4 בספטמבר, 2011

בתנועת המעברים

מעברים – עשר, עשרים שלושים ומשהו – עד לאן?
מעברים מקיץ לסתו מחורף לאביב
לנצח, כל הזמן.

(מיכה שטרית ומזי כהן)

יובל, בן שנה וחודשיים, פוסע פסיעות ראשונות על השטיח. אני מתבוננת עליו, מתמוגג ומאושר מהיכולת המתפתחת שלו, צועד ומוחא לעצמו כפיים והפה שלו מתוח בחיוך אינסופי. בפעם השישית בחיי אני זוכה ללוות את אחד מילדיי במעבר הכל-כך מרגש הזה, מתינוק חסר אונים, לזוחל ומשם, בשביל אל-חזור אל הפעוט הצועד.

אחר צהריים שטוף שמש ורווי לחות. אני צועדת עם ארבעה מילדיי אל גינה סמוכה. הגינה מלאה עצים, צמחיה וציפורים. בדרכנו אל המתקנים ואל ארגז החול אנחנו מתמוגגים על יפי הדוכיפת, על המיינות שמתאגדות להן בלהקות רעשניות ועל הדררות שעפות מעלנו בפטפוט שרקני ומחריש אוזניים. בגינה, אני יושבת על החול ומתבוננת על גלעד בן החמש וחצי, על רוני בת השלוש ועל התאומים בני השנה וחודשיים. כל אחד ואחת עסוק במשחק כזה או אחר, והמחשבות שלי נודדות אל שני בניי הגדולים שנותרו בבית. כבר הרבה זמן שמשהו בתוכי מתכווץ. מרגישה כשלון על זה שהם כבר לא מצטרפים אלינו לגיחות ולטיולים שלנו בחוץ. על כך שהם כבר לא נהנים מההסברים שלי ומההזדמנות לפגוש וללמוד יחד משהו בטבע. ואז, פתאום, יש לי זמן והזדמנות להתבונן ולהבין שזה בסדר גמור. שהתנועה הזו שלהם, אל עבר הבגרות, היא תנועה בריאה, טבעית, וששוב מדובר במעבר הדרגתי, מבורך, שנע כל הזמן עוד ועוד קדימה.

סביב יום הולדת שלוש רוני עברה סדרה של מחלות חום. בהתחלה מחלה יותר ארוכה וממושכת ולאחריה כמה סבבים של מחלות חום יותר קצרות. התבוננתי עליה, וכמו שהבטיחו לי יודעי סוד, אחרי כל גל כזה היא עשתה קפיצה מדהימה. מתישהו, אחרי חודש וקצת של מחלות, נשברתי והלכתי איתה לרופא להמשך "בירור". כשעמדנו לצאת ממנו אמרתי לו שנעשה את הבדיקות אבל אולי היא פשוט בשלב של התפתחות משמעותית ובגלל זה היא כל-כך חולה. הרופא חייך אלי בסלחנות והמשיך אל הפציינט הבא. תודה לאל, הבדיקות תקינות והילדה עולה כפורחת. פתאם כל מכרינו מתפעלים ומתרשמים איך הילדה נפתחה בבת אחת והתחילה לדבר (קודם דיברה בעיקר איתנו וללא ספק היכולת המילולית שלה עלתה מדרגה) ואנחנו מתבוננים בה ורואים איך כל מה שהיא ספגה בשלוש השנים האלה בא עכשיו לידי ביטוי. הנה הנה היא עוברת וגדלה מפעוטה לילדה.

וביני לביני, אין סוף מעברים שמתחברים לרצף. רצף ספירלי שבו התנועה כל הזמן קדימה, אני טועה, תוהה, מנסה, בודקת, מתאכזבת, נופלת, קמה ומנסה שוב, עוזבת מחשבה אחת למען מחשבה אחרת, בוחנת אמונות שבי, שומטת אחת ומאמצת אחרת, עוברת מאמא לאחד לאמא לשניים וכן הלאה, מרווקה לאשת איש, ממגיבה למתבוננת ממתייאשת למספקת חמלה ורוך. עוברת ושבה, הולכת ומתהווה. הללויה!

3 תגובות   (רסס)

  1. מאת סבטקסט_כפול:

    יפיפה

  2. מאת גלית ראב"ד:

    תודה! כתבת מקסים, כרגיל.

  3. מאת עדינה ניפו:

    מקסים! איזה כיף לקרוא ולהיזכר…
    תודה תודה

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )