8 במרץ, 2011

פריחת אביב של אמהות

חיים נולד באביב, עת פריחה והתחדשות. עצי פרי אשר אגרו כוחות במשך החורף, פרחו וחנטו פרותיהם.

ואני חשבתי שכל לידה דומה לבוא אביב. התחדשות ופריחה אחרי תקופה של צמיחה והתבגרות. אור לידה עוטף את האם בחום, מחזיר אותה לשנות נעוריה.

מקובל לחשוב שלידה גורעת מנשיות הגיזרה, שטיפול בתינוקות (הכביסות, החיתולים, האמבטיות והכלים) פוגע בידיים. אך מי יגיד כי תאנה רבת שנים אשר ראתה אביב אין ספור פעמים, אשר מדי שנה לבשה שמלת עלים וכל קיץ כיבדה בני אדם בפרות מתוקים ועסיסיים – מי יאמר כי היא יפה פחות משתיל צעיר בעל גזרה מושלמת שלא נשא פרי מעולם. "לַכּל זמן ועת לכל חפץ…". גם תאנה עתיקה הייתה פעם צעירה, דקה וחטובה, אך עם כל אביב, כדרך הטבע, התרחבו כתפיה, גזעה איבד מגמישותו והפך מחוספס, זרועותיה המיוגעות כוסו במפרקים בולטים. האם היא פחות מוצאת חן בעיני עובר אורח? האם כשיתיישב בצל ענפיה לא יתפעל מיופייה הבוגר אשר דומה ליופייה של אישה שהניקה וגידלה ילדים רבים?

אביב וקיץ, סתיו וחורף… חלוף העונות הבלתי נמנע. התחדשות, קמילה ושוב התחדשות – חוקי הטבע הנבונים. הבה נכבד אותם, נכבד את טבע האדם, את גופנו אשר נועד לפרוח שוב ושוב בלא כל פחד להזדקן.

כל תינוק – פריחת אביב של אימא, כל ילד שעזב את שדי אימו – פרי בשל. ושוב פריחה ושוב פירות…

3 תגובות   (רסס)

  1. חגית נובק הגיב:

    יאנה, תודה. מקסים ומעורר השראה.

  2. עדינה ניפו הגיב:

    יאנה, ממש הבאת דמעות לעיני.
    תודה גדולה על כל מילה

  3. ניצן_אמ הגיב:

    מזדהה עם כל מילה של עדינה.
    תודה.

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )