28 בדצמבר, 2010

גינות קהילתיות, או הלהיט הירוק התורן

לאנשי הסביבה, כמו לאחרים, יש אופנות, אג'נדות, ויכוחים מהותיים וכמובן פרויקטים צודקים וירוקים שעצם קיומם יגרום לשינוי מעמיק בתפיסת "הלא ירוקים" את הטבע והסביבה וחשיבותם, והיא היא שתביא מזור לעולם.

לא בצחוק, ברצינות, יש כאלה. אני יודעת, אני אחת מהם.

לפני שנה התחלתי לרכז את הגינות הקהילתיות של מגמה ירוקה בקריית שמונה. זה נראה לי נהדר. הרעיון המשלב חינוך סביבתי, עשייה סביבתית, גינון, חיזוק אוכלוסיות חלשות, ויצירת קהילה, הללויה. (הילה מעל ראשי כמובן).

חשוב לציין שאני קיבלתי את התפקיד מקודמתי שעשתה בו שנתיים עד עייפות ופרשה ללימודי סביבה נטולי אג'נדות ויומרות סביבתיות.

אני במלוא הקיטור גייסתי צוות סטודנטים, הכנתי תוכנית עבודה ויצאתי לדרך.

הרבה זמן לקח לי להבין שהרעיונות שלי הם לא דווקא אלו המתאימים לשכונה בה פועלות הגינות. הרבה זמן לקח לתושבים להבין שאנחנו כאן לא כדי ללכת. שנהיה כל שבוע, שנבנה ערוגות, שנכין עם הילדים נרות בחנוכה ושתילים בט"ו בשבט. הכל היה מאוד איטי, מאוד הדרגתי.

יום אחד, בערך אחרי שנה, שכן שאל אם יוכל לזרוק פסולת גן לקומפוסטר. אני הרגשתי שמינימום זכיתי בפייס.

לפעילות השבועית התחילו להגיע יותר ילדים, יותר הורים. הסטודנטים החליטו להפעיל את הגינה גם בקיץ. לא רצו שתיבול בחמה.

התחילה להיווצר מחויבות הדדית של השכונה והגינה.

זו רק התחלה. אבל התחלה טובה.

החזון שלי של גינה קהילתית כמתנ"ס פתוח יתגשם, במאמץ, בערך עוד 10 שנים, אם בכלל. אבל פיסת אדמה זכתה לטיפוח וטיפול וביקור שבועי. מחשבה ואהבה. ואולי התחלה של קהילה.

סבלנות, אהבה ונשימה ארוכה. (זוהי תורת האדמה על רגל אחת)

3 תגובות   (רסס)

  1. מאת שגית רי:

    כן, וגם אולי "תורת" העבודה עם אנשים – יצירת קהילה, בניית הרגלים חדשים, שינוי של דרכים והרגלים ישנים. צריך זמן, סבלנות ואורך נשימה..
    אבל כל דרך מתחילה בצעד ראשון וכל הכבוד לך ולאחרים שעושים. כל טיפת אהבה והשקעה משנה..
    בהצלחה!

  2. מאת יעל:

    מצטרפת כל מה שאמרה שגית כאן למעלה.

  3. מאת יעל:

    מה עשיתם בקיץ?
    מאוד מקווה שהתשובה לא כוללת השקיה…
    (אגב,
    מקווה שגם בחורף לא…)
    אם כן,
    בעייתי מאוד מבחינה חינוכית בעיני.

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )