרגיה היומית הקבועה שלו. בבוקר, כשעתיים משעת הקימה, אנרגית הגוף היא בשיאה, אני מלא מרץ, מרוכז מאד ומסוגל לבצע עבודה בהספק גבוה מאד. בצהרים, האנרגיה מתחילה לרדת בהדרגה, והשפל הוא בשעות אחר הצהרים. הַגַעתִי הביתה, וחַזַרַתִי אל ילדי מעלה בן רגע את האנרגיה ואני חווה שוב כח ומרץ עד לשעות הערב, אז הגוף מדווח לי על כך שהוא זקוק למנוחה ומודיע לי להתחיל להתארגן לשינה. המודעות לעקומת האנרגיה הזו עוזרת לי לתכנן את היום ואת כמות הפעילות אותה אני מתכנן לעשות בשעות העירות. לפעמים אני מוחה על הצורך של הגוף בשנת הלילה. אני מודיע לו שלא סיימתי את הפעילות היומית שלי ושייתן לי קצת כח לעוד איזה שעתיים. גם לי יש את סדר יומי למרות שהוא לא תואם את זה של גופי, אבל הוא לא מוותר.

ומה לגבי השפעת תהפוכות הנפש על הדיאלוג עם גופי? מצאתי שההשפעה היחידה של מצבי רוח קיצוניים אצלי (שאינם רבים) מתבטאת בצורך בצום. הכוונה היא הסתפקות בשתייה בלבד במשך יממה בדרך כלל. צום עבורי, הוא כלי רוחני של התחברות לגוף ולנשמה, והוא הזדמנות מצוינת לחדש את האנרגיה בגוף ולנקות אנרגיות שליליות שהצטברו בו. חוויתי חווית צום של יומיים בחופשה באילת. בחופשה זו הייתי מנותק מסדר יומי הקבוע ועסקתי בצלילות עומק והאזנה למוסיקה אותה אני אוהב. הצום העצים את החוויה ואפשר לי לטעון את גופי בשלוות נפש גדולה וכח רב.

ומה עם תאוות הבשרים? ובכן, גם שם יש דיאלוג. גופי מזכיר לי את הצורך בסקס כל פעם מחדש. כאשר אני מקבל את הדיווח הזה, אני ממלא בשמחה את מבוקשו. נכון שסדר היום של משפחה עם ילדים קטנים אינו גמיש כל כך לנושא הסקס ולעיתים יהיה צורך להמתין כמה ימים, אולם הגוף אינו שוכח.

אני רוצה להוסיף כמה מילים על אלכוהול. שתיית אלכוהול בחברה היא עניין שבשגרה ואינו נחשב חריג. בעברי יצא לי לשתות לשוכרה מספר פעמים עד אובדן חושים מלא, ואני זוכר את החוויה הזו מסעירה מצד אחד ומזעזעת מצד שני. הרגשת ה"היי", והשחרור שמעניק האלכוהול היא גדולה והיא פועלת ישירות על נפשנו. יחד עם זאת, ההתפכחות משכרות אצלי היא עסק דיי מגעיל. הראש כואב, הרגשת הבחילה גדולה ולוקח לי כיומיים לחזור לאנרגיה החיובית של גופי ותמיד הצטערתי על כך. מה גופי מנסה להגיד לי כאן ? הוא מנסה לאמור לי ברמזים עבים כי הוא אינו זקוק לאלכוהול. כמובן שיש כאן התנגשות בין רצון הגוף לרצון הנפש ונשאלת השאלה מי משרת את מי ? אני מוצא כי אצלי הגוף אמור לשרת את הנפש ואת צרכיה ולא להיפך, וכי ככל שאשרת את הגוף טוב יותר, הנפש תהיה רגועה ובריאה יותר ולא תזדקק לתמיכה חיצונית. הרגשת ה"היי" המלאכותית של האלכוהול יכולה להיות מוחלפת בהרגשת התחברות והתעצמות עצמית.


את הרשימה הזו כתבתי לפני שלוש שנים ושלחתי לעורכות "באופן" כשי שיוכנס לעלון. אולם, כמו שאתם יודעים, העלון יצא להדממה, אבל עכשיו עם חזרתו, החלטתי לקרוא שוב את הכתבה, ולספר לכם מה קרה עם הדיאלוג עם גופי בתקופה האחרונה.

ובכן, בדיוק לאחר כתיבת הרשימה, הפסקתי לאכול בשר ועל כך אני רוצה לפרט מעט.

יצא לי לחשוב קצת על אותו הבשר שאני מכניס לפי. ממה הוא מורכב ? מדוע אנשים כמהים אליו ? מהם התהליכים הקשורים בהכנתו ?

תעשיית הבשר הינה תעשיה המביאה אלינו לצלחת מזון שנלקח מבעלי חיים אחרים בצורה אכזרית מאז לידתו ועד מותו של בעל החיים הנאכל. חשבתי על כך שלגדל בעל חיים בכלוב קטן וצפוף, ללא יכולת לנוע ולחיות חיים רגילים של בעל חיים, יוצר בעל חיים ללא אנרגיות חיוביות. בעל חיים זה, לאחר שיישחט יכול "להעביר" את המסר בבשר שלו לאוכלו. לא רציתי יותר להיות זה שאוכל בשר ש"זוכר" את החיים העגומים עליו נקלע. רציתי לאכול מזון מזין. מזון שזוכר רק ימים יפים ולכן הפסקתי כבר אז את אכילת הבשר.

והנה הגיע מפגש פארק הירדן 2009. שמחה והילולה, ובמחנה הקטן שלנו, הוחלט על הכנת חלק מהמזון ללא גלוטן. הדבר נבע מרצון של זוגתי ובתי להימנע מאכילת גלוטן מהסיבות שלהם. החלטתי גם אני לבדוק את הנושא על עצמי. האם אני באמת זקוק לחיטה הקיימת ברוב המזונות שלנו?

ובכן, תתפלאו לשמוע שהחיטה הלכה בדרך כל בשר ונעלמה גם היא מהתפריט שלי. קיימים מוצרים אחרים כל כך טובים, עד שמהר מאד הבנתי שמוטב בלעדיה.

זה לא שאני מסתגף. כלל לא. אני אוכל הרבה אוכל מזין, מרגיש את השפעתו הטובה ונהנה ממנו בכל רגע.

לסיכום, אני לא מתכוון להציע הצעות תזונתיות כלשהן. אני מזמין כל אחד ואחת מכם לנסות האזין לצרכי גופם האמיתיים. לפתוח את ערוץ התקשורת הזה שלעיתים לא קיים, ולבדוק מה קורה שם. כאשר אנחנו מתאווים לאיזו חפיסת שוקולד, סטייק עסיסי ונוטף דם או עלי חוביזה ירוקים, בואו נבדוק מה הסיבה לכך.

הדיאלוג הזה בינינו לבין גופנו יכול להיטיב את חיינו, להעצים את תחושת החיים שלנו ולתת לנו אושר, והרי יכולת זו קיימת ממש כאן אצלנו, אם רק נאזין.

באהבה, ניצן.

5 תגובות   (רסס)

  1. מאת שיר:

    מעניין מאוד. מזדהה עם הרצון, אני רק בתחילתו של תהליך ארוך להתנקות מהרבה זבל שהכנסתי לגוף שלי.
    בהצלחה!

  2. מאת עינבל ויסמן:

    תודה על השיתוף!

  3. מאת מירי אורמן:

    מזדהה מאוד. גמני עברתי ועוברת תהליך דומה, עם עליות וירידות… גם לא אוכלת בשר המון שנים, ולאחרונה גם לא חיטה, אבל מכורה לקפה :-)

  4. מאת עופרה:

    מיד כאשר קראתי את הכותרת,הנהנתי בליבי ובגופי.אני למודת שנים רבות של דיאטות למניהן,הפרעות אכילה מגוונות והגישה העיקרית שלי למזון "רע" היתה שיש להוקיעו ומיד,כמובן שלא הצלחתי לעשות זאת כי המשיכה שלי התגברה ככל שנמנעתי.היום מזה שמונה חודשים שהתחלתי בפעילות ספורטיבית קבועה(אני רצה 5ק"מ 3 פעמים בשבוע) הגעתי לאיזון גופני שמאפשר לי להקשיב לסימנים שהגוף נותן ולנסות להבין אותם כאמצעי תקשורת,איתות שיש להתיחס אליו ברצינות כי הוא בא לעזור לי להבין מה אני צריכה,לפעמים זוהי תחושת רעב שאני לא מקשיבה לה ולפעמים צורך בחלבון מן החי,ולפעמים לא בא לי לאכול,כן,יש לי ימים כאלה
    האימונים הגופניים מאפשרים לי לנהל חשבון מאוזן עם עצמי,כמו מי שמכניס משכורת יפה ויכול לבזבז.
    אשמח לשמוע עוד על הדיאלוג הזה,כמו כן להביע הזדהות והוקרת תודה
    שלום רב

  5. מאת רחלי בהרל:

    תודה ניצן. אשריי לך שגופך מדבר כל כך הרבה.
    אני לומדת להקשיב.

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )