עץ התאנה ועץ הלימון
היה היו שני שכנים, ולשניהם חלקת אדמה קטנה, גינה קטנה. נטע האחד שתיל תאנה, נטע השני שתיל לימון. לאחר 7 שנים, נתנו העצים פרי. התאנה הניבה פירות סגולים, עסיסיים ומתוקים כדבש. הלימון הניב פירות צהובים, קשים וחמוצים. נתן בעל עץ התאנה מעט מפירות העץ לשכנו. טעם השכן את פירות התאנה – ונהנה. לאחר מכן, קטף מפרי עץ הלימון שבחצרו ואכל. אך הפרי היה חמוץ ביותר!
לאחר שהכין מעט לימונים לתת לשכן, נשאר לעמוד ליד העץ ודיבר אליו: הו, עץ לימון! מדוע פירותיך כה חמוצים? למה אינך יכול לתת לי פרי מתוק? 7 שנים עדרתי, והשקיתי, גזמתי וזיבלתי אותך, בדיוק כמו ששכני עשה! למה אינך יכול להניב פרי מתוק! תאנים למשל? תן לי, בבקשה, פרי מתוק ועסיסי!
אך עץ הלימון לא יכול לשנות את התכונות שלו. הוא אינו יכול להיהפך לתאנה. בעץ הלימון מצויה תכונת הלימונים וטעמם החמוץ. בעץ התאנה מצויה תכונת התאנים וטעמן המתוק. עץ הלימון אינו יכול להיענות לבקשתו של האיש. אין בכוחו לעשות זאת. אם האיש רוצה פירות של תאנה, עליו לשתול תאנה.
אנחנו שותלים ומטפחים לימון ורק אחרי שאנחנו טועמים את התוצאה החמוצה – אנחנו מצטערים ומבקשים שינוי. אך אז השינוי הוא בלתי אפשרי. לא משנה כמה נבכה וכמה נתחנן לשינוי, כמה נתפלל וכמה נבקש- מה שזרענו – הוא מה שיצמח. רק אם ניטע עץ תאנה נקבל פרי מתוק. זרעי ההצלחה שאנו זורעים עכשיו יהיו לפירות ההצלחה שנאכל בשנים הבאות!
(ע"פ סיפור של יהודי הודו).
עצי פרי משמשים למרפא מקדמת דנא. ליתר דיוק, לכל העצים ישנן תכונות שיכולות לשמש לריפוי, בהקשר הנכון ובשימוש הנכון.
כולנו יודעים שכל המגזים בתאנים סובל. הן מכאבי בטן, הן מעצירות, הן מרגישות בפה ובשפתיים. חלב התאנים הוא חומר צורב ולא נעים. סבתא שלי מרחה את חלב התאנה על פטריות בעורי. נדבקתי מחתלתול רחוב קרח. החתלתול נעלם אחרי כמה ימים ואילו רגלי התכסו בכתמים בהירים, שמוגרו ע"י חלב תאנים. הטיפול היה מהמציקים ביותר שחוויתי. חלב התאנה מותיר את העור דביק ומעקצץ. אך הפטריות נעלמו.
לא בכדי אין עץ התאנה מבשיל באחת. עץ השסק למשל, בגל חום אביבי אחד נשטף כולו בזהרורים כתומים ועסיסיים, והגפן, או הזית. ולרשותך זמן מוגבל עד שינשרו פירותיו ויהיו למאכל תאווה לציפורים, לנמלים, לזבובונים ולפרוקי הרגליים הזעירים שעל הקרקע. אך התאנה מבשילה במשך קיץ שלם, מעט מעט, כל יום פרי אחד או שניים, ואי אפשר להגיע עם דלי ולרוקן את העץ מפירותיו כי רק בודדים בשלים ואילו השאר-בוסר.
"'נצר תאנה יאכל פריה' – למה נמשלה תורה בתאנה? שרב האילנות, הזית, הגפן והתמרה, נלקטין כאחת, והתאנה נלקטת מעט-מעט. כך התורה, היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשנתים" (במדבר רבה כא).
לכן נמשלה תורה לתאנה. כפי שאין אדם יכול לקטוף את כל פירותיה ביום אחד, כך אי אפשר ללמוד את התורה כולה בבת אחת. צריך להמתין שנבשיל, להמתין שיבשיל, להמתין ולהנות מהפירות שמבשילים.
ומי שאוכל בבת אחת הרבה תאנים, חווה את התחושה הזהה. ניסיון ללמוד את כל התורה על רגל אחת, ניסיון לאכול יותר מדי תאנים, ישאיר אותך מחובר לרגש, לבטן, לתחושות.
גם לכאב בטן יש מה ללמד אותנו. כאב בטן הוא צעקה: הקשיבי לגוף שלך!
הדביקות באצבעות, הטעם החמצמץ והצבע העז (אני מעדיפה את הזנים האדומים חמוצים של התאנים) נעשים בלתי נעימים ובלתי טעימים כמו התאנים הראשונות? מקשיבה לגוף, עוצרת. סיימתי. גם אם עוד ישנן תאנים על העץ – הן יחכו, או יענגו את הציפורים שמבקרות בגינה.
מה שזרענו – הוא מה שיצמח. כאשר אקשיב לחושים שלי, אעניק לגופי את המתנה הגדולה מכולן – בריאות.
הקשיבו לטעם, למגע, לריח, לרגשות.
איכלו רק פירות שריחם נעים לכם, שהמראה נאה בעיניכם. שנים נמנעתי מקיווי בגלל הצורה והזיפים. כשלבסוף החלטתי להתעלם מאלו ולאכול את ה"קיווי עסיסי עם ויטמין C" שזהבה פירסמה באינטנסיביות, גיליתי שאני מתגרדת בכל הגוף בגללו. איכלו פרי כל עוד הטעם טעים. ולא רק הטעם בנגיסה הראשונה. גם בעשירית. כשההנאה פוחתת, זו העת להקשיב ולעצור.
אני מאמינה שכל עוד דבר מה (טבעי ולא מעובד, כן?) טעים לי בכל החושים, הוא טוב לי.
באיחולי שנה של הקשבה לחושים, לטעמים, לגוף ולטבע.
שנה טובה ומתוקה,
עינבל
מעניין שאני הרגשתי בדיוק להיפך. אני לא יכולה לדמיין חיים בלי לימון וממש לא סובלת תאנים בשום צורה.
באופן כללי, הטעם המתוק איז אובר רייטד…
שנה טובה ומרובת טעמים מרתקים ומרקדים בפה, בלשון ובנשמה.
כן, גם חמוץ. 😉
תודה ניצן. אמן.
איזה יופי, ברור לי ששני המשלים (הלימון והתאנה והתאנה והתורה)ישארו ולילוו אותי , במחשבות שלי ובדרכי להסביר דברים לאנשים . תודה .
@}
ארני, יעלי, תודה על התגובות!
גם אני לא יכולה לחיות בלי לימון ולא אוכלת כמעט שום פרי..
תודה על הסיפורים היפים.
תודה גם על התאנה וגם על הלימון.