רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 21 ביוני, 2011

פעילות גופנית בחינוך הביתי

מאת: נהר ואור שליט
(מתוך גיליון 65, נובמבר 2006)

בטבע, מלחמת ההישרדות מעניקה לכל בעל חיים בוגר את מנת ההתעמלות לה הוא זקוק. גם בני האדם נאלצו במשך אלפי שנים להניע את גופם כדי לספק את צורכיהם הבסיסיים. לעומת זאת, האדם המודרני מסוגל להתפרנס, לעשות קניות, ללמוד, לדבר עם אנשים אחרים, לבדר את עצמו, ולדאוג ליתר צרכיו במעט מאוד מאמץ פיזי. בחברת השפע בה אנו חיים הצורך היחידי שאינו יכול להיות מסופק אלא באמצעות פעילות גופנית הוא הצורך בפעילות גופנית.

חוסר פעילות גופנית, להלן חפגת, גורם לבעיות בריאותיות שונות המוכרות כמעט לכל אדם החי בחברה המערבית. לדעתנו דווקא ילדים המתחנכים בבית, לאור עקרונות שונים הנמצאים תחת הכותרת "באופן טבעי", נמצאים בסכנה גדולה יותר לחלות במחלת החפגת. אמנם, ילדי החינוך החופשי נמצאים בקבוצת סיכון לסבול מ"חסך" כמעט בכל תחום שעוסקים בו בבית הספר (כאשר משווים אותם לילדי בית-ספר), אך החפגת היא מחלה שפוגעת בבריאותם של ילדים ובאיכות חייהם היום, ובאורח חייהם ולכן גם בריאותם מחר.

לילדים קטנים לא צריך לדאוג. ככל שהילד קטן יותר, כך הוא דואג בעצמו לפעילות הגופנית שלו. תינוקות מניעים את עצמם ללמוד לבד כיצד להתיישב, לזחול, להיעמד וללכת. פעוט בן שנתיים יכול להתרוצץ שעה שלמה מסביב לספה בסלון. לתינוקות ולפעוטות יש דחף טבעי לרכוש מיומנויות פיזיות. עם השנים, הילדים מפתחים יכולות נוספות – הם לומדים לצייר, לשחק במחשב, לקרוא. משחקי הדמיון שלהם הופכים יותר ויותר מורכבים, יותר ויותר ארוכים, ופחות פיזיים. ילד בן 7 יכול לבלות יום שלם מבלי לנוע ולא להשתעמם. וגם אם הילד משתעמם, בגיל זה השעמום כבר אינו מוביל לקפיצות מעלה מטה או לאותן הקפות של הספה. יותר קל להתיישב על הספה ולהדליק את הטלוויזיה/לקרוא ספר/ לשחק במחשב. ומלבד כמה טיולים למטבח ולשירותים, אין שום צורך לזוז.

ילדים ההולכים לבית הספר קמים בכל בוקר, ופשוט הולכים לבית הספר. לכל הפחות הם הולכים לתחנת ההסעה. לעומתם, ילדי החינוך הביתי בגילאים 6-10, ההולכים כמעט לכל מקום עם אחד מהוריהם, נהנים במקרים רבים מרכב צמוד. בבית הספר גם צריך לעבור מכתה אחת לאחרת, לצאת להפסקה, להשתתף בשיעורי ספורט, לעלות ולרדת במדרגות, ובסוף היום לחזור הביתה. לא מדובר במסע כומתה, אך אין ספק שילדי בית הספר פשוט נאלצים לזוז ממקום למקום כל הזמן, וזה נהדר.

רבים מהמחנכים בבית נותנים בידי ילדיהם את החופש להחליט מה יעשו במרבית זמנם. באופן טבעי, בני האדם חוסכים באנרגיה מתי שאין צורך שיש לספק. בנוסף, ילדים גדולים נהנים וצריכים להפעיל את הראש שלהם. לכן לא פלא שילדינו בוחרים להעביר רבים מהימים במשחקי דמיון, משחקי קופסא, גלישה באינטרנט, קריאה או הקשבה לסיפורים, וכמובן, צפייה בטלוויזיה. אם כן, נראה שעלינו לדאוג לפעילות הגופנית של ילדינו באופן יזום.

אחד הדברים הפשוטים שאפשר לעשות הוא להשתדל להימצא בחוץ כמה שיותר. כשנמצאים מחוץ לבית – בעיקר אם נמצאים בטבע, אך גם במגרש המשחקים או ברחוב – הילדים באופן טבעי מפעילים את גופם יותר. מטפסים על חומה קטנה, רודפים אחד אחרי השני, מחפשים אוצרות. אפילו משחקי הדמיון נעשים פיזיים יותר: ישיבה על תלולית שונה מישיבה על ספה.

דבר נוסף שאפשר לעשות, אך הוא קשה יותר: להמיר כמה שיותר נסיעות ממונעות בהליכות רגליות. אפשר להגיע להרבה מקומות ברגל, למשל, המרכול, הספרייה, חברים. לפעמים אנחנו מתעצלים ללכת, או ש"אין זמן". אם יוצאים לקניות עם הילדים (וגם בלעדיהם, בעצם) כדאי לבחור מקום שנמצא במרחק הליכה (גם אם זה אומר שהביצים האורגניות יעלו שקל יותר, הרי אנחנו חוסכים בדלק!) ולעשות את הקניות ברגל. מומלץ להצטייד בתיק גב גדול ונוח בשביל הקניות וכמה בקבוקי מים קטנים בשביל הילדים.

קודם הזכרנו את העובדה שתינוקות ופעוטות מעסיקים את עצמם ברכישת מיומנויות מוטוריות. גם לילדים הגדולים יותר צורך ברכישת מיומנויות, אך קשה יותר לספק צורך זה כיון שהריצה סביב הספה והקפיצות מעלה מטה כבר אינם מהווים אתגר. צריך לזמן לילדים הגדולים הזדמנויות לרכוש מיומנויות חדשות. אפשרות אחת היא לזרוע כל מיני מתקנים בבית/בחצר, למשל, סולם, חבל קפיצה, חבל טיפוס, טבעות, מתח, טרמפולינה וכמובן, כדורים. אפשרות אחרת היא לצאת למגרש משחקים עם מיני מתקנים, או לשלוח לחוגים (או לבית-ספר).

המתקדמים שבינינו יקפידו גם לצאת לטיול מדי פעם ולפקוד את מגרש הכדורסל/כדורגל המקומי. ילד שתופס משחק כדור כלשהו ונהנה ממנו, שוב לא יזדקק להוריו שידאגו לפעילות הגופנית שלו.

רבים מאיתנו מאמינים שילדיהם יכולים לרכוש מיומנויות שונות בעצמם, ללא הדרכה מפורשת. חלקנו מכירים ילדים שלמדו לקרוא לבד. אני מכיר ילדה חמודה אחת שלמדה לשחות לבד (כלומר – ללא הדרכה מפורשת). אך בכל תחומי הלימוד, האמונה שלנו ביכולתו של הילד ללמוד כשלעצמה אינה מספיקה, ויש להשלים אמונה זו ביצירת סביבה שמאפשרת את הלימוד. וכבכל תחומי הלימוד, כך גם בנושא הפעילות הגופנית, עלינו לעודד את ילדינו לעסוק במה שיועיל לו, ולהוות דוגמא בעצמנו.

3 תגובות   (רסס)

  1. מאת נעמה וייס:

    תודה נהר
    המילים שלך תפסו אותי בשעות האור הראשון של הבוקר ואני מוצאת עצמי קוראת וכותבת כאן במקום לצאת להליכה/ריצת בוקר
    מי ייתן ואצליח לשמש דוגמא חיה עבור ילדיי גם בתחום הכה חשוב הזה.
    אנחנו הרבה מטיילים בטבע,אבל כמו שאמרת: הבחירה לאפשר לילדים חופש בחירה,פותחת פתח עבורם לבחור גם באופציה היותר עצלנית של תקשורת וירטואלית על פני זמן פנוי גדול יותר להליכה,משחק,ריצה,טיפוס,ריקוד וכו"…

    תודה לך על התזכורת החשובה הזו.
    עכשיו,עכשיו יוצאת החוצה…
    מ ע כ ש י ו ….

    נעמה

  2. מאת אינבל:

    תודה נהר ואור. מילותיכם חשובות לאין ערוך.
    בריאות גופנית ונפשית ניזונה מתנועה כמו מאויר נקי, ממים וממזון בריא, והיא חייבת להיות חלק מאורח חיינו.

  3. מאת נועה:

    אנחנו גרים בערבה וימי הקיץ מאפשרים אך ורק נסיעות לבריכה כפעילות ספורטיבית. אחת האפשרויות הביתיות היא להכין מסלול בבית: כסאות שצריך לזחות תחתם לדלג בין חישוקים
    ובסוף להגיע לכלי נגינה ולנגן בו. מסלול משודרג יכול להיות בנוי ממסלול שיוצרים מגיליון פוליגל מחולק לקוביות ובתוכן אפשר או לכתוב אותיות/מילים/תרגילים ולהשתמש בקובית משחק גדולה לשם כמות הצעדים. או להוסיף סימנים כמו כפות ידיים למחיאת כף או כפות רגליים לקפיצה וכך כל פעם שדורכים בסימן צריך לעשת את הפעולה המסומנת בו.

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )