5 ביולי, 2011

אייקידו, חיבור גוף-אני

שורה של נעליים מסודרות בקפידה. שורה שגדלה ומתפתחת כלמידה של הקבוע במרכז הדוגמא. למידה של הציר במרכזו של המעגל. בתחילת דרכה של הקבוצה הגיעו התלמידים, חלצו את נעליהם בערבוביה ועלו על המזרן. המורה תמיד הניח את נעליו באותו האופן, באותו המיקום בקצה מזרן, עלה על המזרן. התיישב על ברכיו, גב כף הרגל במגע עם המזרן. המתין, זקוף. קד קידה. נעמד בתנועה בריאה, ניגש למרכז המזרון. קד קידה לחזית אולם האימונים. קד קידה לתלמידים והאימון התחיל. אט אט עם האימונים, השבועות והשנים, הסתדרה לה מתוך הערבוביה קבוצת נעליים מסודרת בקפידה בצמוד למזרון. תלמידים ותלמידות. מתיישבים על הברכיים והעקבים, גב כף הרגל במגע עם המזרן. ממתינים בזקיפות, קדים קידה ומתיישבים באותו האופן בשורה מסודרת. העקרון נלמד מתוך הדוגמא.

כשהגיע, באחד הימים, חמי (האבא של אישתי) לצפות באימון, הוא התרשם עמוקות מהמשמעת והאופן המסודר בו מסתיים האימון. התלמידים מתיישבים, קדים קידה, יורדים מן המזרן ונועלים נעליים. כל אחד עם עצמו, באדיבות ובהתחשבות עם הסובב אותו. דרכו, כמתבונן מהצד, למדתי את הפנמת הלימוד של חבריי לקבוצה. בדרך שכל כך מאפיינת את המורה שלי, הלימוד הוא ללא מילים, ללא פשרות, ללא דוחק, לימוד הציר הקבוע בדיוקו.

סוף האימון. רטוב מזיעה מכפות הרגליים ועד הראש. יושב על ברכיי. שומע את האוטובוס החולף בשדרה, את קולות הנערים מחוץ לאולם. קשוב לתלמידים ולתלמידות היושבים סביבי, קשוב למורה, ער לטיפות הזיעה הנוזלות, מדמיין את התרגילים שתרגלנו, מיישר את הגו, מדמיין ציר המושך אותי מהמרכז ומעלה, מרגיש את הזרמים בכל הגוף – חיות נהדרת!.

האימונים התחילו אחרת. לעיתים, הגעתי מוטרד. עמוס במחשבות. בערבוביית המחשבות נכנסות התוכניות, המחשבות על העתיד, אוחזות את כולי בתכנונים ובדאגה. לאט לאט, מתוך ההרגל של הגוף  – הולך ומשתחרר. פושט את בגדיי ולובש את בגדי האימון, בגדי התלמיד הלבנים המחזירים אותי למקום נקי ותמים. עולה על המזרון ומרגיש את התחושה הנהדרת הזאת בכפות הרגליים. הזכרון של הגוף, זכרון של שעות מרובות על המזרן בתרגול החיבור, באימון, בצעדים, בגלגולים, במגע. בתנועה.

הגוף לאט לאט נפתח, מתמתח, מתרכך – משחרר את המחשבה – לא מתוך כפייה או רצון מודע, פשוט מתוך תחושת החזרה הביתה. התנועה מחייה את הגוף. מרגיש כמו לעשות את השימוש המייטבי במכשיר כלשהו. הלימוד מתבצע מהתבוננות ותחושה. רואה את המורה מדגים ונע בהתאם. החיבור בין העין והתנועה. ההבנה מתורגמת לתנועה, עם פרשנות טבעית של הגוף המסרב לנוע כדוגמת המורה והתלמיד  המדגימים. במהלך התנועות נמצא בשקט. התודעה נחה. מן הנחה לתודעה, מנוחה מן הטרחה שבתכנון ובדאגה.

החיבור מתחזק לאורך הדרך, מבפנים אל החוץ ובחזרה, מלמטה למעלה.

במהלך האימון או בסופו מתעורר משנתי – משתומם. איפה הייתי? בעולם הזה הכל כך רחוק לעיתים, עולם שקט ללא דאגה. מצב גופני והכרתי של לימוד, קשב והתבוננות.

הכרת החיבור – אין מילים לתארה. לעיתים, לרגעים נדירים אני חש בה. רגעים נדירים אלו אני חווה בתנועה, במעגלים הולכים ומתרחבים של חיבור לזמן, להתרחשות, לתנועה, לציר המרכז ולסובב.

7 תגובות   (רסס)

  1. מאת אושרי:

    מזכיר לי אותי ואת העולם שוב, תודה

  2. מאת שרון:

    הרשימה היא כולה התבוננות שקט והפנמה,
    ממש כמו עידו.
    מקסים לראות את הדברים מיושמים ביומיום….

  3. מאת עמית:

    וואו… מרגש.
    תיארת בדיוק תחושה שמעולם לא הצלחתי לשים עליה את האצבע. תודה.

  4. מאת זיו:

    היטבת לכתוב עידו. אני נמצא כעת בכפר קטן בשוויץ, לשם נסעתי כדי להשתתף, לחזות ולשמוע את המורה של המורה שלנו, הירושי טאדה סנסאי. ברשותך אתייחס לכמה דברים שכתבת שמצלצלים לי מדברים שהשמיע בימים האחרונים טאדה סנסאי:
    אתה מציין תחושה "כמו לעשות את השימוש המייטבי במכשיר כלשהו". ולמרבה ההפתעה זה בדיוק מה שטאדה סנסאי מבקש מאיתנו. הוא אומר אל תחזיקו את היד של בן הזוג ותגידו לעצמכם אני רוצה להזיז אותה, אלא תתייחסו אליה כאילו היא המשך הגוף שלכם, כאילו אתם מחזיקים מכשיר מדויק שאתם מרבים להשתמש בו ביומיום.
    התחושה שאתה מתאר, בסיום האימון, מתקשרת לי למה שטאדה סנסאי חוזר ואומר שיש רבדים שונים בלימוד אייקידו. הנמוך ביותר, לעשות את הטכניקה כמו תרגילי התעמלות. הרובד הגבוה, כך אני חושב שאני מבין מדבריו היא שהאיקידו מביא לחיזוק העוצמה הנפשית, ואני אומר אולי הכוונה לחוסן נפשי. הוא אומר כשתגיעו לרמה הזו תהיה לכם יכולת לממש את הפוטנציאל שלכם במלואו. הוא אומר שאם אתה מדען, או אומן למשל, תוכל באמצעות האיקידו להגיע למיצוי היכולת שלך. הוא מסביר אין לי אויב כי אני לא מזדעזע מכך שהוא מתקיף אותי. והאויב יכול להיות גם מחלה, או אסון טבע כמו הצונאמי או רעידת האדמה ביפן. התחושה שאתה מתאר וגם אני פעמים רבות מרגיש גורמת לי לחשוב שזה אולי צעד בכוון הזה.
    היטבת לנסח, עידו, ויפה לראות איך גם הפעם הדברים נובעים ממקור אחד. השראה שעוברת ממורה לתלמיד, ומהתלמיד שהפך בתורו להיות מורה לתלמידיו.

  5. מאת עידו קניון:

    אושרי שרון ועמית – תודה

  6. מאת עידו קניון:

    זיו – תודה על תגובתך ממיקומך בכפר קטן בשוויץ. אני כל כך שמח בשבילך שהגעת לסדנה, כל כך מרגש!
    תודה על הדברים שהבאת בשם אומרם:
    "יש רבדים שונים בלימוד אייקידו. הנמוך ביותר, לעשות את הטכניקה כמו תרגילי התעמלות. הרובד הגבוה, כך אני חושב שאני מבין מדבריו היא שהאיקידו מביא לחיזוק העוצמה הנפשית, ואני אומר אולי הכוונה לחוסן נפשי.
    הוא אומר כשתגיעו לרמה הזו תהיה לכם יכולת לממש את הפוטנציאל שלכם במלואו. הוא אומר שאם אתה מדען, או אומן למשל, תוכל באמצעות האיקידו להגיע למיצוי היכולת שלך. הוא מסביר אין לי אויב כי אני לא מזדעזע מכך שהוא מתקיף אותי. והאויב יכול להיות גם מחלה, או אסון טבע כמו הצונאמי או רעידת האדמה ביפן."
    הוא אומר- מתייחס להירושי טאדה סנסאי. מורה איקידו יפני שנולד בטוקיו יפן בשנת 1929 ומלמד איקידו בימים אלו ממש. אולי במקום לתאר את המורה אוסיף פשוט קישור לסרטון הדגמה שמתעד הדגמה המבוצעת ע"י טאדה סנסאי בשנת 2011 (טאדה סנסאי בן 81) 49th All Japan Aikido Demonstration

    http://www.youtube.com/watch?v=AMHHpO24oeY

    קידה.

  7. מאת miri alon:

    שהבעד והנגד נישכחים השמיים ניפתחים,
    בכל ה"שפות"ובכל ה"דוגמאות"
    יישר כח ואמון.
    ואהבת ושמחת,

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )