לוונדר

לפני כחצי שנה נפצע הארנבון החופשי שלנו, מיץ פטל. צפיתי במיץ מטפל בעצמו. במקום לאכול את הקליפות והגזרים והכרובים שהוגשו לו בבוקר, הוא דילג  אל הלוונדר ולעס ממנו גבעול. אחר-כך דילג אל הפסיפלורה וברר עלים בוגרים ועבים ולעס מהם. עמד שם בוקר שלם וכרסם. כאשר הוטב לו, הגיע לערימת הירקות שלו ואכל ממנה לשובע. שמחתי שגינת המרפא שלי זמינה לו. התפעמתי מהמובן מאליו עבורו. כיצד ידע לאן לגשת וכיצד מצא את נתיב ההקלה על כאביו. כאשר מצבו החמיר ותאבונו לא שב אליו, הוא נתן לי להרים אותו ולטפל בו. אבל זה כבר סיפור אחר, עם סוף טוב שהוא גם התחלה.

כשעברתי לכאן לפני ארבע שנים, מקומה שניה במרכז הכרמל לבית צמוד קרקע במושבה כפר-תבור, השקעתי מחשבה רבה בשאלה – מה אשתול בגינה. הגינה היתה ריקה מצמחים, מחופה עשב גבשושי וכל מיני צעצועים נשכחים. מצאנו אבני רמי, פליימוביל, טרקטורים וטרמפולינה נשכחת תחת עלוות התאנה בפינה הצפונית של החצר.

אחרי שגררנו את המגלשה השבורה והטרמפולינה החלודה אל הפחים, התחלתי לבדוק מהו האזור הנגיש לי ביותר בגינה. שם, במקום הכי נגיש – ארצה את גינת המרפא שלי. רחבת הכניסה לבית, הסמוכה לדלת הכניסה, לפינת האוכל ולמטבח נבחרה כיעד מועדף. המטבח הוא גם המרפאה הנייחת שלי. לכן "ארון התרופות הגינתי" יהיה נגיש למטבח.

ומה אשתול?

עשב לימון (לימונית)

רב שנתיים ששימושיים הן לטעם והן למרפא. והנה הרשימה שהכנתי:

• מרווה רפואית או מרווה משולשת – להקלה בכאבי ווסת וגלי חום של גיל המעבר.
• אזוב מצוי או אורגנו – להקלה על הצטננות, כאבי גרון ונזלת מימית.
• אזוביון (לוונדר) – לטיפול בדלקות שונות.
• אלת המסטיק – לריפוי פצעים בחלל הפה (אפטות), להקלה על דלקת חניכיים וכאבי שיניים.
• עשב הלימון – להקלה על שפעת חום, מקרר.
• רוזמרין – נחשב למלך מלכי המלכים בצמחי המרפא. מיוחסות לו 77 סגולות ורפואות. אני משתמשת בו לכאבי בטן, קלקולי קיבה ונגד כאבי ראש.
• נפית כפופה או נפית קילקית או נפית החתולים (אם יש לכם נפית החתולים – אשמח לקבל שתיל!) – חליטה משפרת מצב רוח ועוזרת נגד מחלות חום.
• טימין – תבלין נהדר לפיצות ורטבים ויעיל נגד שיעול.
• אלוורה – לכוויות ועקיצות
• גרניום לימוני – מותר לשימוש בכל גיל, טעים כתה קר ומחזק את מערכת החיסון.
• פסיפלורה – פירותיה טעימים, ענפיה יוצרים סוכת צל ומעליה ניתן להכין חליטה שמקלה על כאבים ומרגיעה עצבים.

מרווה

שתילת רב שנתיים ממשפחת השפתניים כדוגמת רוזמרין רפואי, מרווה ואזוב מצוי סביב הבית דוחה חרקים רבים ויוצרת סביבה "סטרילית". כמו כן, תחת צמחים אלו לא ישגשג אף צמח אחר. לכן את השפתניים הריחניים יש להרחיק זה מזה. ערוגה אחת צפופה תשאיר רק את אלו המשתמשים באותם מעכבי צמיחה. את הלוונדר כדאי להרחיק מן המרווה אך לידה ישגשג האזוב המצוי והאורגנו.

בצל הרוזמרין דבר לא יצמח, גם לא מרווה. לכן כדאי להפריד ולהרחיק. מכאן, שרעיון הערוגה בקדמת הבית המכיל את כל צמחי המרפא יחדיו חייב להתפזר. את צמחי המרפא צריך לפזר ברחבי הגינה ובמיוחד לשתול סמוך לפתחי הבית.

שתלתי בקדמת הבית מרווה ואזוב מצוי. רוזמרין לא שתלתי, כי לשכנה ממול היה שיח גדול וקיבלתי אישור לקטוף כמה שאני רוצה. כל צמחי המרפא שרציתי, נמצאים בהישג ידי, אם בגינתי ואם בגינות שכניי הטובים.

עברו ארבע שנים. גינת המרפא משגשגת בזכות עצמה. מיץ פטל הבריא ומקפץ ברחבי הגינה והשכונה ומשמח את כל רואיו.

שושנה גל נור, סבתא שלי זכרונה לברכה, היתה אומרת שגינת צמחי המרפא היא בבחינת "שלא נדע". שיהיה זמין ושלא נצטרך להם.

ואני אומרת. אמן. שכל רפואותינו יהיו נגישות לנו ושלא נדע.

עינבל

נושאים: גינון, צמחי מרפא