ציטוטים מהמחנך הדגול יאנוש קורצ'ק 11 באפריל, 2010

רשימה מהגטו

בשנת 1988, בנסיבות מסתוריות שטרם התבררו די צורכן, נמסר לאגודת קורצ'אק בישראל באמצעות מתווך אוסף מקיף ולא מסודר של חומר ארכיוני מתקופת חייו האחרונה של "הדוקטור הזקן". מקור החומר בארכיון של "בית היתומים". הקטע הבא לקוח מתוך המסמכים הללו.

קולו של משה – קול הארץ המובטחת

האם היא קיימת? האם היא ישנה באמת? – קיימת אי שם בעולם?

יֶשנה או איננה?

אני רוצה לדעת מה חירות ומה זה עבדות.

האם הרצון שלי קיים באמת, ובאמת יש לי רצון חופשי? – האם אני אדם חופשי או עבד?

האמנם קיימת באמת ארץ מובטחת, חופש, או לחם צר ושוט של משגיח בכל מקום, משגיח המחלק פקודות ומצווה, ואני חייב, לא רוצה אבל מוכרח?

– האם אני יכול להיות אדון על חיי, על החיים שלי עצמי, על האוויר שלי שאני נושם, על המים שלי שאני שותה, על הלחם שאני אוכל, ואפילו על השוט שפוצע את בשרי?

האם עבד מוכרח להיות אומלל, לא יכולות להיות לו שעות עליזות, ולאדם, החופשי כל חייו, האם לא יכולים להיות ימים מרים, רעים ועצובים?

[…]

משה לא הבטיח לעמו שיוכל לאכול לחם טעים, לשתות יין מתוק ולרַוות את צמאונו במיץ פירות בלי עבודה ובלי כאב. כדי להגיע לארץ שהבטיח משה – צריך לעבור דרך ארוכה וקשה, דרך תעייה וחיפוש, להקים מחנה ואוהלים במדבר – והכל בעקבות פקודה אחת של אדון, של מלך אחד – והמלך הזה לא דורש כס של זהב, או ארמון שיש, או כלי נשק חדים, או תפילות כנועות, או קידות עמוקות, או קורבנות, וגם לא עבודה כדי להרבות את נוחיותו ולרומם את שמו.

רק מתנה אחת יהיה הפרס והפיצוי: היום השביעי בשבוע, יום של שלווה ומנוחה, שבת למען לבבך, ידך ומחשבותיך.

מחשבה חופשית של רוח חופשית. והכוכבים זוהרים מעליך בשמים.

– לא תרצח.
– לא תגנוב.

דרוש רק את מה שמגיע לך בדין ובצדק. אל תדרוש לעצמך את מה שמגיע בדין לאחיך, או את רכושו.אני אלוהיך שלא מכיר ביהודי או במצרי, לא מכיר באדונים, בשליטים, במלכים, לא במשרתים ולא בנתינים.

– כבד את אביך ואת אמך מפני שאתה בעצמך הנך אב ואם לעצמך, מפני שאתה אדון לעצמך, אדון היוצר את עצמו.
– המחשבה היא שלך, נפשך היא שלך, שלך הקול, שלך הצו – שלך האלוהים. כבד ושמע אך ורק לעצמך. אתה אדם.

[…]

עבד מחפש לו אדון ושליט, פקודות, עונשים ופרסים וגמול שיינתנו לו, שיינתנו לו כמעשי חסד.

אדם חופשי מחפש צו ותמורה על מילויו – הוא מחפש בתוכו, בעצמו נותן לעצמו ובעצמו משלם לעצמו, בעצמו גומל לעצמו ומעניש – מודה ואסיר תודה לאלוהים, ולהוריו – והוא שמח במצפון חופשי ונקי.

(מתוך עיונים במורשתו של יאנוש קורצ'אק מס' 4)

תגובה אחת   (רסס)

  1. אורלי הלל הגיב:

    התרגשתי מאוד לקרוא את הכתוב זה כל כך נכון וכל כך ברור רק חבל שהברור הזה הוא לא נחלת הכלל ואנו מתנהלים בחיינו בתוך המסגרות הנוקשות, נכון שזה לא בר השוואה למה שעבר עליהם שם אך בחיינו כיום חלק גדול מאיתנו עדיין חי כמו אוטומט מבלי שהוא מחובר לאמת שלו ,לייעודו ולתפקידו בעולם זה , כי אנו חיים בנורמות ומוסכמות מקובעות שגורמות הרבה פעמים לאדם לאבד דרכו.
    חיינו מתרחשים בדיוק כמו בהצגה על במה ויש שלוש מערכות משחק במקום שיהיה המשך וקשר בין המערכה הראשונה השניה והשלישית, כמו שצריך להיות ואז נוכל להגיע למחוז חפצנו המערכות מנותקות יותר ויותר אחת מהשניה ואנו הולכים ומתרחקים מהנכון לנו כי אנו כל כך מטושטשים מכל מה שנחשב לנכון שנחשב למקובל והחינוך הנוקשה של מה צריך ולא צריך להתרחש מה טוב ומה רע עד שאין לנו יכולת למצוא את עצמנו בתוך זה, כי מה שנכון לאחד לא בהכרח נכון לאחר ואז אנו מגיעים לגיל 40 וכולם מכנים אותו גיל המשבר, השאלה מדוע, אולי מכיון ששבענו מהסיפורים שאנו מספרים לעצמנו שאם יש לנו עבודה מסודרת אישה טובה וילדים בריאים אז מיצינו, אך כולנו מבינים שאם אנו לא מחוברים לייעודנו ולא מצליחים להתפתח במקום שמרגיש לנו נוח ולהתחבר לאמת הפנימית ואם אנו לא מרשים לעצמנו להסתכל במראה ולראות מהם המקומות שאני יכול ללמוד מאלה שמשחקים על אותה הבמה אנו לא מצליחים לחוות ברגעי חסד ואושר שאנו כל כך רוצים בהם.

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )