5 בספטמבר, 2010

מתמטיקה לא מושחתת

  1. אם יש סיבה אחת שמצדיקה שנקרא לילדים מענייניהם ונאתגר אותם בלימוד מתמטיקה, היא קשורה באימון המידות המוסריות. ההצדקות האחרות שנותנים בדרך כלל לעיסוק זה – שאם לא ילמדו אותם מתמטיקה הם לא ידעו לקנות במכולת, או שבכך אנחנו עושים אותם חכמים יותר – מלבד זה שהן נגועות במניעים זרים, הן  פשוט לא נכונות. ועל כך הרחבתי במקומות האחרים.
  2. והנה, כשחושבים על "אימון במידות מוסריות" אפשר שתצטייר תמונה של מבוגרים חמורי סבר המנסים להשפיע מקדרותם על רוחם העליזה של ילדים, שלבם לא נוטה לעניינים שכאלה.
  3. אבל זו טעות בהבנת מהותה של "המידה המוסרית". כי הילדים דווקא מזהים בטוב את תשוקתם העליונה, ונפשם מלאה בכמיהה להגשמה בממד זה. הם רוצים להפגין את רוחב ליבם, ולבטא את גבורת רוחם. הטוב, הראוי, והיפה מדבר אליהם, מושך אותם, מהווה להם מקור השראה ומשען למסעם.
  4. ואדרבא, אלה אנחנו המבוגרים שצריכים להתאים את הרגלינו הנוטים להירדם, לגודל כמיהתם, ותום ליבם המחפש. אנחנו שצריכים בהשראתם למצוא דרך להוות להם דוגמא ומופת, ולבשר להם שאכן יש מולדת לתשוקת נפשם, ויש כתובת לפירותיה. והיא ראויה ורצויה.
  5. התשובה שאנחנו נותנים להם בעניין זה, צריכה להוות את הציר המרכזי של החינוך – הדבר שאליו אנחנו רותמים את כל האמצעים העומדים לרשותנו, את כל ביכורי רוחנו, חכמתנו, וכישורנו, ובאופן זה ליצור את הזירה שתאפשר להם להתעלות ולבטא את מלוא גודל רוחם ועוצמתם. מרחב שיהיה גם הזדמנות להמשיך ולשכלל ולהעמיק עוצמה זו, שכוחה אינו בגולמיותה המתפרצת, אלא דווקא בתהליך התעדנותה – הוא האתגר של הפוריות והזריעה הנאורה בעולם המעשה.
  6. המתמטיקה לא יוצאת דופן מבחינה זו – ראוי שתהיה גם היא זירה לשכלול המידות. מקום בו הילד לומד אותנטיות, יושר, דיוק, מסירות – לא כמושגים חיצוניים וצבועים, אלא כמידות פנימיות של גבורה ואומץ לב.
  7. למשל: לטפח את היכולת לעקוב אחר צרימה דקה של אי הבנה, ובמקום לטייח ולעגל אותה, להיות ישר ולהעמיד אותה במרכז תשומת הלב. ללמוד להתחקות אחר קווי מתארה, גבולותיה, ולראות בסדק שהיא מעמידה את המקור לצמיחה. למשל: לשכלל את היכולת ללכת לאט, ולראות את העוצמה שיש באיטיות. למשל: להסכים להיות בדרך ולהיגמל בהדרגה מן האחיזה הסימביוטית בתוצאה. למשל: ללמוד להבחין בין עיקר לטפל ולשכלל את היכולת להישאר במרכז מבלי לאבד ולדכא את הטפל. למשל: לשכלל את העצמאות, והאחריות שמתבקשת ממנה. למשל: ללמוד להקשיב לאחרות שמביאה אתה המתמטיקה ולא כדי להיכבל כקורבן בחוקי זרותה, אלא כדי למצוא גם כאן ולמרות הכל את מידת החירות.
  8. שהרי המידה שהיא שורש כל המידות, היא מידת החירות. והמתמטיקה יכולה לעזור לילד לשכלל את יכולתו לעמוד על חירותו כנגד כל המתחכמים לגזול אותה. לעזור לו לעמוד על כבודו-חכמתו, לדעת להאמין לעצמו, ולראות במה שסותר אותו לא נקודה של פסילה אלא תמיד הזמנה להעמיק את האמונה בעצמו. ואותה "נוקשות" כביכול של החוק המתמטי שאין לסטות ממנו ימינה ושמאלה היא גם, בצדה האחר, חדווה של חירות.
  9. ואמנם שיעורי מתמטיקה שנעשים באור זה נראים ומרגישים אחרת מאלה שהתרגלנו אליהם מבית הספר. ייתכן שהם קורים במפגשים אישיים בשעה שילדים אחרים עובדים לבד. לא ממהרים אל התשובה ומסוגלים לשהות זמן רב בצל הלא נודע; עוקבים שאלה אחר שאלה ולא מערימים תרגילים למכביר; בוודאי לא ממציאים כל מיני קיצורי דרך מכאניים לעקוף את ההבנה. בעיקר לא מבדילים בין המתמטיקה לילד, לא עושים אותה ארץ זרה, אלא חוזרים ומזכירים שחוכמה, בשונה מפעילות מכאנית, היא פעילות יוצרת, אישית, שייכת (והחכמה היא הדרך לשייכות). לא מפחדים לטעות, לא מפחדים ללכת לאיבוד, ולומדים את אומנות השיבה הביתה גם כשנגמרו כל התמרורים.
  10. ומה צר שהכל הובן הפוך, והמתמטיקה נעשתה לבושתנו, לא מקור השראה אלא המרחב שבו יותר מכל מלמדים את הילד לרמות, לזייף, להעמיד פנים, לפעול באופן מכאני. מה גדול עווננו שכך חוללנו למתמטיקה וכך חוללנו לילדים שנתנו בנו את אמונם.

(רשימה ראשונה בסדרה)

6 תגובות   (רסס)

  1. יובל שפירא הגיב:

    היכן מתקיים שיעור שכזה. אשמח מאוד להיות נוכח בו.

  2. עינבל ויסמן הגיב:

    מעניין. תודה דני.

  3. נעמה וייס הגיב:

    לא הבנתי כלום
    מה פשר הקשר בין דברייך אודות מוסריות ובין המתמטיקה
    כנראה שאני אחת מאותם רבים שמעולם לא עברו שיעור כמו זה שאתה עובר עם תלמידייך
    שריד נכחד מתרבות למידה שרואה במתמטיקה אבן יסוד בסיסית כמעט בכל ערוץ התפתחות מחשבתית אינטלקטואלית.
    לא מבינה כלום.
    לא במתמטיקה ולא את הקשר בינה ובין הערכים הנעלים שציינת כמלווים את תהליך הלמידה שלה.

    תודה בכל מקרה
    טוב לדעת שיש מי שכן מציליחים להתחבר באהבה סקרנות ושמחה לתחום הזה
    אשרייך ואשריי תלמידייך

  4. מירי הגיב:

    מאמר מעורר השראה!
    אפשר להשוות מתמטיקה לספורט – בשני התחומים אי אפשר "לזייף" . בשניהם, אם עוברים את הדרך צעד אחר צעד, בלי לנסות לדלג מהר לשלב הבא, קל להתגבר על התיסכול שבאימון ואפשר להפיק הנאה גם מהדרך וגם מהתוצאה. ולהפנים את הערכים שמנית.
    וכמו המתמטיקה- גם הספורט שנוא על חלק מהאוכלוסיה בגלל טיפול לא נכון בשיעורי חנ"ג בביה"ס.

  5. רחל ברמן הגיב:

    יפיפה, ומשקף את החוויה המתימטית שלי במלואה. תודה.

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )