9 באוגוסט, 2011

הורים מלמדים? חדר משלה (חלק א)

חדר משלה

"אשה הכרח שיהיו לה כסף וחדר משלה אם רצונה לכתוב ספרות", טוענת וולף בהרצאה שנתבקשה לשאת על הנשים ועל הספרות. ככל שאני מתעמקת בדבריה אני לומדת שכל אחד ואחד מאיתנו, כולל ילדינו, זקוק ל"חדר" כדי ללמוד, ליצור ולהתפתח.

מהו חדר? חדר הוא מרחב תחום. יש בו מקום ויש לו גבולות. אפשר להיות בו, לפעול בו, לנוע בו, לנוח בו. אפשר להיות בו חופשיים מפני שהוא מרחב מוגן – קירותיו שומרים עלינו מפני פולשים חיצוניים, וגם מפני הזליגה שלנו אל המרחב שמחוץ לנו.

תינוק
אפשר להבין עוד על משמעות ה"חדר" מהתבוננות בתינוק. תינוק מתפתח תוך כדי תנועה. (תנועה היא שפת התקשורת הראשונה שלו, הבסיס עליו מתפתחים בהמשך כל ההיבטים של אישיותו  – הרגשי, הקוגנטיבי, הרוחני.) כדי לנוע תינוק זקוק למרחב שיאפשר לו חופש תנועה. כדי לינוק למשל, צריך התינוק להניע את ראשו בחפשו אחרי השד. זהו המרחב שבתוך ה"חדר". כדי להגיע אל השד התינוק צריך להיות מונח על גוף האם – אלו קירותיו של החדר.
תינוק שלא יהיה מונח על גופה של אימו לא ימצא את השד באמצעות תנועות ראשו. ומנגד – תינוק שאימו מחזיקה בראשו (מונעת ממנו את המרחב) בהביאה אותו אל השד, ולא נותנת לו את החופש הדרוש על מנת שיחפש את השד בעצמו, עלול להתקשות ביניקה.

למידה
כדי שתינוק יתפתח הוא זקוק למרחב בו יכול להפעיל את יכולותיו הגופניות, ובאותה מידה בדיוק הוא זקוק לגבול. הוא זקוק לגבולות המרחב כדי שתנועותיו יקבלו מענה – מענה במגע, בצליל, בתגובה כלשהי של הסביבה. את הזהוי של גבולות המרחב יחוש התינוק בחושיו. ידו המשוטטת תתקל בצעצוע מרשרש, הוא יחוש בה וישמע את הקולות שהצעצוע מפיק. רגלו תגיע לפיו והוא יחוש את מגע פיו הרטוב על כף רגלו. כאשר אל תנועתו יתלווה הזהוי בחושים – המפגש עם גבולות המרחב, התנועה תהפוך מודעת, וכך יוכל התינוק לבחור בה שוב ושוב. כך מתרחשת הלמידה. בהמשך יתרגל התינוק את התנועה שוב ושוב, כאשר בכל פעם מחדש היא מקבלת מענה מסביבתו. פעם הוא יתקל בפניה של אימו ויזכה לנשיקה חמה על כף ידו, ובפעם אחרת יתקל בצעצוע מתכתי וקר. כשהתנועה תהפוך להיות אוטומטית הוא יבקש להושיט את ידו לחפץ הנמצא במרחק מה ממנו. כאן כבר יוולד הרצון של התינוק, תנועתו תהפוך להיות תנועה עם מטרה שהוא בחר.

רגש
המרחב והגבול – או לצורך עניננו "החדר" – הוא המאפשר לתינוק דיאלוג עם סביבתו, בין שהיא חומרית או אנושית. הדיאלוג הזה בין התינוק לסביבתו הוא המצע להתפתחות שלו בכל ההיבטים. מתוך הקשר עם הסביבה הוא לומד להתנועע בגופו. באותו האופן הוא לומד גם לזהות את הרגשותיו למשל. במובן זה, התנסויותיו של התינוק ומאוחר יותר הפעוט והילד בתנועות הנפש דומות להתנסויות בתנועה הפיזית. התינוק/פעוט לומד לתרגל כל מיני הלכי נפש ונפגש עם תגובתם של המטפלים בו. על פי התגובה הוא ממשיך בהתנסויותיו או לומד להמנע מהן. הוא לומד מה מקובל במשפחתו ומה אינו מתקבל על דעתם של הקרובים לו. הוא לומד מה "מפעיל" את הוריו ומה "עובר להם מעל הראש". שוב, גם בהיבט הרגשי המרחב נחוץ לפעוט על מנת שילמד ויתרגל תנועות רגש שונות ו"הקירות" שהם תגובת הסביבה להתנהגותו נחוצים לו כדי שילמד איך להתנהל בתוך החברה לתוכה הוא נולד.

רצון
אישיותו של התינוק על שלל מרכיביה מתפתחת בחלל הפנוי המתהווה בין האם לתינוק בו יכול התינוק להתנסות במגוון תנועות הגוף והנפש ובהתנהגויות שונות. הרצון האישי הוא מרכיב חשוב בהתפתחות וביכולת הלמידה של התינוק. הרצון מתגלה לתינוק כאשר קיים מרחב מספיק להווצרותו. הכדור המתגלגל בהתרחקו מהתינוק יוצר מרחב – כדי להגיע אליו צריך התינוק להתקדם. תשומת לבה המוסתת של האם יוצרת מרחב – התינוק צריך לקרוא לה: "הנה אני כאן, רוצה את תשומת לבך".

יכולת ומגבלות
במרחב הנוצר בינו לבין אמו יתחיל התינוק להכיר את יכולותיו ותוך כדי כך גם את מגבלותיו. הנה, להגיע לצעצוע הזה הוא יכול, אבל לכדור שהתרחק אינו יכול להגיע. לשם כך הוא צריך לזחול. האם הוא יכול להניע את גופו ולהתקדם לכוון הכדור? הוא מתרומם על שתי ידיו מתוך רצון להתקדם ונדחף לאחור. הצעצוע התרחק ממנו. מגבלה.

מוטיבציה
המפגש של התינוק עם מגבלותיו ביחד עם גילוי הרצון מייצרים היבט נוסף של למידה – מוטיבציה. אם הלמידה הראשונית של התינוק הינה אקראית וספונטנית, כל מה שהוא ניתקל בו מושך את תשומת לבו, הרי שבהמשך יתכוון הילד גם למלא אחר רצונותיו ולשם כך ימצא דרכים להתגבר על מגבלותיו. הנה שם על השולחן מונחת כוס מים. יסחוב הפעוט את הכסא הכבד שעומד במרחק מה, יתפס עליו ויגיע לכוס המים.  הרצון של ההורים למנוע ממנו תסכול וקושי בכך שלא יתנו לו להתמודד עם תנאי הסביבה המקשים  עליו – הגבלת המרחב והמנעות ממפגש עם הגבול, לא יאפשר לו לפגוש את רצונו, את יכולותיו ומגבלותיו. עמדה הורית כזאת תפריע לשכלול היכולות התנועתיות שלו כמו גם ליכולותיו הרגשיות לעמוד בתיסכולים, להתעקש על מנת להגיע למטרה ולגייס את הכוח היצירתי שלו לפתרון בעיות.

חינוך ביתי חופשי
חינוך ביתי חופשי נשען על עקרונות הלמידה האנושיים. בניגוד לתפיסות אחרות, בית ספריות למשל,  גורסים הורים בחינוך הביתי החופשי שעקרונות הלמידה אינם משתנים כאשר הילד מתבגר ולכן נחוצים לילד הבוגר יותר אותם אלמנטים שנחוצים לתינוק על מנת ללמוד ולהתפתח – חדר, עם מרחב וגבולות.

על משמעות "החדר" בחינוך ביתי חופשי – בחלק הבא בסדרה.

תגובה אחת   (רסס)

  1. אושרי הילזנרט הגיב:

    רציתי להוסיף לגבי סעיף הרגש
    שהתינוק, הפעוט והילד, גם לומדים מההורה את ארגז הכלים שיש לו
    ככל שלהורה יהיו יותר כלים להיות שמח, לטפל בבעיות
    לילד יהיו את הכלים האלה באופן מובנה, הוא ישעתק אותם, את הגישה האופטימית שמאחוריהם – דרך הפילטר האישיותי שלו.
    כך שיש להדגיש שיש יחס ישר בין היכולת של ההורה להיות אדם שמח ומתחשב
    לבין הכישורים הריגשיים שהילד יוצא איתם לעולם באופן מובנה
    ב"עולם", בבגרותו, יגלה כבר הילד – את הכלים האישיים שלו

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )