בזמנים עברו היו טקסי חניכה שהובילו את הילד לבגרות, כשמבוגרים אחרים העבירו הלאה את החוכמה והאחריות המשותפת. אבל היום אין לנו טקסים. לא מובילים אותנו לבגרות; אנחנו פשוט מוצאים את עצמנו שם.
ארכיון לפי נושאים
אהבה אורסולה לה גווין אמהות אנתרופולוגיה אקולוגיה בחירה בית-ספר בריאות גבולות גוף ונפש גינון הגוף הוראה הורות הקשבה הרגלים התחדשות התפתחות אישית חיים ומוות חינוך חינוך ביתי חרות טבע טעויות ידע ילדים כריסטופר אלכסנדר לידה למידה מודעות מוזיקה מים מסעות משפחה מתמטיקה נשיות עבודה פעילות גופנית צרכים מיוחדים ריקוד שינוי תינוקות תקופות מעבר תרגום תשומת לבתגובות אחרונות
- המומינים על חורף קסום בעמק המומינים / טובה יאנסן
- נועה על טיפים למעבר דירה
- בננה מתגלגלת על אייקידו, חיבור גוף-אני
- ריקי על המחול המחלים
- הודיה לוי על מתוך: מר אל כאן אנה / פין
חיפוש
טקסים יש למכביר, זו החכמה והאחריות שהפכו למצרך נדיר 🙂
בקהילה שלנו "ניגון הלב", אנו עורכים טקסי בר ובת מצווה לילדנו המתבגרים. זה אמנם איננו טקס חניכה במובן הקונקרטי שלו, אבל יש שם תהליך לימוד של ערכים רבים, של הערכים שהקהילה מצפה מהמתבגר/ת לקחת, של ההמשכיות ועוד. אני יודעת שהילדים שלנו עושים "קפיצה" אחרי הטקס מבחינה רוחנית ומבחינות נוספות רבות.
עצם ציון הגיל בקהילה, שכל הקהילה מתקבצת לקראת אותו נער או נערה, מכרכת, מתרגשת, זהו טקס חניכה והוא מצוי בעולם היהודי מזה שנים רבות. צריך רק לקחת ללוש ולהתאים לציבור ולנער/ה
חן
אבחנה מעניינת אושרי.
האם אנחנו חונכים לערכים אחרים?