7 באוגוסט, 2011

טיפים למעבר דירה

בית שגרים בו, הגוף מתרגל אליו וגם הבית מתרגל לגוף. הפינות החדות של הגוף משתייפות כנגד הפינות החדות של הבית ולאט לאט נוצרת נוחות. אפילו אם הבית לא נוח לאדם, ההרגל נוח לו. כמו קיר מאבנים גולמיות שהסתת ממלא ביניהן בטון כדי להתאימן זו לזו ולבנות קיר, ככה ההרגל ממלא את החורים של חוסר ההתאמה בין האדם לבית.

הגוף מתרגל למסלולים הקבועים מהדלת למקום של הבלאגן שבו זורקים את המפתחות והמשקפיים והדואר והמקל והעלה והאבן והציור של הילד מהגן ומשם לשירותים ולמטבח ולחדר השינה ולמקלחת ולדלת וחזור וחזור. אלף פעם ועוד אלף. עד שתקום באמצע הלילה לשירותים אפוף שינה ולא תצטרך להביט על מפסק החשמל כדי להדליק את האור ולא תראה את טביעות האצבעות שהשארת עליו באלף פעמים קודמות בקומך ובשובך. ההרגל מזין את הגוף בקולות השכנה הדופקת את השטיח כל יום באחת עשרה בלילה ובמנקה הרחובות שעובר תחת החלון בשש בבוקר. והגוף רגיל והוא מזין את הנפש בהרגל הזה ומרגיע אותה בשעות השפל והגאות של האור ובמשבי הרוח הסדירים שמנשבים בבית הרגיל מדיי ערב באותו הכיוון.

ולא רק למחזור היום רגיל הגוף בבית, אלא גם למחזורי השבוע והשנה. הוא יודע כיצד להתחמם בבית הרגיל בחורף ואיך לעצור בו קרירות לימי החום הכבדים. הוא יודע לזהות מאיזה מקום בבית אפשר לחוות הכי טוב את האור הרך בערב שבת ואיפה הכי כדאי להתכנס בתוך עצמו במוצאי שבת לקראת שבוע חדש שבו ילך ויבוא ויחזור במסלולים הרגילים שסלל לו בעצמו.

גם מחוץ לבית הרגיל הכל רגיל לו לגוף שהתרגל. הוא מכיר את הדרך מהבית אל הדברים האחרים בעולמו ומכיר את הדרך חזרה ואת האפשרות להתנפץ על חופי הבית ולחזור ולהיאסף לגל גדול ושואג בחיקו כדי לצאת שוב לעולם הדברים האחרים ולחזור ולהתנפץ בריטואל שאין לו סוף ולא תמיד ברורה תכליתו ובכל זאת הבית מאפשר לצאת ולבוא ואילולא היה הבית מאין היית יוצא ולאן היית שב?

לעבור לבית אחר זה כמו לעשות הפסקה. בזמן המעבר יש רווח שבכל בית מסומן בקו אחר, בין העוגה האחרונה בבית הישן לעוגה הראשונה בבית החדש או שאולי בין האהבה האחרונה בישן לראשונה בחדש. מי שעובר לבית חדש צריך לזכור שהבית החדש עדיין לא התרגל אל קצב הנשימה שלו. הים הגדול הזורם בחייו עדיין לא עבר שם, בבית החדש, ולכן עדיין לא הצליחו מימיו לשייף ולעגל את פינות הבית החדש כך שיתאימו לפינות של האדם החדש שבא לשכון בקרבו, להתנפץ על חופיו.

ולכן בהתחלה לא נוח לו לגוף בבית החדש. הרגליים עוד לא שרטטו את המסלולים. המקום של הבלאגן עוד ריק. ארוחה אחת שנאכלה בחופזה בין ארגזים וחומרי ניקוי, עוד אין לה טעם של בית וצריך נשימה עמוקה והמון סבלנות עד שהזמן יעבור גאות ושפל, יום ועוד יום לילה ועוד לילה עד שבאוויר הבית ישכון האור השוכן בלב יושביו ויאיר אותו באופן המדויק והשלם ביותר.

9 תגובות   (רסס)

  1. מאת דגנית:

    מאד מאד יפה.

  2. מאת אושרי הילזנרט:

    גאוני
    מזכיר לי שמישהו אמר לי פעם שהבית הוא תמונה תלת מימדית של דפוסי המחשבה של דייריו
    כל אזור בבית מקביל לאזור במוח, והנתיבים ביניהם דומים גם הם

  3. מאת עינבל ויסמן:

    ורק אני בוכה וקוראת, קוראת ובוכה?
    בקרוב בקרוב עוזבת את הבית זה אשר אהבתי, לדירה זמנית עד שהבית שלי, שתכננתי ועיצבתי- יבנה ויהיה מוכן לקראתי. אני יודעת שאתרגל ושיהיה בסדר ושזו דירה זמנית אך הפרידה קשה עלי.
    יפה תיארת, כמו שיר שנוגע ללב, את הקשר בין השוכן לביתו. תודה.

  4. מאת עדינה ניפו:

    מרתק איך מילים כתובות יכולות כל כך לגעת בלב – הנושא לפעמים אינו רלוונטי כלל אלא הבחירה במילים וצירופן יחד – כך שהן הופכות לשיר שנוגע ללב… וזה מה שעשית כאן.

    תודה (וגם אני יוצאת לבית אחר, עוזבת את הקרוואן שהיה ביתי 6 שנים ומחכה להיכנס לבית שאנחנו בונים. לבטח אזכור את מילותייך במעבר)

  5. מאת ליאת צוקר:

    איזה תזמון. גם אני במעברים עזבתי את ביתי לדירה זמנית עד שביתנו שאנו בונים יהיה מוכן.. ובתקופה כזאת מבינה יותר ויותר בעקר דרך ילדיי שהבית הוא בפנים הוא בתוכי, הוא הרגשה. הרגשה של מקום, בטחון יציבות. המעבר והשינוי הם רק קליפה.

  6. מאת בריג'י_נומושי:

    אמיתי ומרגש.תודה!

  7. מאת תמרול_ה:

    וואוו. איזה כתיבה קשובה.
    וגם מובילה להקשבה פנימית.
    תודה רבה!

    עברתי דירה לפני כחצי שנה, ומחמת עיסוקים קשים שנפלו עלינו עוד לא עיגלנו את הפינות ועוד לא הגענו לנוחות הזאת, זה הבית אבל עדיין מעט זר, וגם מוכר, כי זה היה בית ילדותי, אבל אחרת..
    הדברים עוד לא אוטומטיים, ופה ושם יש גלישה לאוטומטים של מה שהבית היה פעם… ויש קשב למה שקורה בנסיון להקשיב לבית ולראות מה נכון לעשות ואיפה. זה בית שדורש שיקשיבו לו. הדפוסים שבמוח עוד לא הופנמו למה שקיים, ועדיין נבנית המציאות החדשה שאליה נצטרך להתרגל. מעין תקופה של אי וודאות.
    וכל החלטה מקלה מאד. מצמצמת את אי הוודאות שרעש בתוכה.
    רעש בחוץ ורעש בפנים ורעש בבית…
    מחכים (וגם לא מחכים) לימים שקטים שבהם איש תחת גפנו.

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )