9 בנובמבר, 2010

כשהריון מסתיים בטרם עת

לפני שהכרתי את יעל לא חשבתי שזו אפשרות, לא ידעתי שאפשר לתת לגוף להפיל בקצב שלו, כמו ללדת.

יעל התקשרה אלי לשאול מה לעשות. היא בשבוע 13 להריון והרופא גילה שאין דופק. חברה משותפת הפנתה אותה אלי, בתקווה שאני אוכל לעזור לה.
"אני לא יכולה לעזור לך, אני לא יודעת מה אפשר לעשות."
יעל החליטה לחכות. אחרי שבועיים היא התקשרה לרופאה הנחשבת כבעלת גישה אלטרנטיבית לגוף האישה.
"זה חוסר אחריות, מי הרופא שלך, גשי דחוף לעשות גרידה."
יעל בחרה להמשיך לחכות. היא פנתה לרופא אחר, המוכר בכישוריו ותעוזתו לטפל בנשים שבוחרות ללדת קצת אחרת. הרופא ביצע עוד אולטרסאונד ותחם את זמן ההמתנה לשישה שבועות.
בתום חודשיים, שבהם לא התרחש שום מאורע שקידם את ההפלה, פנתה לרופא שלישי וסיכמה איתו על טיפול של נר נרתיקי לריכוך צוואר הרחם ולמחרת גרידה.
הרחם התרוקן בלילה.
יעל עדכנה אותי, ובעצם פתחה לי את השער לתחום מילדותי שלא היה לי בו מושג.


בהתאם לגישה הרפואית השמרנית, ממליצים על סיום ההריון כאשר מתברר בוודאת שהעובר לא מתפתח. אם ממליצים על המתנה לפני ביצוע ההליך רפואי מקציבים לה עד שבועיים. לאחר תקופת זמן זו, כמעט כל רופא ימליץ לסיים את הריון הנפל בגרידה. גם כשההפלה מתחילה, ההמלצה תהיה לסיים בגרידה ולא להמתין לסיומה טבעי.

עוברים שמפסיקים להתפתח, רחם שלא מחזיק הריון, שליה שלא מתפקדת ולא מאפשרת לעובר להמשיך להתפתח, הן תופעות שכיחות. אנחנו לא שומעות על זה ולא מספרות את זה מספיק. זה לא מדובר ולכן כביכול לא קיים. כשזה "לא קיים", ובכל זאת זה קורה , עלולה האשה להסיק מכך שהיא "מקולקלת", שמשהו אצלה לא בסדר. מכאן הדרך ל חדר הרופא קצרה. שם "יתקנו" את "הקלקול".

בחלוף הזמן, ובעקבות עוד נשים שפנו אלי, התחיל להצטבר אצלי מידע על הפלות שמתרחשות ללא התערבות רפואית. המידע הזה לא מבוסס מחקרית, אלא נאסף על-ידי נשים שלא נרתעות מההקשבה לגוף, שלא מהססות לבחור בדרך שונה מהמומלצת על-ידי הרופא, שמוכנות לקחת אחריות על גופן ולחוות את ההפלה כחלק מהחיים.
אותן נשים הראו לי איך קורית הפלה טבעית. מהן גם למדתי כמה הרבה ווריאציות יכולות להיות להפלה, במשך הזמן, באפיונים הגופניים, בתחושות ובתגובות.

אני נזהרת לא להמליץ, לא לכוון, לא להדריך ולא להחליט. אני כן מוכנה לשתף בידע שנצבר, לספר על ניסיונן של אחרות, ולעזור למי שרוצה בכך למצוא את הדרך הביתה, אל האמון בעצמה ובגופה.
כל אחת בוחרת לעשות את המסע שלה בדרכה. כל אחת יכולה לשנות את דעתה בכל שלב, למצוא במי להעזר ומתי. כל אחת מחליטה איפה עובר הגבול שלה, כמה סבלנות יש לה, כמה כוח, כמה היא מוכנה להשקיע ובאיזה מחיר.


איך זה קורה

הגוף, הנפש, הדמיון, הרגש והרצון עושים עבודה משותפת של פרידה מההבטחה שהייתה טמונה בניצוץ הזה שכבה ומחפש את דרכו החוצה.
בגוף – מתרחש שינוי הורמונלי שמפסיק את בניית רירית הרחם, הזנת העובר והשליה ויצירת תאים חדשים.
הנפש – מחפשת את הדרך להישאר מחוברת לעצמה, מחפשת דרך לאמונה.
בדמיון – "רצים סרטים" שגורמים לנו לטעות ולחשוב שזו המציאות.
ברגש – צפים רגשות אבל על אובדן התינוק, התמודדות עם רגשות האשמה כאשה וכאם.
ברצון – התמוטטות היסודות של התכניות והציפיות מובילה להשלמה עם המצב החדש.

התסמינים הגופניים של תחילת הפלה: דימום, כאבי בטן, חולשה, אי שקט. התסמינים יכולים להופיע ביחד, או לחוד או לסרוגין.

המתנה

כמה זמן אפשר לחכות להפלה טבעית?

משך הזמן לא קבוע, לא ידוע, לא תחום וכרוך בהמון אי וודאות.

ההחלטה כמה זמן לחכות, ראוי לה שלא תיקבע מראש, אלא תישקל בכל יום מחדש.
ההחלטה אם ומתי לקבל עזרה, ראוי לה שלא תיקבע מראש, אלא תישקל בכל רגע מחדש.

זמן ההמתנה תלוי ביכולת הסבלנות האישית, מידת הלחץ הסביבתי/משפחתי, הכניעה ללחץ הסביבתי/משפחתי, החסינות הפיזית, השקפת העולם האישית ותמונת הנסיבות הנוכחית.
אם מדובר על טרימסטר ראשון, אפשר לחכות חודשיים בלי לחץ. ובכל זאת, ככל שעובר יותר זמן, הסיכוי למהלך חלק מסיבוכים יורד.

רופאים לא ממליצים לחכות להפלה טבעית. הם לא מכירים ולא יודעים שאפשר גם אחרת משום שבמשך תקופה ארוכה קיימת המלצה גורפת לסיים באופן יזום הריון שלא מתפתח, על-ידי הליך רפואי כלשהו. הם מכירים את הסיבוכים, את הבעיות. הם לא התנסו בהפלות ספונטניות והם מפחדים. מפחדים מדימום, מזיהום, מבעיות פוריות עתידיות, מדברים שאין להם שליטה עליהם.

גם נשים רוצות להיות "אחרי זה". הן לא רוצות סיבוכים, לא רוצות סיכונים, לא רוצות לסחוב גוויה בבטן. לא רוצות להיות קרובות למוות.

אמצעים חיצוניים שיכולים להעריך את המצב הגופני:
אפשר לעשות בדיקת דם פעם בשבוע, כבסיס להשוואה –

  • רמת ההורמון בטא HCG – עליה ברמתו מראה על התפתחות עוברית תקינה. אחרי ההפלה, רמה כלשהי בדם מראה על שרידים של רקמה ברחם.
  • תפקודי קרישה – למרות ששיבוש בתפקודי קרישה אופייני לשלב מאוחר יותר של אובדן הריון.
  • ספירת דם – לבדיקת רמת המוגלובין, והתאמת טיפול לתוצאת הבדיקה, כדי לא להגיע לאנמיה וחולשה בעקבות דימום.
  • סוג הדם – אם לא ידוע.

מתי כדאי לבקש עזרה, להתערב?

האם להתערב? האם לזרז? מנסיוני, כל ניסיון זירוז הוא התערבות במהלך הספונטני (כמו התערבות במהלך לידה), ועלול לשבש את האיזון ההורמונאלי העדין ולגרום להפרדות חלקית של השליה מדופן הרחם ולכן גם לדימום יתר.
יחד עם זאת, לפעמים, התערבות שפותחת חסימות, מסירה עכבות ומרפה יכולה לעזור. למטרה זו אפשר להעזר בדיקור, הומאופטיה, דמיון מודרך, שיאצו, רפלקסולוגיה או שאכטה מרגיעה.
אפשר לחזק את הגוף בתוספים- ויטמין C,  B קומפלקס, סווידיש ביטר, או/ו כל תוסף אחר על פי בחירתך.

התערבות חיצונית, מצילת חיים, בבית חולים נדרשת כאשר:

  • הדימום רב
  • עולה פחד
  • אין תמיכה וקשה בלעדיה
  • את מרגישה שזה מה שאת צריכה עכשיו בלי קשר לסימנים חיצוניים

ההתערבות הרפואית השיגרתית:
הרדמה כללית, הרחבת צוואר הרחם באמצעים מכנים או תרופתיים, ואז, לפי גיל וגודל ההריון- שאיבה או גרידה. לשתי ההתערבויות סיכונים וסיבוכים.

תרופות בשימוש רפואי:

  • ציטוטק – מכווץ את הרחם ופותח את צוואר הרחם. נכנס לשימוש בבתי חולים במקום גרידה. ניתן בנרות ווגינלים או בכדורים לצורך תחילת הפלה או כסיכום להפלה טיבעית. מחייב אישפוז וטיפול רפואי בבית חולים.
  • למינריה – אצה בצורת נר ווגינלי, האמורה לרכך את צוואר הרחם. מתאימה לנשים בהריון חוזר, לפני ביצוע גרידה.

גלים

איך אדע מתי ההפלה הסתיימה?

החלשות של ההתכווצויות והדימום יכולה להעיד על סיום ההפלה.
יחד עם זאת, להפלה יכולים להיות כמה גלים.

גל אחד – יהיה כזה שבסופו הרחם יתרוקן לחלוטין מכל תוכן ההריון. הרחם יתכווץ, הדימום יחלש בהדרגה ויפסק לאחר ימים ספורים.
גל שני – יתכן שיופיע אחרי יומיים עד שבוע  מחזור נוסף של דימום, יתכנו גם התכווצויות. אחרי הגל הזה, הרחם יתכווץ והדימום יחלש.
גל שלישי – יתכן שיופיע אחרי שבוע-שבועיים
כל אחד מהגלים הנוספים יכול לכלול דימום של כמה שעות, כאבי התכווצויות, או רק הפרשה קלה או כבדה של קרישי דם או שאריות שליה.

בדיקת אולטרסאונד נחוצה למי שרוצה לדעת אם הרחם התנקה לחלוטין. אפשר לבדוק מיד בתום הדימום, כמה ימים אחרי, או בתום הוסת הראשונה. הווסת הראשונה אחרי הפלה יכולה להיות כבדה יותר ולרוקן את הרחם משאריות קטנות. אפשר גם לא.

דימום
לפעמים, דימום יהיה הסימן הראשון לקיומו של הריון, אם לא נעשתה בדיקה לאישור הריון קודם לכן.
לא כל דימום יסתיים בהפלה, יתכן שמדובר במקור אחר לדימום ויתכן שמנוחה והתחזקות ישמרו את ההריון. אך אם כבר נקבע בבדיקה מוקדמת סיומו של ההריון, הדימום יעיד על תחילת ההפלה.
הדימום יכול להיות מועט או רב, קבוע או משתנה לפי התנוחה.
קשה לאמוד כמות, קשה לדעת מתי הדימום רב, ומתי הוא רק נראה כך.

סימן ראשון לאבדן דם מרובה הוא סחרחורת בשינוי תנוחה, חולשה, קוצר נשימה במאמץ ו/או מראה חיוור.
בכל מיקרה, לא טוב להשאר לבד בזמן הפלה, יש לדאוג שיהיה מישהו שיוכל לטפל ולעזור במקרה של דימום רב.

לפעמים אפשר לראות את תוכן ההריון בתוך מגוון ההפרשות, אבל לא תמיד. בשבועות מוקדמים בדרך-כלל העובר והשליה יצאו ביחד, אבל קיימת אפשרות שהשליה תצא רק אחרי כמה שעות או בגל השני.
אפשר לבדוק בטבלאות לפי גיל ההריון מה צפוי להיות גודל העובר.
הצבע של הדם – אדום; של הקרישים – אדום כהה, בורדו; של חלקי עובר ושליה – אדום בהיר, כמעט ורוד.

כאב
ההתכווצויות של הרחם יכולות להיות מורגשות במידה מועטה ולפעמים בכלל לא. אבל הן יכולות גם להיות חזקות מאוד, להזכיר צירי לידה, להמשך כמה שעות, לכאוב מאוד.
כאב דומה יכול להופיע גם בדלקת בדרכי השתן (ואז תיתכן גם הופעת דם בשתן), או כשההריון מחוץ לרחם (יורגש יותר בצד אחד). האבחנה תיעשה באולטרסאונד.

התאוששות
במהלך הפלה הגוף עובר תהליך אינטנסיבי בדומה ללידה. לאחר הפלה הגוף צריך להתאושש, בדומה להתאוששות אחרי לידה.

התהליך מורכב הן מתחושת האובדן, הריקנות, והן מהעוצמה של החיים, המוות והגוף.
אם התהליך ההורמונלי מתרחש כסדרו, ללא הפרעה, יתכנו תחושות התעלות והתרגשות, תחושות של עוצמה חזקה, של שלמות גופנית ונפשית עמוקה.
כל אשה תמצא את הדרך שלה להתמודדות ואת הטיפול התומך. חשוב שגם האשה וגם הסביבה יבינו את הצורך במנוחה, שקט, זמן ומרחב. רצוי לפנות שבועיים למנוחה לפני חזרה לשגרה.
הדימום אמור להפסק תוך 4-6 ימים. אם הוא לא נפסק או נחלש, יתכן וצפוי גל נוסף.

טיפול אחרי ההפלה:

  • אם היה אובדן דם מרובה, יש מקום לשקול מתן תוספי ברזל. תזונה משובחת ותוספים אחרים לחיזוק, כגון: ויטמין C ויטמין E ואבץ.
  • סוג דם -Rh – למרות הסיכוי הנמוך למעבר דם כשאין התערבות במהלך ההפלה, ההמלצה הרפואית היא  לקבל אימונוגלובולין ((Rho(D במינון של 50 מיקרוגרם), כשההפלה קורית משבוע שמונה ומעלה, או בלי קשר לשבוע, בשל החשש למעבר דם והתפתחות ריגוש בדם.
  • מדידת חום פעם ביום, לזיהוי מוקדם של סימני זיהום.

כמה זמן לחכות לפני הריון נוסף?

אין תשובה חד משמעית לשאלה הזאת. אם התהליך עבר ללא התערבות, הרחם התנקה בשלמות, הדימום נפסק והאשה מרגישה טוב, אין צורך לחכות לוסת, הגוף כנראה מוכן לעוד הריון. יחד עם זאת, כדאי לתת זמן להחלמה רגשית, לחוות את האבל לפני שמפנים מקום לילד נוסף.


ולסיום, בקשה:

לפעמים, נשים מבקשות עצה ועזרה, עוברות את התהליך, אך שוכחות לחזור אלי לספר איך היה. אני מבקשת מכל מי שעוברת הפלה בבית, שתעדכן, שתספר, שתשתף אותי. ככה יוכל הנסיון להצבר ועוד נשים יוכלו להנות ממנו.

104 תגובות   (רסס)

  1. מאת דנה:

    היי, מאוד כיף שיש מקום שאפשר לשתף.

    אני ב"ה אחרי לידה ראשונה והבטחתי שאם הכל ילך כראוי אכתוב את הסיפור שלי כדי לתת את המחשבות והתובנות שלי מכל התהליך של הכניסה להיריון.
    לפני שנה וחצי אני ובעלי התחלנו לנסות, הייתה הבנה שזה עלול לקחת זמן אבל בדרך עשינו את כל הטעויות האפשריות, התעכבנו עם חיסון אדמת שזה נמשך ונמשך וגם קצת היינו שאננים עד שהבנו מה זה דורש מאיתנו, אחרי שהתחלנו כל חודש הוא נורא מייאש אבל חייבים לזכור ולהאמין לאורך כל הדרך, זה קשה עכשיו שאני אומרת את זה בדיעבד אבל לכל אחת שמנסה להיכנס להיריון ראשון מרחף מעליה הסימן שאלה של "האם יש בעיה?" , "האם נצליח בקרוב?" אחרי חודשיים עשיתי בדיקת היריון שיצאה חיובית, עשיתי בדיקת דם וגם היא יצאה חיובית, אחרי יומיים התחיל דימום- זה היה יחסית בהתחלה ומסתבר שזה היה היריון כימי, היריון מדומה שהגוף מעלה את הבטא, האכזבה הייתה ענקית ולא הבנו מאיפה זה נפל. רק בדיעבד הבנו שיש נשים שזה קורה להן והן לא מודעות לכך בכלל. הקושי האמיתי בא לאחר מכן שהגוף דימם תקופה ארוכה מאוד בערך שלושה שבועות חודש, והבטא פשוט לא ירדה. המצב רוח שלנו הייתה בתחתית, ודווקא מאיזשהו מקום שיחררתי, החלטתי לא להתעסק בזה יותר- אני יודעת שזאת אמירה שקשה להבין אותה, כי כן דיברנו על זה וכן רציתי את זה בכל מאודי אבל משהו בנפש השתחרר מהטירוף של לבדוק הכל כל הזמן ודווקא מהמקום הזה נכנסתי להיריון וב"ה היום אנחנו חובקים בן. זה מאוד קשה ועל הדרך פגשנו אנשים ורופאים שלא הבינו את הסיטואציה באותו הרגע וניסו לנחם ב"את מאוד צעירה" ואני יודעת שיחסית הריון כימי הוא משהו "פחות רציני" כי עוד לא באמת הרגשתי בהריון, אבל יש משהו בנפש שכן קשה לו מאוד עם הסיטואציה ולוקח לו זמן להתגבר ולהמשיך הלאה.

    מאחלת הצלחה לכולן ואמן שכולן יחבקו תינוק/ת בקרוב מאוד!

  2. מאת עינבל רותם:

    כשזה קרה נדרתי נדר…לספר, לשתף,לתמוך,ללוות, להראות שיש עוד דרך
    נעם התגייס לא פחות ממני כשביקש ממני לתעד את הכל כדי שאוכל להשתמש בזה כשמישהי תפנה אלינו.
    אז הנה אני.. אנחנו… ממשים ונודרים. הסיפור קשה אך חשוב ונודה לכם מאוד אם תיהיו חלק מהנדר שלנו.זכרו אותנו ותפנו אלינו אם תשמעו על מקרה דומה. אפשר לשתף.

    לידה שקטה
    זו לא ההפלה הראשונה שלי וגם לא השניה… למעשה זו הפעם השישית שאני מפילה…
    בשקט בשקט אחרי קבלת הבשורה הקשה בחרתי את הדרך…
    זה היה החלק הכי קשה… לעמוד מול כולם בסבלנות, עצב, כאב וקושי שלא ניתן להסביר במילים…
    את הקטנה שלי, שלא תזכה לחיות ביננו, החלטתי ללדת בלידה שקטה, בבית.. לא יכולתי לשאת את המחשבה שמישהו יחתוך אותה מגופי … כעסתי על אלה ששפטו אותי. לא הבנתי אותם. למרות שברור היה לי, לכל האורך שהכל מאהבה ודאגה אלי. אני מעריכה ואוהבת אותם על אף דעותינו השונות.
    לי היה צורך לא מוסבר לאפשר את הפרידה הזו לנשמה הקטנה, לגוף שלה וגם לגוף שלי.. הרגשתי שזה לא מכובד להאיץ, לרצות לסיים עם זה…
    זה לקח זמן מרגע הבשורה ועד שהתהליך הפיזי החל.. זמן מעיק ועצוב וקשה אפוף בדידות אבל ופחד… למרות שהייתי שלמה עם הבחירה עדיין לא ידעתי למה לצפות…
    הלילות היו טרופי שינה. הימים- שונים לגמרי מהשגרה הנעימה שלנו. הסתגרתי. התביישתי שיראו אותי עם בטן הריונית של חודש חמישי. לא ידעתי מה להגיד, מה להסביר. לא רציתי לדבר עם אף אחד. הייתי כל כך מבולבלת וכל כך כל כך מפוחדת ובודדה.
    באחד הלילות ,התעוררתי, התחלתי להסתובב בבית ולנגד עיני תמונות מהחיים שלא נחיה איתה..
    באותו לילה ראיתי את דורון עם יואב בחדר משחקים, ראיתי אותה עם שלושתנו מתרגשים באמבטיות הראשונות שלה, ראיתי אותה יונקת את חלב שהגוף שלי ייצר במיוחד בשבילה כשיואבי יושב לידנו.
    כשחזרתי לחדר השינה שלנו לנשימות המרגיעות של האיש שבחרתי לחיות איתו,נעם, ושל האוצר שלנו, יואב, עצמתי שוב את עיני והצלחתי לשמוע את הנשימות של דורון משתלבות בהרמוניה.
    כשגילתי במפתיע שהיא ברחמי תכננתי לקרוא לה דורון
    דורון היתה אמורה להיות הבת השניה שלי ושל נעם אחות קטנה ליואבי
    בראשי הבטחתי לה שאזכור אותה תמיד. דורון היתה אמורה להיוולד 3 שנים בדיוק אחרי יואבי פחות או יותר באותו התאריך.
    חלמתי, מרגע שנודע לי על קיומה, שאיתה יגיע דור של שלום ושמחה וחמלה
    עבורה עבור יואב ועבור שאר העולם
    הדרך הלא קונבנציונאלית שבה בחרתי הכי טבעית בטוחה ונכונה לי. עשיתי אותה באחריות. קראתי, למדתי, התייעצתי, נעזרתי בנשים שבחרו דומה (שהיה מאוד קשה למצוא אותן). הרבה חושבים שיש רק דרך אחת נכונה ובטוחה שהכי קל לסיים עם זה ולעבור הלאה. כשהתחלתי להיפרד מדורון בראש ובנפש הגוף שלי עוד לא היה מוכן לכך. ההורמונים של ההריון היו נוכחים ובולטים שלרגעים הייתי בטוחה שזו סתם טעות איומה. לאט לאט עם הימים הגוף קיבל את המסר והרומוני ההריון ירדו בהדרגה ולאט נותנים לגוף שלי להסתגל לשינויים. גם הצירים שלי החלו בהדרגה מכווצים את ליבי ואת גופי. היה לי עצוב שתחושת הקינון המאוד חזקה בימים מסויימים תסתיים אז במציאות המציאותית שבה לא יצטרף בפעם הזו גוזל לקן שלנו.
    אני לא יכולה שלא להודות לאיש שלי. שאם היה עליו לעבור את המסע הזה היה בוחר לסיים אותו אחרת לגמרי, שהאמין בי. בלי להניד עףעף לרגע, בלי לפקפק. בשקט שלו, הוא היחיד בכל העולם הזה שבאמת העניק לי ביטחון בדרך שלי,שבאמת איפשר לי בלי להוסיף אבל. הוא חיבק אותי בצירים החזקים. עברנו תהליך יחד. מוזר לחשוב שמשהו בזה לצד העצב והאבל היה מאוד מעצים.
    תודה לשבט הקטנטן שלי. שהסכים ללוות אותי בדרך הזו ולהיות בדיוק מה שהייתי צריכה.

    אני משתפת את הסיפור שלי עבור אותן נשים שיעברו אי פעם הפלה בכל שבוע שהוא… מתחייבת ללוות, לתמוך, לשתף, לחזק בתוך המקום הכל כך קשה הזה, של פרידה מתינוק שלא נולד… מתחייבת לתת את המקום להתאבל ולאפשר לבכות ולהיפרד כמו שמתאים ונכון לאותה אישה. את כל ההפלות שחויות עברתי בבית לבד ללא התערבות זו היתה הדרך הנכונה לי.
    לזכרה של דורון שלי שלא נולדה

  3. מאת אביבה:

    תודה על הכתבה! זה ממש עושה לי סדר.
    אני בשבוע 8-9 ולא נצפה דופק.
    זה כבר ההפלה הרביעית או החמישית שלי…
    יש לי ב"ה 3 ילדים בריאים
    תמיד לפני הריון היה לי הפלה
    מקווה שהפעם גם ייצא לבד.
    אחזור לספר בעז"ה ולבשר על הריון חדש ותקין!!!

  4. מאת Noy:

    שלום לכותבת הדף ולכל המבקרות בו :-)
    רציתי להודות לכן ובמיוחד לך באופן אישי! לולא קראתי את אשר כתבתן לא הייתי שוקלת את האופציה של לתת לגוף להפיל באופן טבעי. וכמו שביקשת אחלוק את סיפורי כדי שיותר ויותר נשים יוכלו לקבל ולבחור את ההחלטה הנכונה ביותר לגופן בזמן נתון.
    נקלטתי להריון ראשון ספונטני משמח ביותר וכבר בהתחלה בשבוע צעיר נצפה רק שק הריון ותאים עובריים ללא דופק עוברי. רופאת הנשים שליוותה אותי הייתה מקסימה וביקשה שאחזור כשבוע לאחר מכן לבדיקה נוספת של אולטרסאונד מחשש שגיל ההריון אולי לא חושב נכון וכן לבצע 2 בדיקות דם של בטא HCG. אני משתמשת כבר יותר משנה בשיטת המודעות לפוריות (למי ששמעה) ולכן ידעתי בדיוק את תאריך הכניסה שלי להריון ולא היה לי ספק בנוגע לגיל ההריון. חזרתי לרופאה לאחר כשבוע ועדיין לא נצפה דופק והעובר אף היה נראה קטן יותר מבעבר. הרופאה נתנה לי הפנייה לאשפוז יום לסיום הריון. קבעתי תור והגענו בן זוגי ואני בחשש רב, אך אחרי מספר דקות של בדיקת רופא קצרה והדרכה מהאחות היינו בדרכנו הביתה עם כדורי הציטוטק. במשך שעה שלמה החזקתי אותם ביד ולא העזתי ליטול אותם. פשוט לא הרגיש לי נכון להכניס רעל שכזה לגוף שלי, לבד באופן עצמאי בבית, ללא השגחה של צוות רפואי. אני אחות מוסמכת במקצועי ועדיין היה נראה לי הזוי שאני מקבלת את אותו המינון כמו כל אישה אחרת שאולי שוקלת שונה ממני וגופה מתפקד ומגיב אחרת. הרגשתי תסכול רב וגופי התמלא במתח. למזלי בן זוגי המקסים והתומך הזכיר לי את אשר כתבת פה, ואמר לי שאני לא חייבת כעת לקבל את ההחלטה להשתמש בכדורים אם זה לא מרגיש לי נכון, ושאני יכולה להחליט בכל יום ביומו בהתאם למצב ושהכדורים יחכו בשקט במגירה. הכנסתי את הכדורים למגירה, הלכתי לשטוף פנים והרגשתי איך יורד לו כובד גדול ומעמסה מעל כתפיי. מכיון שאני אחות, ועוקבת אחר מדדי הגוף שלי לפי שיטת המודעות לפוריות (חום השחר, הפרשות וכו'), ובאמת מכירה מאוד טוב את עצמי וכיצד הגוף שלי מתפקד החלטתי שזאת הדרך הנכונה עבורי ואעשה אותה באחריות רבה- תוך ביצוע אולטרסאונד מידי שבוע לראות כיצד מתקדם המצב ברחם (העובר הלך ונספג ולבסוף נשאר רק שק הריון ריק וקטן יותר), ומדידת חום נוסף במהלך היום (כדי לראות שאין עלייה בחום המעידה על התפתחות זיהום). תוך חמישה ימים מהביקור בבית החולים כבר התחיל דימום קל, שנמשך מספר ימים והלך והתגבר עם הזמן עד ששבוע אחרי הייתה ההפלה עצמה. כ-3 שעות כואבות ביותר בשעות לפנות בוקר, מלווה ע"י בן הזוג שלי הרגשתי כמו גלים של צירים שלאחריהם הלכתי לשירותים וראיתי כיצד הרחם הנפלא שלי מנקה ומרוקן את עצמו. כמובן שעלו בי המון חששות לאורך ההפלה מבחינת כמות הדימום ורמת הכאב אך בן זוגי הזכיר לי שלזה חיכינו, להפלה הטבעית, והגוף יודע מה הוא עושה וכיצד לתפקד ושעליי לסמוך עליו. הוא עודד אותי המון ועקב אחר כמות הדימום כדי להיות בטוחים שאני לא נכנסת למצב מסכן חיים. וכך, אחרי גל הציר האחרון הרגשתי בבת אחת הקלה אדירה, עייפה ומעט רועדת מאימוץ השרירים בהתכווצויות, נחתי במיטה שלנו. אחרי זמן מה בן זוגי העיר אותי ואמר לי ללכת להתקלח אחרי שהחמוד הזה ניקה ושטף את כל המקלחת והשירותים. התקלחתי, הרגשתי כ"כ הרבה יותר טוב ואפילו מעט רעבה וב-4 לפנות בוקר פתחנו שולחן וישבנו לאכול ולראות סדרת טלוויזיה שאנחנו אוהבים ביחד. כ"כ שמחתי שהקשבתי לעצמי, שסמכתי על הגוף שלי לעשות את הטוב ביותר שהוא יודע, שנמנעתי מלקחת חומרים חיצוניים ועל שהייתי נאמנה לעצמי. במשך מספר ימים לאחר מכן היה דימום קל ביותר כמו סוף של מחזור וכשהוא נגמר ביצעתי אולטרסאונד נוסף שהראה שהרחם נקי והכל בסדר. גם בדיקות הדם היו תואמות לשלב של אחרי הפלה. אני באמת מאמינה שכל אחת צריכה להקשיב לעצמה, ולבצע את אשר מרגיש לה לנכון, תוך בחירה מודעת ומושכלת ועזרה באלו התומכים בדרכה. כמובן שכל רופא שהגעתי אליו לביצוע האולטרסאונד השבועי שלי לא הבין למה אני מחכה להפלה טבעית ולא פשוט משתמשת בכדורי הציטוטק חוץ מרופא אחד ד"ר רמי מושונוב היחיד שהסביר לי שאחת האופציות שלי היא גם להמתין להפלה טבעית. אני מודה לכן על ששיתפתן את החוויה שלכן ואת כתיבת הפוסט הזה שתמך בי מאוד וחיזק את התחושה שלי לגבי הקשבה עצמית.
    שיהיה לכולכן בריאות שלמה ושנה מדהימה!

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )