אם הייתי מאמינה שתעשה מה שאני אומרת, הייתי אומרת שתתקשר עם כל שאלה, שתכתוב מה עובר עליך, שתספר במה אתה מתלבט.
אבל אני יודעת שבסוף אולי תשאל את סבתא או סבא, או הדודים, או החברים, או תשאר עם השאלה. או אולי תדע להרחיב לעצמך את מעגל האנשים שאפשר להתייעץ איתם, לשתף אותם, לסמוך עליהם.

הייתי מבקשת שתזכור לצאת קצת לשמש כל יום, להפעיל קצת את הגוף, לאכול גם ירקות פה ושם, להכין בעצמך אוכל ולא להסתמך על מזון תעשייתי.
אבל אני יודעת שהכי חשוב שתקשיב לתזכורות שמגיעות מהגוף שלך, וכנראה שאת התובנות הבריאותיות שלך תלמד גם מטעויות.

הייתי מציעה שתנסה לעבוד בדברים שונים, עם אנשים שונים, במסגרות שונות. שתכיר את עולם הכסף והמחוייבות, הארגונים והבירוקרטיה, הלחץ ושיתוף הפעולה.
אבל אני יודעת שאתה מעדיף לעבוד בשביל המטרות שלך, ושקשה לך למצוא סבלנות ומרץ לדברים שלא מושכים אותך. אני רק מקווה שהמטרות שלך יביאו אותך לעבור בדרך במגוון מספיק של אתרים.

הייתי מוודאת שתבדוק טוב כל דבר שאתה חותם עליו, ושלא תעשה שום דבר בלי חוזה חתום, ושלא תפחד לנהל משא ומתן או להתווכח, ושאם דוחקים אותך לפינה תגיד שאתה צריך לחשוב על זה או להתייעץ עם עורך הדין שלך (גם אם אין לך).
אבל אני יודעת שלוקח הרבה שנים לפתח בטחון וידע לניהול משא ומתן עם אנשים שבשבילם זה עניין יומיומי, וגם שלפעמים חיוך ונעורים פותחים דלתות יותר מאשר עמידה עקשנית על שלך.

הייתי קוראת לך להוסיף על מעגל החברים שלך גם מעגלים אחרים, כאלה שלא אתה במרכזם. כי אמנם טוב להיות מוביל, אבל יש יתרונות חשובים גם בלהיות מובל אחרי אחרים לפעמים, או ללכת לצד מישהו ביחד.
אבל אני יודעת כמה טוב ומועיל זה להיות במקום שנוח לך באופן אישי, אפילו אם זה כרוך בויתור על יתרונות שיש במקומות אחרים.

הייתי מסבירה שלא כדאי להשקיע את כל תשומת הלב בבחורות שעובדות בלהיות יפות, וגם שאם לא תעשה את הצעד הראשון זה יצמצם את הבחירה שלך לאותן בנות שלא מתביישות להתחיל איתך.
אבל אני יודעת שממילא תצטרך לגלות לבד את מי אתה מוכן לאהוב, ואיך לממש את זה במעשים.

הייתי מעודדת אותך ללמוד מדי פעם משהו חדש (אולי אפילו עם מורה או קורס מסודר), לנסות להתמיד לתקופה במשהו שקשה לך, לחוות דברים שאתה לא רגיל אליהם.
אבל אני יודעת שההחלטה מתי ואיך לחצות את הגבול בין המוכר לזר היא מהותית לעצמאות ולבגרות, שזה לא משהו שאני צריכה לדחוף אותך אליו, וגם לא לעצור אותך מפניו. זה היה כך אפילו כשהיית קטן, יכולתי רק לעמוד לצידך. ועכשיו אני עומדת רחוק יותר, אבל אני עדיין לצידך.

הייתי מכריחה אותך לנהוג בזהירות, דיר באלאק! תניח שכל שאר הנהגים הם רוצחים, שיכורים, או מדברים בטלפון. תזכור שעדיף להגיע מאוחר מאשר לא להגיע בכלל, ובכלל לא תמיד חייבים להגיע – הרבה פעמים עדיף להישאר.
אבל אני יודעת שההגה בידיים שלך, ושהחיים שלך בידיים שלך. היה לי חלק ביצירתם, היתה לי אחריות בשמירה עליהם, ועכשיו הם בידיך. תשמור על הילד שלי, בבקשה!

נושאים: התבגרות, חינוך ביתי, נוער, תקופות מעבר