21 באוגוסט, 2011

לאמא אדמה יש גלי חום

כנשים אנו נושאות בתוך גופנו מערכת מיוחדת במינה שמאפשרת לנו את המתנה של הריון ולידה וקושרת אותנו למחזוריות קוסמית – למחזור הירח המתמלא והמתחסר, ולמחזור העונות של אמא אדמה. כשגלי האסטרוגן והפרוגסטרון שוטפים את גופנו במהלך המחזור החודשי, ומתרחשים בתוכנו תהליכים פנימיים של הבשלת הביצית, ביוץ, הכנת רירית הרחם, והדימום – אנו מספרות שוב ושוב סיפור עתיק ומתחדש.

עונות השנה, עונות החיים, עונות המחזור

כשבמחזור החודשי הפרטי שלנו ביצית חדשה מתחילה בתהליך ההבשלה, זוהי התקופה המקבילה לשלב הירח המתמלא, ולעונת החורף בחייה של אמא אדמה שבה היא מתמלאת בחיים. בנוסף, תקופה זו מקבילה לשלב הראשון בחיינו: על פי תפיסת האדם האנתרופוסופית אנו מקדישים את 21 השנה הראשונות לחיינו לתהליך בניה של המעטפות הגופניות שיסייעו לנו עלי אדמות. רק בגיל 21 מושלם "ביתנו-גופנו" הארצי ואנו עוברים לגור בתוכו ומתחילים לפעול מתוכו כבני בית.

התקופה השנייה במחזור היא שלב הביוץ שבו אנו מלאות אסטרוגנים ועשייה. תקופה זו מקבילה לירח המלא, ולעונת האביב. בשלבי חיינו, הביוץ מקביל ל-21 השנים הבאות, עד גיל 42, בהן אנו מתמירים את הכוחות שקיבלנו, פועלים איתם בעולם ובונים את זהותנו האינדיבידואלית. אלו הן השנים שבהן בדרך כלל – כנשים – נלד את הילדים שלנו ונגדל אותם – שנים של עשייה, הולדה, גידול ילדים, בניית זהות מקצועית, אישית, ומשפחתית.

התקופה השלישית במחזור היא לאחר הביוץ, מקבילה לירח המתחסר, ולעונת הקיץ. היא מקבילה לשלב בחיים שבין 42-63 שנים, בו אנו נמצאים בנתינה גדולה לעולם, קוצרים פירות ורואים ברכה בעמלנו. בתוך השנים הללו מתחולל גם מה שנקרא גיל המעבר ואנו כנשים יוצאות ממנו כשהריתמוס החודשי ששלט בחיינו במשך שנים ארוכות משחרר אותנו.

התקופה הרביעית של המחזור היא התפרקות רירית הרחם והדימום הוסתי, המקביל לשלב הירח החסר ולעונת הסתיו של אמא אדמה. זוהי תקופה המקבילה לשנים אחרי גיל 63 שבהן אנו פוגשים זיקנה, התפרקות החומר ומוות.

אז מהי עונת המעבר מבחינה ביוגרפית?

אחרי גיל 42 כוחות ההרס הפיזיים גוברים על כוחות הבנייה, בדיוק כפי שבמחזור החודשי הביצית שלא הופרתה חייבת למות ורירית הרחם תתפרק. כשהכוחות שהושקעו בבנייה ויצירת הגוף הפיזי משתחררים ממשימתם, לאן הם פונים? מה הם מאפשרים?

תפיסת האדם האנתרופוסופית מגדירה שלבים שונים בחיי האדם. בכל שלב הוא בונה חלק אחר מישותו השלמה בגוף, נפש ורוח. בכל שלב נפתחות אפשרויות חדשות ואחרות נעלמות. כך, לדוגמא, כשהילד לומד ללכת הוא מאבד את יכולת הזחילה המרשימה שלו. כשכישורי חשיבה מתפתחים, כוחות הגדילה המואצים של השנים הראשונות מאיטים את מהלכם.

שלושה מעברים גדולים אנו עוברים במהלך חיינו, כל אחד מהם אחרי 21 שנה, שהם שלושה שביעונים:

בשלב הראשון אנו בונים את ביתנו הארצי: גופנו הפיזי, כוחות החיים שלו, דפוסי הנפש והחשיבה.

בשלב השני בין הגילאים 21-42 אנו מפתחים את איברי נפשנו, את איכויות הנפש התחושתית שחשה את עצמה דרך החוויה הגופנית, את הנפש השכלית-רגשית שמאפשרת לנו לחוש את עצמנו כישויות חושבות ומרגישות בעולם ואת נפש התודעה שמאפשרת לנו ללכת מעבר למה שהמחשבה, הרגש והתחושה מציעים לנו ובאמצעותה למצוא מפתח אל החלק הרוחני שבנו.

בשלב השלישי, החל מגיל 42, האדם יכול לפתח את חלקיו הרוחיים בצורה מודעת. זוהי אפשרות בלבד בתקופתנו. שלא כמו יכולת הדיבור והחשיבה שניתנות לכל אדם בן תקופתנו במתנה, הרי שאת האפשרות להכיר את עצמנו כישות רוחנית – אנו עדיין מפתחים בתקופתנו ונגד התנגדות גדולה מאד מבחינה תרבותית וחברתית.

מה שמאפשר זאת הוא העובדה שהכוחות שבונים את גופנו ומתחזקים אותו במסירות רבה – נסוגים ממנו ו"משחררים" את גופנו מנוכחותם. אנו מרגישים זאת כהזדקנות – על כל פניה השונות. כנשים אנו מרגישות זאת בירידה חדה בפוריות שמובילה החל משנות הארבעים שלנו להפסקת המחזור – ולגיל המעבר. בתרבות שאנו חיים בה נעשה כל מאמץ לשמר את הכוחות הללו בכל דרך שהיא, ומתוך תפיסה של הזדקנות ומוות כתופעה בעייתית ואפילו כישלון.

נסיגת הכוחות הבונים ממערכת המין שלנו (ואף ממערכת העיכול) בין השנים 42-49 ואחר כך, בהמשך גם ממערכת הנשימה והלב – אכן עלולה לגרום להרבה תופעות לא נעימות, ואף למחלות. אך היא גם מאפשרת משהו חדש. מהו הדבר הזה?

מערכת המין הנשית פועמת בקצב קבוע דרך פעילות המחזור החודשי שלנו מאחדת אותנו עם תהליכי הרס ובריאה הפועלים בגופנו בקצב קבוע, מעין פעימה של התרחבות והתכווצות. תהליכים אלו פועלים גם בגופה של אמא אדמה – הן לאורך עונות השנה והן לאורך מעגל חייה באופן רחב יותר. (ונדמה לי שגם אמא אדמה חווה את גיל המעבר, יוצאת מאיזון, מזדקנת וחווה גלי חום). תהליכים אלו פעילים בכל מה שצומח וחי והם עושים זאת בחוכמה, סדר ויופי. אם הסדר יופרע מסיבה כזו או אחרת, תהליכי החיים ייעצרו וישתבשו ותופיע הפרעה ומחלה.

המחזור החודשי שלנו מורכב אף הוא משלבים שניתן להקבילם לשלבי מחזור החיים שלנו –בשלב הראשון שבו פועלים כוחות הבנייה בגוף – הביצית מבשילה בשחלה (יש לה אפילו צוות שמטפל בה – ביציות אחרות שמבשילות ביחד איתה וגופיף צהוב ונדיב שמזין אותה). בשלב השני של החיים – עד גיל 42 הכוחות מופנים אל הנפש ובמחזור החודשים – הביצית חורגת מהשחלה בביוץ בדרכה למפגש שיאפשר יצריה של חיים חדשים. בשלב השלישי של חיינו – נסוגים הכוחות הבונים מהתהליך שהיה עד כה, בדיוק כפי שהביצית שלא הופרתה מתה, ורירית הרחם מתפרקת ואנו מדממות.

בהקבלה זו – גיל המעבר על תופעותיו השונות מקביל לתסמונת הקדם ויסתית. בספריה של כריטיאן נורתורפ ("גופה של אישה, תבונתה של אישה" ו"חוכמת גיל המעבר") שניסחה עבורנו ידע עתיק על ההקבלות השונות, היא מציינת את החשיבות העצומה של התקופה שלפני הוסת (וכן את חשיבותה העצומה של תקופת גיל המעבר) – תקופה שמביאה אל חיינו את כל מה שלא פתור, את כל מה שלא עובד בחיינו, מקדמת התבוננות עצמית, חשבון נפש ורצון לשינוי.

במחזור החודשי, תבשיל ביצית חדשה במישור הגופני והמסע יתחיל מחדש, במישור הנפשי והרוחני – אנו יכולות לנצל את "התקפת הראייה" הזו – על מנת לקדם שינויים חיוביים בחיינו האישיים.

ללדת את עצמיותי שלי

כשאנו נכנסות לגיל המעבר, אחרי שנים רבות רבות שבהן הקדשנו את עצמנו לטיפוח אחרים, לא פעם איננו יודעות כלל מי אנחנו, שכחנו מה רצינו ולאן היינו מכוונות לפני שהיו לנו ילדים והענקנו את הכוחות שלנו למשפחה, לעבודה ולזוגיות. אנו נמצאות במצב מקביל – פנימית וחיצונית שהכוחות שלנו אינם נדרשים יותר באותו אופן, הם משתחררים ועלינו מוטלת המשימה למצוא לאן ילכו מכאן.

נדמה שכל החלטה שמנסה להמשיך ולקשור את הכוחות הללו למשהו פיזי – נידונה לתסכול מתמשך, למאבק, ולכילוי כוחות. עלינו למצוא משהו שנוכל לטפח במישור הרגשי והרוחני. משהו שיוולד מתוך עצמיותנו החד-פעמית, אך לא יופנה  רק פנימה אלא גם החוצה. יצירה, עבודה, עשייה בעולם, מציאת משמעות, תפקיד, ביטוי אישי. אלו יכולים להיות דברים קטנים וגדולים, החשיבות שלהם היא בעצם בהיותם "ילדים" של האינדיבידואליות שלנו – זו שקרמה עור וגידים על האדמה וזו שתשוב לקיום רוחי עם המוות.

הכוחות שבנו אותנו, גם דרך המחזור החודשי, משחררים אותנו – זוהי מקבילה פיזית לשנת היובל – שנת החמישים שבה במסורת שלנו היה נהוג לשחרר את העבדים ו"לאפס" מונה. כעת אנו יכולות לעשות זאת באופן פנימי – לשחרר את כל מה שלא קשור אלינו, שלא נובע מתוך עצמיותנו ולמצוא דרך חדשה.

כנשים, עוד לפני גיל המעבר, יש לנו הזדמנות חודשית להתאמן בשמיטה כזו דרך שלב הדימום שבו אנו מכירות מקרוב את כוחות הפירוק וגם את מה שהם מביאים איתם – כוחות להכרה וידיעה עצמית. התאמנות חודשית כזו תכין את הקרקע לשינוי, למעבר שבו החל מגיל 42 אנו יכולות יותר ויותר להכיר את עצמנו וליצור מתוך עצמנו.


ונימה אישית: עוד מעט אהיה בת 49, גיל המעבר שלי נמצא בעיצומו. קשה לי להעיד עליו תוך כדי הליכה… קשה למצוא מקורות זמינים של סיוע והבנה מבחוץ – נראה שעדיין צריך לחצוב את הדרך הזו ולסמן את התוואי שלה. מהיכן אשאב כוחות חדשים שאינם תלויי אסטרוגן? האם באמת יש אפשרות לחיות וליצור ולהתחדש שאינה על בסיס גופני? אני מחפשת אחרי דמויות ש"עשו" זאת – חצו את הגיל הזה ויצאו מהצד השני בשלות וחכמות יותר. בכל פעם שאני פוגשת אישה כזו אני מתעודדת ולומדת ואני מקווה להיות כמוהן, אם כי כל אחת מהן שונה. מעצם קיומן הן תומכות בי למצוא את דרכי בעולם. כך שזהו חלון ההזדמנויות שלי – שבו הקריאה: דעי את עצמך מהדהדת וקוראת למפגש אינטימי יצירתי שלי עם עצמי ומתוכי – אל העולם.

והערה אחרונה על אמא אדמה: מבחינה ביוגרפית, האנושות נמצאת כרגע גם בשלבי גיל המעבר, איפה שהוא לקראת גיל 42, ואין ספק שכוחות החיים של אמא אדמה הולכים ומתכלים, היא דומה לאמא מזדקנת שילדיה הבוגרים עדיין יונקים את לשד כוחותיה ולא משחררים אותה… והיא סובלת – מגלי חום, מעצבנות, מרעידות וחוסר יציבות… מנערת אותנו שנתעורר ונבין שעכשיו תורנו לקחת יותר אחריות ולטפל בה כמו באם אהובה ומזדקנת שזקוקה למרחב פרטי כדי להתעורר ולדעת את עצמה. כי גם אמא אדמה היא ישות חיה וגם לה יש עונת מעבר…

5 תגובות   (רסס)

  1. מאת מריסה וצלר:

    נעה יקרה,
    מעניין כרגיל, מתקשר ובהיר. אני רגע לפני גיל המעבר, סובלת מדי חודש מתסמינים קדם וויסתיים ואחרי זה מרגישה שאני עצמי קמלה בזמן המחזור וחוזרת לחיים.
    לא ברור איך אפשר לשרוד את גיל המעבר. אבל אם שרדתי את גיל ההתבגרות של בני, (שעדיין לא נגמר) ואני עדיין שפויה עם עצמי יהיה לי קל יותר להתמודד.

    אשמח להמשיך לקרוא את הפרסומים שלך.
    מריסה

  2. מאת רונית_סלע:

    מרתק ומרגש. גם אני מרגישה שחסרות לי דוגמאות חיות לנשים ש"עשו" זאת.
    תודה!

  3. מאת לילך:

    נדמה שכל החלטה שמנסה להמשיך ולקשור את הכוחות הללו למשהו פיזי – נידונה לתסכול מתמשך, למאבק, ולכילוי כוחות. עלינו למצוא משהו שנוכל לטפח במישור הרגשי והרוחני. משהו שיוולד מתוך עצמיותנו החד-פעמית, אך לא יופנה רק פנימה אלא גם החוצה. יצירה, עבודה, עשייה בעולם, מציאת משמעות, תפקיד, ביטוי אישי

    כל כך מזדהה עם זה! וגם עם האימון החודשי :-) . מעייף, אבל כנראה שיש לזה סיבה טובה.
    תודה גדולה.

  4. מאת אושרי הילזנרט:

    תודה נועה, מאמר מרתק.
    זה מזכיר לי גם את הקשר בין מין ורוחניות בתור גבר, כאשר אני בנערותי לא עברתי התנסויות מיניות – והפנתי את האנרגיה שלי לחקירה ותהייה פילוסופית. היה שם תסכול, אך היתה גם התעלות. התעלות שבנתה את מי שאני היום (בן 40).
    אני חש שנשים בגיל המעבר, מטבע הדברים אותם פירטת, הן פסגת הרוח של המין האנושי.
    בהכללה, אין אדם יותר פתוח, יותר חכם, יותר מבין, יותר אמיץ, יותר נכון לשינוי ומבין את הצורך בשינוי יומיומי, במפגש אותנטי עם המציאות – מאשר נשים בגיל המעבר.
    ככל שיותר נשים בגיל המעבר תראנה את עצמן ככאלה – יותר נשים בגיל זה תבאנה את המודל הנשי אל החברה שלנו – וחלומי הוא שתיווצר כך הנהגה חדשה ואמיתית.
    -
    על גברים בגיל המעבר לא "נכפה" המעבר לרוחניות, וניתן לראות מקרים רבים מאוד, של נשים "מוארות" ובעלים "תקועים". הגברים פעמים רבות ממשיכים לחפש את נערותם בהמשך רדיפה אחרי ממון ומין ולכן רואים גם מערכות נישואין מתפרקות אחרי התבגרות הילדים – ואי התבגרות הגברים, האבות, המנהיגים והמנהלים…

  5. מאת נגה:

    שלום אושרי,

    העונג בלקרוא את מילותייך הוא עצום, תודה רבה. ירבו הגברים שכמותך.

    אמא אדמה אוהבת גם אותך
    נגה

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )