5 בינואר, 2011

מיילדות במלכודת

לידה קורית לנו רק פעם אחת בחיים. אי אז בראשית חיינו נולדנו, ודי. זה נגמר. עבר. רובנו איננו זוכרים את הלידה. אם נרצה לחזור אליה או להיזכר בה, נצטרך לעשות מאמץ מיוחד. אבל למרות השכחה שכולנו לוקים בה באשר ללידה, הרגע הזה נותן בנו את אותותיו, והם מלווים אותנו במהלך חיינו. אינני חושבת שבלידה נגזר גורלנו, שהרי בכל רגע נתונה לנו הרשות להתעלות מעליו, אולם אם נסתכל על החברה ככלל, נוכל להבחין איך אותות הלידה של בניה, ניכרים  באופיה.

רגע הלידה משמעותי ביותר. אירועי הלידה והמסרים שעוברים באמצעותם נרשמים בעוצמה רבה. בימים אלה אנשים נולדים בתי החולים. הלידות מתנהלות כאירוע רפואי, הרופאים והמיילדות מכוונים את מהלך הלידה, הם יודעים מה נכון ומתי, הם יודעים מתי מסוכן והם מרבים להשתמש במכשירים. כך, הנשים היולדות לומדות כי הכוח להביא חיים אינו נמצא בידיהן, הם תלויות בעזרה חיצונית, בידע שנשגב לעיתים מבינתן ובמערכת הרפואית. התינוקות שנולדים לומדים שהיכולת להוולד אינה שלהם, והם תלויים במכשירים ואנשי מקצוע כדי לבוא לעולם. אפשר לראות את העקרון הזה פועל באופן בו נהוג למשוך את התינוק ברגע שיוצא הראש. בלידות רגילות וטבעיות, ברגע שהראש מתחיל לצאת החוצה, המיילדת בבית החולים "עוזרת" לתינוק לצאת על-ידי כך שמושכת אותו החוצה. הרי תינוק יכול לצאת מרחם אימו לבד. הוא אינו צריך שימשכו אותו משם. איזה מסר מקבל התינוק שעובר חוויה כזאת? התפקיד הראשון שלו בעולם הזה – להוולד, נלקח ממנו. ומכאן המסר ברור – אתה חסר אונים, אתה זקוק לנו כדי שתוכל לתפקד בעולם הזה. מסר שעובר ברגע כל-כך משמעותי ורגיש נטמע ביעילות רבה בנפשו של כל אדם שנולד כך. וכך אנחנו מגדלים אזרחים טובים, חסרי אונים מרכיני ראש וצייתנים, ניתנים לשליטה בקלות. ואפשר להוסיף כהנא וכהנא על העוולות שנעשות לילודים מיד ברגע הוולדם – הם נרחצים (הגוף והפרשותיו הם דבר מלוכלך), הם נבדקים (האדם חולה כל עוד לא הוכך אחרת), הם מחוסנים (אין להם כוח להתמודד עם מחלות), מכאיבים להם והם נותרים בבדידות איומה לאחר השהות ברחם הטוב והמיטיב (העולם מסוכן), וכן הלאה.

למיילדות נודע תפקיד חשוב ביותר בתהליך ההחתמה הזה של כל פרט ופרט בחברה. הן המוציאות לפועל את אירוע הלידה כך שיתנהל על פי הערכים שיש ברצונה של החברה להעביר לפרטים שלה. את התפקיד הזה של המיילדות כסוכנות של השלטון הכיר כבר פרעה שמלך במצרים אחרי מות יוסף."וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל-הָאָבְנָיִם אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה." (שמות א' טו, טז). פרעה תכנן להשמיד, או לכל הפחות לקצץ במספרם של העברים היושבים בארצו, ולשם כך גייס לטובתו את המיילדות אשר ממלאות תפקיד בנקודה רגישה ומשמעותית בחייו של כל אחד – בלידה. אולם כאן אנחנו רואים עניין מעניין. נאמנותן של המיילדות שמורה ליולדות ולא לשלטון. "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים." (שמות א' יז).

שפרה ופועה המיילדות ממצרים היו נשים מיוחדות, חזקות, נאמנות לעצמן. הן מעיזות להפר את פקודת המלך כדי לשרת את הנשים אותן הן מיילדות. הן מפרות את פקודת המוות למען החיים.

"מיילדות הבית" שפועלות היום תומכות בנשים שרוצות ללדת בבית. הן עוזרות לנשים להגשים לידה המכבדת את צרכיהן, ואף חשוב מכך את צורכי הילוד.

לידת בית שונה בתכלית מלידת בית חולים – המרחב הפרטי של האשה נשמר, הזמן  הפרטי של הלידה מקודש, צרכי האשה נענים בכל הכבוד, וצרכי הילוד נלקחים בראש סדר העדיפויות – חיתוך חבל הטבור רחוק מרגע הלידה, שהייה צמודה של התינוק עם אמו לאחר הלידה, הנקה על פי דרישת הילוד, וכל זה מתרחש בסביבה ביתית מוכרת ושקטה.

בימים אלה ממש, ניטש מאבק בין הממסד הרפואי – "משרד הבריאות" לבין מיילדות הבית. בחושיו הלא מודעים מבין "משרד הבריאות" שברגע הלידה עוברים המסרים החברתיים העיקריים ובמיוחד מתקבע הצורך של כל אדם ואדם בממסד הרפואי, והוא איננו רוצה "לפספס" את ההזדמנות. לשם כך מוציאים חדשות לבקרים תקנות אשר מצרות את צעדיהן של מיילדות הבית. מכייון שאין באפשרות המדינה לאסור על אישה ללדת בביתה, היא מחבלת בכך באמצעות המקלות שהיא תוקעת בגלגלי המיילדות. על פי תקנות משרד הבריאות, נשים רבות אינן יכולות ללדת בבית, גם אם זהו רצונן שנשקל ברצינות רבה, משום שהוא אוסר על המיילדות ללוות לידה בתנאים כאלה.

דרכו של הממסד הרפואי להשגת מטרותיו ידועה ומוכרת – יהירות והפחדה. ממרום מושבם, אמורים אנשי צוות רפואי להפחיד את הנשים עד כדי כך שייציתו להוראותיהם גם במחיר פגיעה בעצמן או בתינוק שלהן. נשים אמורות לאשר זירוז של לידה שמתארכת יותר מהצפוי, הן אמורות לחתום על אישור לניתוח קיסרי מבלי שיוסברו להן הסיכונים הכרוכים בדבר, בשל הפחדה שמא התינוק סובל ממצוקה, הן אמורות לאשר את חיתוך חבל הטבור קרוב ככל שניתן ללרגע הלידה כתוצאה מהפחדה מתוצאות הרות גורל של  התהליך הטבעי בו חבל הטבור שמעביר דם לילוד מפסיק לפעום בעצמו. הן אמורות להפרד מהתינוק שזה עתה נולד כדי לאפשר לגלגלי המערכת לפעול ביתר נוחות – כך יוכלו לבדוק את התינוק, לנקות אותו, לרשום אותו, לחסן אותו, וכל זה מבלי שהאם תפריע למהלך יעיל של הפרוצדורה.

אינני טוענת כמובן לכוונה רעה מצד הנוגעים בדבר. כל העושים במלאכה בטוחים לגמרי בצדקת דרכם. הדברים שנאמרו פועלים כתשתית לא מודעת אשר מכוונת מהלכים של אנשים דואגים ואחראיים. אולם יש לזכור שמהלכים אלו פוגעים בחברה כולה אשר מעצבת בדמות הלידה של בניה. ובנוסף, כפיית נוהלי לידה על נשים פוגעת בחרות הבסיסית שאמורה להנתן לכל אישה – ללדת כרצונה. כמו שחרותו של אדם מאפשרת לו לגור היכן שיחפץ, לנסוע לאן שיעלה בדעתו ולשלוח את ילדיו לאיזה מוסד חינוכי שהוא רוצה, כך זכותה של כל אישה ללדת על פי דרכה, ולא יעלה על הדעת שהמדינה תשלול ממנה את התנאים המיטביים לשם הגשמת רצונה.

המאבק על הלידה ניטש מזה שנים רבות. אז בימי פרעה התגייס אלוהים בכבודו ובעצמו למען המיילדות, היולדות והתינוקות: " וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד." (שמות א' כ)

מי יתגייס למענן ולמען החברה כולה היום?

11 תגובות   (רסס)

  1. מאת נעמה וייס:

    תודה אורנה על מילותייך המדוייקות, המאירות באור כל כך בהיר את שצריך להיות ברור לכולנו

    מי יתגייס למענן ולמען החברה כולה היום?

    נשים צריכות לגייס את האומץ לבחור לקחת אחריות על תהליך הלידה
    אף אחד לא יעשה זאת במקומן.
    זה יגיע בעיתו, מתי שיגיע.

    יודעת לומר שעבורי,מה שהייתי זקוקה לו בשעתו הוא לא אמון במיילדות או במוסדות המדינה.
    מה שהייתי זקוקה לו הוא שיתוף הפעולה מהאבא של ילדיי שסירב לתת אמונו בבחירה הטבעית
    יודעת לומר היום שהאחראית הבלעדית לבחירה הזו הייתי אני. אם היה לי חיבור חזק יותר ליסודות האש-האומץ והאוויר-המודעות , אם היתה בי יותר אמונה והבנה של יכולותיי הנשיות,האימהיות, הייתי בוחרת אחרת. הייתי בוראת לעצמי מציאות אחרת
    היות וזה לא קרה אז (כן ילדתי טבעי ובדרכי,אך לא בבית), כנראה שהייתי זקוקה לזמן שיביא אליי את התובנות האלו,בעיתן.
    עכשיו,יותר מתמיד,יש יותר ויותר נשים אמיצות (שמצליחות לגייס גם את תמיכת הגברים שלהן)

    לכן, חושבת שאם יש מקום להתגייס למשהו,הרי שזה לחיזוק החיבור של אימהות לעצמן,לאמון בעצמן

    תודה

  2. מאת אורלי:

    כתבה נעימה,מעניינת ומעוררת השראה.
    רק דבר אחד: את ביתי השניה ילדתי בבית עם מיילדת נפלאה-ענת תל אורן אני מאחלת אותה לכל אחת מכן. כשהקטנה הוציאה את הראש, נחתי מעט. בציר לאחר מכן, אני לחצתי וענת עזרה לקטנה לחלץ את הכתפיים ולי-לא להיקרע. לא נקרעתי. למה צריך להגיע עד לקיצוניות שלמיילדת אסור אפילו לעזור לנו? חשבת אולי פעם, שקבלת עזרה והחינוך לפתיחות בקבלת עזרה הם למעשה בריאים ונכונים? את בטוחה שיותר נכון ללמד אותנו שהכככל אנחנו צריכות לעשות לבדנו? אם ככה, למה לנו מיילדות בכלל?
    אני, אישית, מאוד אוהבת לחשוב עלינו, האימהות, כלהקת לביאות שתומכות ועוזרות אחת לשניה בכל מה שנחוץ וגם במה שלא כל כך, פשוט כי אנחנו יודעות להעניק וגם לקבל.
    לדעתי המערכת לא מחפשת להפוך אותנו לעלובים מיד עם היוולדנו, היא מחפשת משהו עוצמתי ופשוט הרבה יותר. כסף. אישית, אני נוקטת גישה פחות רדיקאלית לחיים. אין לי בעיה לקבל עזרה(פעם דווקא היתה לי וזה קשה,לא נעים ומיותר)ונראה לי שתסכימי איתי שכל לידה שונה לחלוטין מקודמתה, ומזלנו, שתפקיד המיילדת הוא לא להיות צופה מהצד, אלא להשתתף וכן, בהחלט לסייע. מיילדת טובה היא אומנית מדהימה בעלת עוצמה ורכות בלתי נתפסות.
    מעניין אותי לדעת, מה דעתך על לידה עצמאית?

  3. מאת צליל:

    אם נסמוך על עוד פרטים בסיפור המקראי הרי ש:
    "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים." (שמות א' יז).
    שפרה ופועה המיילדות ממצרים היו נשים מיוחדות, חזקות, נאמנות לעצמן. הן מעיזות להפר את פקודת המלך כדי לשרת את הנשים אותן הן מיילדות."

    חזקות ומיוחדות כי הן יראות את המלכות שמעל המלכות.

    וזאת המלכות עומדת וקיימת
    גם מעל הממלכתיות של היום עם דרכה להפחדה, שגם היא בשורה התחתונה מאיימת במוות אם הלידה לא תעבור דרכה.
    אלוהים אין בו שינוי, מגוייס היום כאז!
    הילודים גם כן כילודי מצריים (עד לרגע המיפגש עם אור הנאון והאויר הממוזג)
    והיולדות והמיילדות האם הן כשפרה ופועה ואימותינו במצריים?

    חזק וברוך
    בשורות טובות

  4. מאת לילך:

    תודה אורנה
    על מילים חשובות, בהירות ומדויקות
    חשוב תמיד לזכור ולהזכיר
    ויותר לי להעלות פה קישור למשהו שכתבתי מזמן אך מתקשר:
    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1350400&r=1
    על: 'אנו מתערבים בשעה הראשונה שלאחר לידה כדי להזין את הצורך החברתי בתוקפנות'
    לילך

  5. מאת שקד:

    המדינה לא כופה שום דבר על אף אחד. עדיין אפשר ללדת בבית, רק בלי לדווח למדינה…

  6. מאת רזי:

    שלום רב לכל הקוראות/ קוראים והכותבות/ כותבים,

    הנושא של לידות ככלל ולידות בית בפרט, בעיניי, הוא תמצית החיים שלנו והוא המהות עצמה.
    למה אני מתכוונת ?
    באופן טבעי, אישה נוצרה על מנת ללדת. עמוק בנימי נימה, היא והגוף שלה יודעים ללדת. קצרה היריעה מלהכיל את הסיבות שיפריעו למהלך הזה.
    מה גם, שרוב העולם המודרני, לטוב ולרע, רחוק מהטבעיות הזו.
    לידה כלידה – היא נפלאה כל עוד האישה היולדת בחרה בה ובתהליך שאותו חוותה.
    לידת בית חולים עם חלק מהנשים שאנו היום יכולה להיות נפלאה ומעצימה ולידת בית הדבר המאיים מכל, ולחלקנו לידת בית היא הדבר הנפלא ביותר ובית חולים הוא איום מספר אחד.
    כל זה לא משנה כל עוד האישה עשתה בחירה שהיא שלמה איתה.
    מה מפריע לי?
    מפריע לי מאוד שהממסד לא נותן לי כאישה לבחור ולהחליט היכן ללדת כתוצאה מרפואה מתגוננת.
    מפריע לי שבתהליך התרבותי שלנו , מלמדים נשים שכאב זה בעיה שצריך לפתור אותה עם תרופות ולא דבר מעצים שיש ביכולתנו להתמודד איתו רק מעצם היותנו בני אדם עוצמתיים, במיוחד נשים ובמיוחד נשים בלידה. שכאב זהו תהליך מהמם של תובנות, של התגלות, של לידת האדם מחדש.
    מפריע לי שבחרתי ללדת בבית, אחרי קיסרי דחוף בפעם הראשונה והממסד רודף עכשיו אחרי המיילדות שהיו איתי בלידה – הן לא אשמות בכך שהשלייה שלי לא התנתקה, הן לא אשמות בכך שמד"א אחרו לבוא, הן לא אשמות בכך שמד"א התעכבו על שטויות בביתי – הן המלאכיות שלי שהביאו לחיי , ביחד איתי את ביתי המופלאה והיו עימי ובן זוגי היקר במסע של עוצמת הלידה הטבעית.
    מפריע לי שאחר כך בבית החולים, במקום לנסות לעזור לי, צוות בית החולים ירד עליי במשך 3 ימים, היה מנוכר וקר כלפיי וכלפיי החלטתי ללדת בבית ומייד פתח בהליכים נגד המיילדות שלי.
    מפריע לי שהממסד חושב שאני מטומטמת, חסרת אחריות ובמקום לזמן אותי ולשאול אותי מה היה בלידה שלי, מה קיבלתי ממנה ואיך יצאתי ממנה הוא מעביר את האחריות למיילדות שלי – שמבחינתי הן לא נושאות באחריות של מה שקרה וההיפך – תפקדו למופת.
    אני מלווה לידות רבות ואני מכינה נשים ללידה, הבעיה אינה נעוצה במיקום הלידה, הבעיה נעוצה בפחד של נשים להיות עוצמתיות, להתחבר לעצמן נטו, 100% , ולומר – זוהי הלידה שלי, זה העובר שלי, אף אחד, אף מכשיר לא חש אותו טוב כמוני, אף גבר לא יאמר לי איך ואיפה ללדת – כי אני יודעת מה הכי טוב לי.
    הבעיה נעוצה בכך שחלקנו הרב חוטאים ושוכחים להעצים את הנשים, את ילדותינו וביתנו מגיל אפס, שהן שוות, ראויות, מדהימות ועוצמתיות – ואין עליהן בכל העולם.
    הבעיה נעוצה בחינוך, בתרבות ובאמונה בעולם המערבי.
    נשים הפכו להיות חפץ יפה , סקסי ומלאכותי – כשמתקלקל – מתקנים עם סיליקון, איפור וליפסטיק, שאיבה כאן או שם, או שפשוט מחליפים, בשביל מה להתאמץ?! – עוצמת הלידה ??? הנקה????בונדינג?????
    נשים מבקשות היום קיסרי מוזמן ורק שיהיו תוך חודש בחזרה בעבודה, לא יפגעו בשדיי הסיליקון שלהן עם ההנקה {אז מזל שיש בקבוק} ומייד יש בייביסיטר מוזמנת קבועה שתוכל לחזור לעבודה עד 19 בערב ולנסוע לחו"ל………….
    לכן, בצער רב………הבעיה מתחילה בנו – בנשים ושם היא גם נגמרת.
    אני יודעת שילדתי כנגד כל הסיכויים בבית – לא מצטערת על זה לשנייה!!!! חולל מהפך מדהים בחיי לטובה!!!!!!
    אני יודעת שאם אבחר להיות שוב בהריון וללדת זה יהיה או בבית או במקום שיכבד אותי כאדם, כאישה, וכיולדת – וממש לא מעניין אותי נהלים, בירוקרטיה ושאר ירקות.
    יש לציין שהרבה יותר קשה להיות אמיצה ועוצמתית מאשר קורבן וחלשה – לא נורא – אני מודה לאלוהים על הבחירות שלי – ואין ספק שהן הביאו לי אושר רב.
    מוכנה לעזור במה שצריך על מנת לחזק את מוסד מיילדות הבית ואת הנשים שבוחרות בהן ללידותיהן.
    מחזקת כל אישה, באשר היא, בבחירתה ללדת בכל מקום שהוא, כל עוד זו בחירתה המודעת, האינטואיטיבית והאמיתית – שאינה מונעת מפחדים, חרדות ורצייה חברתית.
    שתהיה שנה מלאה באור ואהבה לכולנו.
    {אני אחות מוסמכת , תואר ראשון בסיעוד, דולה, מעבירה קורסי הכנה ללידה, חובשת בכירה במד"א, מאמנת תזונה ומנחת קבוצות לאורח חיים בריא}.

  7. מאת לילך שגב:

    הייתי במסיבת חנוכה בקיבוץ. אשה אחת נתבקשה לספר על נס שקרה לה – התינוק שלה נולד בבית לא בכוונה. מדובר בנס חברות. שכן איך אחרת יכולה להתרחש לידה בלי רופאים בית חולים ומיילדות? אין שום הסבר אחר. כל התינוקות שנולדו עד לפני 60 שנה הם בגדר נס. :-)

  8. מאת רחל:

    תגובה לרזי,
    אם כל הכבוד ללידה בבית ולמה זה מביא לך, פה בארץ זה חסר אחריות ללדת בבית.אם תפתחי את הקרטריונים ללידה בבית באתר משרד הבריאות -תראי שרשום שם שצריך אמבולנס ברחוב בו את יולדת ,אסור ללדת בבית ללא מעלית וכו.אין מה לעשות המדינה לא מאורגנת פה ללדות בית-ולכן זה מסוכן ןחסר אחריות ללדת בבית!!!ואני הייתי עדה ליולדת שהגיע לאחר לידה בבית אם קרע דרגה 4 והביאו כרוג מומחה לנתח אותה -אין לי מושג אם יהיו לה שליטה על יציאות וכו-זה עדיף??? העיקר ללדת בבית?????????אפשר גם בבית חולים ללדת טבעי ויש מרכזים טבעים לא צריך לקחת סיכונים על חיי ילדינו ועל עצמינו……..

  9. מאת גילית:

    אורנה כרגיל תיארת יפה את מצב הלידות בבה"ח,
    אחרי 2 לידות בבה"ח שבו קבעו לי מה לעשות איך ומתי בלידה עצמה, חשבתי שזהו, אני לא יכולה להיות טבעית "באמת", ושברגע הכי טבעי בחיים שבו אני אמורה להיות הכי קרובה לעצמי לטבע, אני חייבת עזרה רפואית, וחלום לידת הבית נגזנז למגירה.
    את טראומת לידת המכשירים (מלקחיים) אני בטוחה שאני לא אשכח בכאב ובטראומה, לבני נשאר אפילו זכר פיזי.
    וגם בלידת פג – אני יכולה להבחין באותתיה של הלידה והפגייה של ילדי השני.
    אך לחילופין חוויתי גם חוויה הפוכה של לידת בית מופלאה ללא שום התערבות רפואית, אני אזכור גם את רגעי הפליאה והשוק אחרי, שכן זה אפשרי, לא בבית החולים, וללא שום מכשיר ועזרה.
    שסיפרתי על לידתי לשכנתי התימנייה, היא סיפרה לי שאמא שלה ילדה 7 ילדים לבד בבית בתימן, אך שהיא עלתה לארץ זה לא היה אופנתי ללדת בבית ולכן היא ילדה את שאר ה 5 בבית החולים.
    אז אולי זה באמת כבר לא באופנה? וזה מה שהחברה והממשלה רוצה שנחשוב.
    מתגובות אחרות שקיבלתי, זה נראה להרבה נשים כשגעון ללידת בבית ואף אפילו משהו לא אפשרי, מסוכן, ומסכן את היולדת והוולד.
    שחובה השגחת רופא אחרי הלידה, ובדיקת הוולד וחיסונים, ושהייה של 48 שעות בבית החולים, ונראה שכן הממשלה הצליחה בשטיפת המוח, והחברה מקשיבה מכופפת את ראשה ומבצעת את מה שנהוג ואופנתי עכשיו.למרות זאת יש גל של לידות בית טבעיות, עצמאיות, וגם חדרי לידה טבעיים בבית החולים.

    אורלי, מה שתיארת שהמיילדת עזרה לך בהוצאת התינוקת, אני מאמינה שגם בבית החולים היו נוהגים כך,
    אני משערת שאורנה התכוונה למשיכה קצת יותר חזקה של התינוק החוצה, במקום לתת לצאת לבד, יש בכמה מבתי החולים מחוסר זמן מה שנקרא "שליפה מהירה", מה גם שממהרים היום ללידות קיסרי, וזירוז גם אם לא תמיד צריך.

  10. מאת גילית:

    תגובה לרחל
    השבוע קראתי סיפור לידה באתר של לידת בית החולים, על מישהי שנקרע לה הרחם ליד מיילדות ורופא , כך שזה לא קורה רק בבית. וגם בבהח לקח זמן עד שנתחו אותה.

  11. מאת שגית רי:

    בעיניי, הסיבה העיקרית לתמוך במיילדות הבית היא כי *חופש הבחירה (בכל תחום) צריך להיות זכות יסוד בכל חברה דמוקרטית חופשית.*

    זכות כל אישה *לבחור* את דרך הלידה שלה. גם את הדרך "הקורבנית".

    אפשר ללדת לידה טראומטית בביה"ח, אפשר ללדת ולהיות קורבן גם בבית, אפשר ללדת לידה טבעית ומעצימה בביה"ח ואפשר ללדת לבד לגמרי לידה שמאירה ומחזקת אותך אח"כ שנים.
    את שלושת האפשרויות הראשונות ניסיתי בעצמי, לא יודעת אם יש בי את מה שצריך בשביל האפשרות הרביעית.

    אני לא חושבת שרופאים וביה"ח הם מקור כל רע.
    גם שם יש הרבה אפשרויות ודרכי התנהלות ויתרונות מול חסרונות. וניתן לבחור בין הביה"ח השונים. למשל – ללדת בסורוקה לחלוטין עדיף על פני מאיר או ברזילי.

    אבל הרבה קושי צומח מתוך קיצוניות, שלילת חופש הבחירה, דיכוי או כפיה..

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )