12 בדצמבר, 2010

גינון לתיקון עולם – ראיון עם שרון אסטיק

בין האנשים שכותבים על הבעיות הגדולות החשובות של העולם – ההתחממות הגלובאלית, שיא תפוקת הנפט, התדרדרות החברה הערבית – גיליתי אחת שיכולה לספר באותו משפט על התרנגולות שלה, מלחמת עירק, ועתודות הפחם של סין, ושהכל יהיה באמת קשור ורלוונטי.
אני עוקבת מרותקת אחרי הבלוג שלה כבר כמה שנים, ורואה כל פעם מחדש איך ההתבוננות בבעיות הגדולות האלה מביאה אותה להבנה שהפתרונות מתחילים דווקא קרוב: בבית ובגינה.


שרון, למה גינון חשוב?

ממספר סיבות. ראשית, במשך רוב ההיסטוריה האנושית אחד הדברים הבסיסיים לבני אדם היה היכולת לספק לעצמם מזון. להאכיל את עצמנו זה חלק משמעותי מהפעילות האנושית, ואחת הדרכים הבסיסיות ביותר להתחיל בכך היא באמצעות גינון.

שנית, גינון חשוב לבטחון אספקת המזון (food security). בכל רחבי העולם, אנשים מצליחים לגדל מזונות שאינם יכולים לקנות בגלל שהם יקרים מדי או לא זמינים, או מזונות טריים יותר וטעימים יותר ובריאים יותר ממה שהם יכולים לקנות. תזונה בריאה, גישה למזון, ובטחון – כל אלה מתחילים בגינה הביתית.

ושלישית, גינון מאפשר לנו להשיג מזון שלא עבר דרך המערכת התעשייתית, לדעת בדיוק כמה עבודה, מים, כימיקלים ומשאבים אחרים הוא דרש (או חסך). לרובנו אין כמעט מושג מה נכנס למערכת אספקת המזון שלנו ברמות השונות שלה.

איזה עוד דברים חשובים לבטחון אספקת המזון?

מלאי מזון משומר. זה משונה – במשך רוב ההיסטוריה האנושית היה נהוג לשמור חלק מהמזון לעונה היבשה, או הקרה, או לשנת בצורת או יבול נמוך. אבל כיום רוב המשפחות ואפילו רוב המדינות לא מחזיקות מלאי יציב של מוצרי מזון בסיסיים, וזה הופך אותנו לפגיעים למפגעים שונים – החל מהפסקת חשמל ממושכת ועד לבצורת קשה.

מעבר לזה, רובנו כבר לא שולטים במיומנות של שמירת מזון לעונה שבה הגן לא מניב. שימור מזון הוא מיומנות נפלאה ויצירתית שמאפשרת ליצור מזון טעים ועסיסי, וגם לנצל מזון בתקופה שהוא בשפע בגינה ובזול בשוק, ולשמור אותו לתקופות שהוא לא יהיה זמין כל כך.

השילוב של מזונות משומרים מהעודפים בתקופות השפע בגן או בשדות של חקלאים מקומיים, ושל מזווה עם מזון יבש כמו קטניות ודגנים, יחד עם גינה שמספקת תוצרת טריה, יכול לאפשר לרובנו לא לבזבז על קניות כל כך הרבה זמן – או כל כך הרבה כסף.

אם רוצים להתקדם לכיוון אספקת מזון עצמאית יותר, מה הצעד הראשון לעשות?

אפשרות אחת היא להתחיל גינה.
אפשרות נוספת היא לנסות להכין בעצמך בבית משהו שעד עכשיו קנית בחוץ, או להקדיש חלק גדול יותר בתקציב למזון מקומי. או אולי לעשות יותר דברים בשיתוף – למשל להסיע שכנה לשוק ואחר כך לערוך מפגש להכנת שימורים מהעודפים. או לארגן תורנות ארוחות משותפות עם משפחה אחרת. יש הרבה דרכים שעצמאות משתלבת עם שיתוף פעולה.

לוגיסטיקה של גינון

איזה שטח נדרש לגינה מניבה?

זה תלוי איך מגדירים "מניבה". אפשר לגדל די הרבה מזון בלי גינה בכלל אלא במכלי גידול. אני מכירה מישהי שגידלה 700 ק״ג תוצרת טריה בשטח של כ-6 מ״ר מכלים. ככה שמהבחינה הזו לא נדרש שטח כמעט בכלל. כשרוב האנשים מגדלים מזון, אפילו גינות זעירות יכולות לתרום משמעותית לבטחון אספקת המזון של מדינה או יישוב – הסכום המצטבר של הרבה גנים קטנים בעיבוד אינטנסיבי הוא עצום למדי, והפריון ליחידת שטח בגן קטן הוא לרוב טוב בהרבה לעומת שדה גדול.

איזה עוד משאבים דרושים?

דרושים מים, כמובן, אבל יש מחקרים שמראים שניהול גן טוב ושימוש בטכניקות לגינון באקלים יובשני דורשים פחות מים מאשר להסיע מזון מרחוק, כי גם קירור וייצור חשמל דורשים שימוש במים.

מה שדרוש זה בעיקר רצון, נחישות לגדל חלק מהמזון שלך, ונכונות להתמיד, וללמוד, ולהשתפר. גינון הוא תהליך למידה לטווח ארוך, והוא מתגמל לאין שיעור.

איך אפשר לעבוד בגינה כשיש ילדים קטנים ותינוקות?

יש לי ארבעה בנים, והפעלתי משק לחקלאות בתמיכת הקהילה (CSA, מנוי לסל תוצרת שבועי) כשהייתי בהריון ועם תינוקות, והגדול שלי אוטיסט ולמרות שהוא חמוד נורא, זה כמו להיות עם בן שלוש נצחי ;-), כך שיש לי נסיון רב בעבודה עם ילדים סביבי.

ילדים נהנים מאוד לקחת חלק בחוויית הגינון כבר מגיל קטן, אבל צריך להתארגן לזה – לדאוג למקום שהם יוכלו לחפור ולשחק, ולמצוא דרכים לתת להם לעזור, אפילו אם הרבה פעמים העזרה שלהם דורשת ממך יותר עבודה ולא פחות ;-).

חשוב גם לתת לעבודה בגן עדיפות – להכיר בכך שאת מאכילה את משפחתך – וזה אומר שכל המשפחה צריכה לתמוך בעבודה הזאת: זה לא סתם תחביב אלא עבודה אנושית בסיסית, והיא חשובה כמו משרה בתשלום. ככה שנשים לא צריכות להרגיש שזה משהו שעליהן לקחת בתור התחייבות נוספת, אלא זה צריך להיות פרוייקט משפחתי!

אמנם אני הגננית הראשית במשפחה, אבל בעלי למד להבין כמה זה משמעותי לתקציב המשפחתי ולאיכות המזון שלנו, ובהדרגה הוא הפך למשתתף פעיל.

מה את ממליצה לגדל?

אני אוהבת להמליץ על שורשים ופקעות – רובם מזינים ודחוסים בעמילנים כמו הדגנים, אבל נותנים יבול טוב יותר בעיבוד ידני, והערך התזונתי שלהם גבוה יותר. בטטות, תפוחי אדמה, סלק, לפת, ארטישוק ירושלמי, גזר – אלה גידולים נפלאים וטעימים שלא תמיד משתמשים בהם מספיק.

אני גם מעודדת אנשים לשתול צמחים רב-שנתיים – זיתים והדרים ותותים, כמובן, אבל גם צמחים פחות שגרתיים. במקום לעצב את הגן בצמחי נוי או לנטוע עצי שדרה, אפשר לגדל עצי פרי ואגוזים.

בטחון אספקת המזון

מה המשמעות של בטחון אספקת המזון עבור אנשים בחברת השפע?

באופן מילולי, חוסר בטחון באספקת המזון הוא כאשר הגישה למזון אינה בטוחה או אינה יציבה. ולמרות שבמדינות עשירות אין הרבה אנשים רעבים ממש (לא שאין בכלל, אבל אין הרבה) בכל זאת יש מידה רבה של חוסר בטחון באספקת המזון. במקרים רבים, העלות של דיור ותחבורה ושאר הצרכים הבסיסיים היא כל כך גבוהה שהתחום שבו אנשים מקצצים הוא ההוצאות על מזון, והם מקצצים אותן על חשבון הידיעה מאיפה מגיעה הארוחה הבאה שלהם.

אבל יש גם עניין עמוק יותר: מערכת המזון שלנו אינה בטוחה כי היא בנויה על זמינות של משאבים ואנרגיה שאין לנו כמעט שליטה עליהם, ושאי אפשר להסתמך עליהם בגלל המחיר הפוליטי והסביבתי הכרוך בהם.

כך שאמנם יש שפע מזון בחנויות, אבל אם המזון הזה נסמך על אנרגיה ועל מערכות אקולוגיות שפגיעות להפרעות אז אנחנו לא באמת בטוחים.

את יכולה לתאר תסריט שבו המשאבים האלה משפיעים על זמינות המזון?

בטח. כאן בארה"ב אנחנו משתמשים ב-10 קלוריות נפט על כל קלוריה של מזון שאנחנו צורכים (אני לא יודעת מה המספרים בישראל) ולכן ברור שהפרעה באספקת הנפט תשפיע באופן דרמטי על אספקת המזון. זה התסריט הסביר ביותר. לא צריך לדמיין חסימה של מיצרי הורמוז במפרץ הפרסי בשביל לראות את ההשפעה על אספקת המזון – כשמחירי הנפט עלו ב-2008, עלו גם מחירי המזון. בחקלאות התעשייתית יש קשר הדוק בין נפט למזון.

אבל זה לא רק הנפט – למשל התחממות גלובאלית של מעלה אחת מביאה לירידה של 10-15% בתנובת האורז והחיטה, וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון בעיות באספקת המים. אנחנו תלויים באקלים יציב ובדלק זול לאספקת המזון שלנו.

פוליטיקה

אלה בעיות גדולות – בשביל לענות עליהן צריך פעילות פוליטית ברמת המדינה, לא? האם עבודה בגינה יכולה בכלל להשפיע?

כן ולא. יש צורך בפעילות פוליטית בכל הרמות, כולל עבודה בגינה. אני חושבת שלכל פעילות מלמעלה-למטה צריכה להיות מקבילה מלמטה-למעלה – ולהפך. זה לא עניין של או-או.

מה לגבי פמיניזם? עבודה בגינה ובמטבח זה לא בדיוק דוגמה לשחרור והעצמה, לא?

למעשה, אני חושבת שדווקא כן – אני פמיניסטית נלהבת, ולדעתי גירסת הפמיניזם שהתפשטה במערב היא קפיטליסטית, ומגדירה את החופש והעוצמה של אשה לפי היכולת שלה לקחת חלק בעולם הקפיטליסטי. אבל האמת היא שמעולם לא הבנתי בדיוק למה עלינו להחשיב כיותר חופשיה אשה שעובדת במשרה מלאה במקום שמודד את זמני הפסקות השירותים של העובדים, לעומת אשה שעובדת בבית עבור עצמה ועבור משפחתה. אני חושבת שצריך להיות לנשים החופש לבחור לעבוד בשוק, אבל זה לא החופש היחיד שיש. חופש מכפיפות למעסיקים, חופש מכלכלת הכסף והשתלטותה על זמננו ועל חיינו, חופש לעבוד בחוץ לאור השמש במקום מול מסך – יש יותר מסוג אחד של חופש.

יחד עם זאת, חשוב לא להינעל על התפיסה של עבודת נשים מסורתית לבד במטבח, אלא לראות בכך שחרור של כל המשפחה באמצעות אספקת מזון טוב יותר, יותר זמן יחד, עבודה טובה, בריאות טובה – זה פרוייקט של כל המשפחה.

לתת יותר ערך לעבודה הביתית (לא רק של נשים, אלא של כולם) היא אחת הדרכים להשתמש בפחות משאבים, וזו גם דרך להשיג חופש שאינו תלוי בתאגידים ובבוסים חיצוניים, אלא ביכולת שלנו לספק כמה שיותר מצרכינו בעצמו.

קהילות בנות קיימא

חלק מהקוראים שלנו מתעניינים ביישובים בני-קיימא. איזה עצות את יכולה לתת להם?

אחת השאלות החשובות לשאול היא "איך משאירים את הכסף והמשאבים שלנו כאן, עם האנשים שחיים איתנו?" זה אומר אולי לבדוק אם אפשר לקבל לחם מהשכנה במקום מהמכולת. בכך פעם שאנחנו משתמשים בחשמל מהרשת, קונים מזון לא מקומי, או נוסעים במכונית – אנחנו נותנים את רוב הכסף לאנשים רחוקים מאיתנו. לכן כדאי לחשוב אם אולי אפשר לבקש מחברה להביא אוכל גם בשבילי כשהיא נוסעת לקניות ולחסוך לי את הנסיעה, ובתמורה אולי לתת לה תפוזים ומרמלדה שהכנתי?

להקטין את צריכת האנרגיה והמשאבים זה פרוייקט חשוב, אבל אולי במקום לחשוב איך לקצץ נעים יותר לחשוב איך אפשר להעשיר את כולם באמצעות פחות צריכה ויותר שיתוף.

איך אפשר לשכנע אנשים אחרים להצטרף לפרוייקט כזה?

כדאי לזכור שלכל אחד מאיתנו יש דברים שונים שיניעו אותו לפעולה. כדאי להדגיש לכל אחד את הדברים שממילא חשובים לו – כמעט כולם אוהבים אוכל טוב וטעים, כמעט כולם רוצים את הטוב ביותר לילדיהם, כמעט כולם רוצים לחיות בבטחון.

מעבר לזה, לכל אחד יש מניעים אישיים משלו. בעלי, למשל, הוא טיפוס זול 😉 – הוא לא אוהב להוציא כסף. כך שאם אני מנסחת דברים במונחים כמו "אם נבנה מזווה ונאפה בעצמנו את החטיפים נוכל לחסוך כך וכך" אז זה משכנע אותו, בעוד ששיקולים אחרים אולי לא יעניינו אותו.

עוד דבר שעוזר זה לתת לאנשים זמן. אנחנו נוטים לשכוח שגם לנו לקח זמן להגיע להבנות שלנו – אצל חלקנו מעט זמן ואצל חלקנו יותר זמן, לפעמים לקחנו צעד אחורה על כל כמה צעדים קדימה. אז כדאי לזכור שגם אנשים אחרים זקוקים לזמן – אולי בפעם הראשונה שמדברים על הנושא זה ישמע מוזר, אבל עם הזמן זה עשוי להראות יותר סביר ואפשרי.


ספרים מאת שרון אסטיק:

הבלוג של שרון אסטיק:
Casaubon's Book

4 תגובות   (רסס)

  1. שגית רי הגיב:

    וואו, מעניין וחשוב מאד!
    היא נשמעת אשה באמת מדהימה ומעוררת השראה לקום ולעשות.
    תודה רבה!

  2. טלי מאיר-צ'יזיק הגיב:

    תודה רבה יונת!
    השיחה שלכן מרתקת בדילוג שלה בין התרחשויות גדולות לפעולות קטנות ויומיומיות.

    עכשו רק צריך למצוא מישהו שיתרגם את הספר שלה בהתנדבות 🙂

  3. ניצן_אמ הגיב:

    בא לי להריע על כל מילה. חותמת בשתי ידיים!
    וכמובן שאני מפסיקה להיות צרכנית ספורדית של הבלוג ונרשמת אליו קבוע.
    תודה תודה!

  4. חגית נובק הגיב:

    יונת, אני מכתירה אותך בתואר: "אלופת העולם במציאת השאור שבעיסה"!! כריסטופר אלכסנדר, אסתר גוקהלה, ועכשיו גם שרון אסטיק? איך את מגיעה לאנשים הכי מדהימים בעולם בתחומם? כבר מזמן התחלתי לחשוד שאת בעצם אחת מהם…. תודה.

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )