1 בפברואר, 2011

תרגול תשומת לב

תודה

מאז שהוכרז הנושא החדש של תשומת לב אני מרגישה בתוכי את שאלת תשומת הלב. וזו מתנה בפני עצמה. ובכלל העלון הזה שאני מנויה עליו כ"עקרת האתר", משרה עלי נחת ורוגע. מכיוון שאני חיה רחוק, פיזית, מכל הכותבים, ובסביבה המתנהלת באופן שונה ביותר, ועדיין חיה את התכנים, אני מקבלת הרבה תמיכה ממה שאני קוראת. הזמינות והצורך מעודדים אותי לתרגל מדיה חדשה זו, האינטרנט. וזו עוד מתנה. אז תודה לכולכם.

הבנת הנקרא

בהתחלה כשראיתי את הביטוי מיד חשבתי על מה אני נותנת לילדים שלי. כמה אני אתם מה אני משקיעה בהם, זה האוטומט שלי לתשומת לב. לאחר כמה ימים של התבוננות בביטוי שמתי לב שהשלב הראשון הוא בכלל ביני לבין עצמי, והוא זה שמשפיע על מה יהיה או לא אחר כך.

חשבתי על צירוף המילים תשומת לב, והגעתי לתשומה. אני זוכרת את הביטוי מלימודי מנהל עסקים. תשומה זה מה שנותנים, המשאבים שמקצים. בצד השני של המשוואה יש תשואה. זה מה שמקבלים. וזה ממש מתאים לאופן שבו אני תופשת את הביטוי תשומת לב. ברגע שאני שמה את לבי אני מקבלת מיד. עצם התשומה, הנוכחות של הלב, מעידה על מצב של פתיחות. וכשהלב פתוח יש לאן להיכנס ומיד יש מה שנכנס. וכשמשהו נכנס אז יש מה לתת. יש תנועה, תהליך, דרך.

הלכה למעשה

זה קורה לי בזמן האחרון עם הרגל חדש שסיגלתי לי בבקרים. בכל בוקר במהלך הכתיבה, או כשאני בוהה /מתבוננת בערפל המתבהר לאיטו ומגלה את העצים החשופים של החורף, אני מתחברת לאיזו מילה שמבקשת שאתרגל אותה במהלך היום.

זה התחיל מתרגיל שלמדתי בקורס אימון אישי ועסקי לפני כשלוש שנים. בתרגיל אנו שואלים את עצמנו כל בוקר מהי המטרה שלנו להיום. ואחת לשבוע מהו השריר השבועי אותו אנו בוחרים לתרגל.

בעבר כמטרה יומית הייתי בוחרת פעילות טכנית כלשהי שהיתי צריכה לבצע. והנה צמחה לה פעילות יצירתית צבעונית ומרגיעה שבה אני בוחרת מילה/ פעולה כללית וכותבת אותה בעפרונות צבעוניים מיוחדים. לאחר מכן צובעת את כל הדף שנשאר סביב המילה הכתובה. תוך כדי אני גם לומדת משהו מהאופן שבו אני כותבת וצובעת על הניר את אותה המילה.

קבלה ונתינה

המילים שבוחרות לבוא אלי באות מתוך צורך שלי המבקש מענה. שתיקה, הקשבה, רוגע, חיוך, קבלה, שמחה ועוד…

ההתייחסות והסביבה התומכת שאני נותנת ומקבלת במהלך הצביעה, הם התשומה שלי, והיא מזכה אותי בזכוכית מגדלת שמחברת בין המילה ללבי ועוזרת לי למצוא ולבחור מחדש את האופן שבו אני חיה את המילה ביומיום שלי. כלי שעוזר לי לתרגל את התכנים והטונים בהם אני בוחרת לדבר, במקום אלו אליהם אני רגילה. כלי שעוזר לי לשים את לבי במקום בו אני בוחרת במקום לאטום אותו מה שכל כך קל ומקשה כאחד.

את מה שעולה במהלך הציור אני כותבת מאחור כמו מין יומן מסע. ואת המדיטציה הזו אני ממשיכה לתרגל עם כל מי ומה שנקרה בדרכי.

2 תגובות   (רסס)

  1. חגית נובק הגיב:

    אפרת יקרה. תודה על המתנה הזאת. הקריאה עוררה בי געגועים אלייך. אהבה גדולה. חגית

  2. סיוון הגיב:

    היי אפרת ,

    אני מחפש בנרות מישהו שיכול לתת לי עצות בנוגע לחיים בבולגריה , אני

    ואישתי חושבים על מעבר לשם בעקבות הצעה מהעבודה שלי.

    אם תוכלי לשלוח לי את האימייל שלך זה יהיה נהדר.

    תודה רבה,סיוון.

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )