כשהוא נולד, רציתי רק שהוא יהיה בריא ומאושר…. והיה לי כל הזמן שבעולם.
בגיל שנתיים הוא אובחן כאוטיסט, ורציתי רק שיירפא מהאוטיזם ויהיה נורמלי ודפוק כמו כולנו… ולא היה לי זמן! רק שנה או שנתיים, ואז חלון ההזדמנויות נסגר!
גיל שלוש. גיל ארבע. ההתקדמות המטאורית, הנסיגה הגדולה, ועוד התקדמויות ונסיגות קטנות יותר. רציתי שהוא "יהיה רק אספרגר"… והיו לי לכל היותר עוד שנה או שנתיים.
בגיל חמש, מאגרי התקווה והמאבק התחילו לאזול. רציתי רק שיהיו לו חיים בעלי משמעות – לכשיגדל. ועדיין הייתי במירוץ נגד הזמן.
גיל שש. הוא עדיין לא דיבר. רדופת סיוטים לגבי עתידו, רציתי רק שיהיה עצמאי – לכשיגדל.
גיל שבע יחול בעוד חודש ומשהו, והתקווה ההיא מתה סוף סוף. איזו הקלה.
עכשיו, אני רוצה רק שיהיה בריא ומאושר…. ויש לי כל הזמן שבעולם.
(שם המחברת שמור במערכת)
תודה שכתבת!
ואולי זה גם מה שכולנו, כל ההורים, צריכים לרצות בסופו של דבר, שרק יהיו בריאים ומאושרים..
כל טוב.
התרגשתי. תודה.
אני יושבת כאן מול המסך ודומעת..
תודה שכתבת…
אנחנו עוד בשנה הראשונה…
מחכים לרגרסיה…
בנתיים נהנים מההתקדמויות הקטנות והגדולות מהחיוכים והחיבוקים.
והיום פעם ראשונה בגיל פחות מחודש לשלוש פעם ראשונה שהיא אמרה לי "אני אוהבת אותך".
יש לי כל כך הרבה לכתוב ולא העזתי אולי בזכותך אצליח….
תודה רבה לך…
מרגש מאוד. תודה על התובנות שנכונות לכולנו, תמיד.
איזו עוצמה בכל כך מעט טקסט, אני קורא נדהם בפעם השלישית.
חיבוק גדול. מרגש מאד. תודה לך על השיתוף!
תודה לך.
תודה רבה על התגובות.
(מי שמזהה בשקט – זה בסדר 🙂 )
מרגש מאוד.
תודה!
מרגש, עוצמתי ומדוייק,
תודה על מילותייך |L|
חזקי ואמצי-תיהני מגידול בנך והרחבת עצמך.תודה.
נכנסתי לאתר לצורך אישי בעקבות דף שכתבתי ונתקלתי במה שכתבת, פתאום איך שהוא מה שכתבת גרם לי לחזור להסתכל על החיים שלי בפרופוציות נכונות תודה לך על הדברים הכנים והמרגשים מאחלת לכם חיים טובים ומוארים……