(מתוך הספר בלמידה מתמדת מאת ג'ון הולט)

סיוע לילדים בלמידה על העולם וחקירתו יכול להיחשב כענף של מדעי הטבע, כמו ניסיון לגדל צמח נדיר או חיה בלתי ידועה, או ניסיון לבסס תקשורת עם דולפינים או לווייתנים. נדרש כאן דבר שיש רק למעט מורים (להבדיל ממדענים גדולים): היכולת להתבונן היטב ובדייקנות, עם תשומת לב לפרטים, ולדווח בדייקנות רבה על מה שרואים.

במאה ה-19, הזואולוג לואי אגסי הציג דג על צלחת בפתיחת קורס באוניברסיטה, וביקש מהתלמידים לתארו. בכל פעם שהתלמידים חשבו שכתבו כל מה שהיה לומר על הדג והביאו את הניירות שלהם אליו, הוא רק אמר "מה עוד?" הוא לא הניח להם להפסיק להתבונן ולכתוב על הדג עד שהם ראו וכתבו פי מאה יותר ממה שהם שיערו שאפשר. היכולת הזו לראות, ולתאר בדייקנות מה שרואים, היא חותם האיכות של כל המדענים הגדולים והיא הכרחית עבור מורים טובים.

בעוד שהתבוננות קרובה וסבלנית כזאת נדירה אצל רוב המורים, היא טבעית יותר להורים, בגלל האהבה שלהם לילדיהם וההתעניינות הטבעית בהם. כמו חוקר הטבע, הורה מתבונן הוא ערני הן לרמזים קטנים והן לדפוסי ההתנהגות המקיפים יותר. בזכות תשומת לב זו יכול ההורה להציע לעתים קרובות הצעות והתנסויות מתאימות וגם ללמוד אם העזרה וההסברים שנתן היו מספקים.

לילדים יש סגנונות למידה משלהם, לכל ילד סגנון ייחודי. לכל ילד יש גם לוח-זמנים משלו, לפיו הוא מוכן לעשות דברים, קצב בו הוא רוצה לבצע דברים, וזמן המתנה משלו לפני שהוא עושה משהו חדש. כשאנו מנסים לכוון או להתערב או לשנות את סגנון הלמידה ואת לוח-הזמנים, תהליך הלמידה כמעט תמיד יואט או ייעצר. קל בהרבה לראות זאת אצל ילדים קטנים, מפני שהדברים שהם לומדים הם כל-כך ברורים – כישורים בסיסיים, שמות של אותיות, מילים חדשות. אם בילי שואל אותנו מהם שמות האותיות שהוא רואה ובגלל שהתחלנו לבחון אותו הוא מפסיק לשאול, קל להבחין שהוא הפסיק. אצל ילדים קטנים השינויים בהתנהגות הם גדולים וברורים. נוסף לכך הם עדיין לא למדו ואינם מנסים להסתיר את מעשיהם ומחשבותיהם ורגשותיהם (כל אלה הם למעשה דבר אחד, הנחווה כאחד על-ידי ילדים ואנשים בריאים בכל גיל). ילדים בוגרים יותר עשויים ללמוד להסתתר מאיתנו, לרמות אותנו.

הפחד גורם לתלמידים לאמץ התנהגות מתחמקת וללמוד שיטות הסוואה כבר בכיתה א'. את הספר "כיצד נכשלים ילדים" כתבתי רק משיכולתי לזהות, בעקבות חודשים רבים של התבוננות ורישום קפדני, את הדפוסים התת-קרקעיים של התנהגויות מכשילות, שתלמידי כיתה ה' כבר למדו להסתיר.

כשמנסים לעזור לילדים קטנים, צריכים המבוגרים – מורים, הורים, חברים – ללכת בעקבות לואי אגסי, בדומה למדענים קונרד לורנץ, ניקו טינברגן, ג'יין גודול או אדוארד א. וילסון, או – ללמוד מילדיהם. "מדע" הוא כמובן לא רק ל"מדענים", אלא דבר שכולנו עושים כשאנו מנסים לפתור בעיה או תעלומה. הילדים, כמו שהזכרתי קודם, מתנהגים כמו מדענים כל הזמן: מתבוננים, מבחינים, תוהים, משערים, בודקים את השערותיהם ומשנים אותן לפי הצורך.

נושאים: ג'ון הולט, הוראה, הקשבה, התבוננות, חינוך ביתי, למידה, מדע, תשומת לב