רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 23 באוגוסט, 2011

שמחת גיל המעבר

מאת: איריס יוטבת
(מתוך גיליון 46, ספטמבר 2003)

אלפי גלי חום והזעה ספרתי עד היום, בלילות ובימים, שסימנו לי את המעבר המדהים והמיוחד הזה בין גיל הפוריות לגיל החוכמה. כמו שאומר השיר – אלף כבאים לא הספיקו לכבות אותי….
יחד עם הניסיון לשפר את המצב בעזרת הרפואה המשלימה, למדתי רבות על עצמי ועל תהליכי הגדילה שלי כאישה בדור הזה.

כמה שנים לפני הסימנים הראשונים התחלתי ללמוד את הנושא בעזרת שיחות עם נשים בוגרות וספרות מקצועית. תוך כדי הלימוד גמלה בליבי החלטה לעבור את הזמן הזה כמות שהוא, להשתמש בעזרה להקלה בסימפטומים בלבד, ללא התערבות מאסיבית-הורמונאלית חיצונית.  הבנתי שזוהי הזדמנות מיוחדת במינה בשבילי לחוות עוד גדילה, ולא רציתי להדחיק, לטשטש את עקבות הזמן, "להרגיש טוב" אבל לא להרגיש כלום.

הסימנים הראשונים הופיעו בד בבד עם שינוי בסדירות הווסת, שהגיעה לפתע פעם בשלושה שבועות במקום ארבעה, או פעם בחודשיים, או כמה חודשים לא הגיעה ואחר כך חזרה.  עם השינוי הופיעו גם תסמיני מצבי רוח קשים של עצבנות יתר, דרמטיזציה של רגשות, עמעום של השכל, מלנכוליה, החלשות של הזיכרון, דימוי גופני נמוך, חוסר אהבה עצמית, תחושת קהות של החושים. כמו כן התגברו כאבי הפרקים, מערכת העיכול הציקה, העור הפך יבש יותר, והמיניות עברה תהפוכות בלתי נשלטות – לפעמים הייתי מלאת תשוקה שהייתה צריכה לקבל סיפוק מיד, ולפעמים – יכולתי לשכוח מהמיניות שלי ולחשוב שלא תחזור לעולמים.

בקיצור – לכי תחיי ככה ותתפקדי ביומיום, בעבודה, עם המשפחה, עם עצמך…

מה שהציל אותי מלשקוע במרה שחורה היה ההיבט הרוחני שהתגלה לפני בעונה זו של חיי, ושהיה קשור לדרך שעשיתי עד אז.  אני קוראת לדרך אישית זו – שיגלוי האלה (שיגלוי = גילוי מחדש).

האלה התגלתה אלי באופנים רבים ומגוונים במשך עשרים השנים האחרונות, כאשר התעמקתי בשאלות על נשיות, גבריות ומיניות. הכיוונים שפניתי אליהם כללו לימוד היסטורי של Her story בתקופות הקדומות שלפני המונותיאיזם, חוויות מיוחדות של טכסי מעגל וקסם אינטימיים וקבוצתיים, שהיה מרובה בטבע ביום ובלילה, והכרות גופנית-נפשית עם היותי אישה "מחזורית" – שכללה תיעוד של המחזור החודשי – הביוץ, הוסת, הקשר עם הלבנה המלאה והחסרה, ותגובות גלי האנרגיה המעשית, יצירתית, רגשית.

אחד מאופני ההתחברות לדימויי האלה הייתה ההבנה של שלושת פניה העיקריים: ילדה, אישה-אם, וסבתא חכמה – יידעונית, זקנת השבט, כאשר כל פן הינו מעבר חיים – משבר שהוא הזדמנות.

למדתי שהשינוי הגדול שחל בעת הפסקת הווסת הוא למעשה מטמורפוזה – שינוי ברמה תאית, שקורה תוך כדי שלושה שלבים טיפוסיים של חניכה: בידוד, מוות, לידה מחדש. השינוי העמוק מורגש בפנים ובחוץ כאחד.

עד אותו זמן רוב הנשים עסוקות בבניית הקן המשפחתי והקריירה המקצועית.  בזמן גיל המעבר מתחיל להישמע קול פנימי הדוחק באישה להביא את ניסיונה וחוכמתה כתרומה לקהילה. זהו קול היעוד שדורש מחויבות. על פי ראייה זו,  האישה הנמצאת בשערי גיל המעבר – עוברת חניכה שאורכת כמה שנים. לכן, חשוב ביותר לא להישאר עם זה לבד. רצוי לקבל ליווי של נשים בוגרות אחרות, לערוך טכסים אנרגטיים מתאימים, ולהזין כהלכה את הגוף, הנפש והרוח לקראת התפקיד השונה שהאישה גדלה אליו. אחרי שדם הוסת מפסיק לנטוף – האישה אוצרת בגופה את חוכמת הדם, וברחם נוצר מרחב יצירתי רוחני אינסופי. לכן, בתרבויות "הפרימיטיביות" קיבלה האישה הבוגרת מקום של כבוד כמי שבאים אליה לשיחה ועצה, וכמי שיחד עם אחיותיה ואחיה זקני השבט – מחליטה על גורל הקהילה כולה. אין ספק שהפרספקטיבה ארוכת הטווח שיש לגיל הבוגר איננה דומה לראייה הצעירה, היא פחות דרמטית ואימפולסיבית, ולוקחת בחשבון את הדורות הבאים.

רק למען החידוד – תארו לעצמכם כמה נפלא היה לו לצד מקבלי ההחלטות הגורליות והפוליטיות במדינתנו הייתה קיימת מועצת זקני וזקנות השבט, שהייתה מזינה את מקבלי ההחלטות בחוכמתה.

בגילי, 53, אני מתקרבת לחוכמת סבתא יחד עם היותי אם לילדים צעירים, ומוצאת שהשינויים שחלו בי בעיקרם לטובה: אני רגועה מאד בפנים בכל ענייני הפוריות וגידול התינוקות – זה כבר מאחורי. ניסיון חיי והאתגרים שלקחתי על עצמי מאפשרים לי להקשיב באופן אמפטי לצעירות וצעירים ממני, לראות תמונה מעט יותר כללית ונקודות מבט אחרות ולהביע אותן ללא חשש.  השינויים בגוף – הזדקנות העור, גמישות המפרקים, הכושר וכד' –   כל אלה הפכו להיות מרחב לקבלה עצמית וחשיבה חיובית, ובכל בוקר כאשר אני מביטה בעצמי במראה – אני אוהבת את מי ואת מה שאני רואה.

חברותי הטובות, שחלקן צעירות ממני בכעשרים שנים, מבטאות אלי אהבה, כבוד והקשבה לניסיון חיי, ויחד עם זה – מחברות אותי להווה. עם ילדי הצעירים אני מרגישה לעתים מיושנת ואיטית, אך בדרך כלל – תבונת השכל והלב מאפשרת לשכוח את פערי הגילים.

כיום ישנם מקורות רבים לסיוע בעת עונת המעבר לחיזוק ולהקלה בסימפטומים, ועדיין המצב רחוק מלהיות אידיאלי. רוב הנשים איתן אני משוחחת אינן מודעות לתהליכי גופן ולאפשרויות העזרה הקיימות. הן חושבות שצריך לסבול או לקחת הורמונים ולשכוח מזה. הן שומרות את תחושותיהן בסוד כמוס, ואינן משתפות את בני זוגן או את בנותיהן. בעיני זה עצוב ומשקף את ההתייחסות הכללית לאישה ולנשיות בעולם.

אני יכולה להמליץ על הרכב של צמחי מרפא המותאם במיוחד לכל אישה. אחרי ניסיונות בצמחים שונים, נעזרתי במיוחד בתמצית שקיבלתי משרון קוצר. כמו כן, הרפואה הסינית מטפלת מצוין בהכנה ובחיזוק בעת המעבר.  להומיאופתיה תשובות משלה, קיימות תמציות פרחים מקלות, שיאצו, וכמובן תזונה מדויקת יותר, ופעילות גופנית מחזקת – החל מהתעמלות המונעת בריחת סידן (אוסטאופורוזיס) דרך יוגה להגמשה, צ'י קונג להזנה אנרגטית, ריקודי בטן לשחרור מתחים וריכוך האגן, הליכה למען מטבוליזם זורם ועד מין כייפי…  בקיצור, כל דבר שמפעיל את הגוף משחרר מתחים, מזרים אנרגיה ומרגיע את הלב והנפש.

אני שמחה להמליץ על מספר ספרים באנגלית בנושא:

  • "שנות המעבר" מאת סוסון וויד (מומחית לצמחי מרפא ידועה מאד בארה"ב).
  • "ההפסקה" מאת לוני בארבאך.
  • "המעבר השקט" מאת גייל שיהי.

בנוסף, קיימים בעברית הספרים הבאים:

  • "תבונת גיל המעבר" ו"גופה של אישה, תבונתה של אישה" מאת כריסטיאן נורתרופ.
  • "גיל המעבר" מאת סטפן טראס.
  • "בריאות הורמונאלית טבעית" מאת ארבלה מלווי.

כמו כן מומלץ לקרוא ספרות העוסקת ברוחניות נשית ובמיניות טנטרית – באלה ישנם היבטים מעמיקים של תהליכי השינוי.

לסיום אביא מדבריה של הפסיכולוגית אלן לנגר: "המחזוריות הרגילה ש'אי אפשר לעצרה' של תהליך ההזדקנות, שאנו עדים לה בשלבים המאוחרים של חיינו, היא אולי תולדה של הנחות מסוימות על הדרך שבה אנחנו אמורים להזדקן. לולא הרגשנו חובה לממש את אותן השקפות מגבילות, ייתכן שהיו לנו סיכויים טובים יותר להמיר שנים של התדרדרות במדרון בשנים של צמיחה עתירת פעילות ויעדים."

אמן, א-וומן!

אין עדיין תגובות   (רסס)

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )