1 בספטמבר, 2011

מחסומים במעברים

יום לפני יום הולדת 18. חבורה של צעירים חופשיים, משוחררים , רודפי התרגשויות וחוויות מסעירות, צמאי ריגושים בטיול שטח ממונע. מגלים את העולם. חווים את המרחבים, את ואדיות וגבעות ארץ ישראל, נפרדים מוודאות הילדות בדרך אל מרחב הבגרות. בעוד רגע לובשים מדים והופכים לחיילים. פתאום אני מתעורר. השמש יוקדת בחוזקה בדיוק מעל הראש שלי. חזרה ממצב של איבוד הכרה. אני לא זוכר איך הגעתי לכאן, הפה שלי יבש, הראש שלי כואב מאד, חש את האדמה החמה מתחת לראשי וגבי, מרגיש היטב כל אחת מהאבנים שנעוצות בגב שלי. ריח של אבק ודם. שאלות וצעקות מסביבי איפה אתה גר? אתה זוכר איך קוראים לך? תבדוק אם יורד לו דם מהאוזניים, תשמור עליו שלא יזוז! צליל צמיגים על גבי אדמת כורכר – מניפים אותי לאלונקה ומשם למערה חשוכה ממונעת, בה אני מגלה כי אין לי תחושה בחלק הגוף התחתון. כך הפכתי לגבר.

מבלי להיכנס לפרטים טכניים מיותרים, חגגתי את יום הולדת 18 בתהליך של זעזוע מוח וללא עור על הגב. הגוף החלים, התחושה ברגלים חזרה (לאחר התרת הקיבוע לאלונקה). הרפואה מדהימה, תודה גדולה לאל הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב. המכה ההיא בגיל 18 עזרה לי לעבור תהליך של מעבר ממצב ישן אל מצב חדש. נביטה. ממש כמו הזרע החלק והשלם הנטמן באדמה היבשה והקשה ועם בוא הגשם, משתנה ונובט כך הייתי צריך את המכה ההיא על מנת לעבור את השינוי למצב החדש. להיפרד מתפיסות ישנות, מהגנות ישנות אל עבר עתיד חדש. מתוך הבית המגן והסביבה המוכרת אל עבר הצבא והלא נודע. בדיעבד, המכה ההיא בראש הייתה נקודה חשובה מאד במעבר. היום אני מזהה, כי מאותה נקודה נפתח צוהר לעולם שעד לשלב זה היה נסתר מעיניי. לאחר נקודת זמן זאת השתנתי מבחינת יכולת ההכלה שלי, נחשפתי לרבדים עמוקים יותר בנפש האדם ובעולם וזכיתי לפגוש אנשי דרך, שניגנו באהבה גדולה צלילים מדויקים על מיתרי ליבי.

המעברים הזכורים לי שזורים בפציעות גופניות. בעבודה בהולנד נתקעה לי היד במכונת אגידת פרחים, מהודו חזרתי רכוב על כסא גלגלים ולאחר הולדת בתי ומעבר דירה מצאתי את עצמי חסר יכולת תזוזה בעקבות ניתוח בברך. על כל הרפואה -  תודה גדולה לאל הגומל לחייבים טובות. כל פציעה פיזית הייתה חלק משינוי – מעבר ממצב ישן למצב חדש. הורדת קצב כפויה – זמן לעיכול השינוי. העיקר בפציעות – המנוחה וההחלמה הנלוות אליהם. המנוחה מעניקה זמן שלא לקחתי בעצמי, הורדת הילוך, התבוננות, פרידה מהמצב הקודם, הבנת המצב המתחדש, שחרור ומעבר למצב הבא. ההחלמה יוצרת שינוי גופני נפשי, מרחיבה ומצרה חלקים ומייצרת הבנה משמעותית של שסתום חד כיווני בתודעה – לאן כבר לא חוזרים ואיפה הגבול עובר.

המעבר הוא תהליך בו שלובות אבני דרך חשובות שמן הראוי לשבת עליהם לרגע ולהעמיק. זה העיקר. במידה ולא נעצרתי מבחירה, לעיתים אני מגלה כי המורה הטוב ביותר, "האין ברירה", עוצר אותי. כמו בעל מקצוע הפוגש במהלך עבודתו בעיה לא צפויה וצריך לאלתר – שם רגע האמת בו הוא נבחן. לא בהשראה ובדמיונות, אלא דווקא כשקשה. הפציעה היא רק דוגמא לעקרון כולל יותר. כל הפציעות באו להוציא עוד דעת.

במידה ומקשיב טוב, יש תשובה. ניתן להגיע להבנה ללא המכה, לקדם הבנה לפני חסימה. לשמור על הציר, ולעבור את השינוי בקשב פנימי וחיצוני. אין טעויות למי שהולך בדרך – הכל קורה בדיוק.

5 תגובות   (רסס)

  1. מאת אושרי הילזנרט:

    תודה.
    גם לי יצא להיפגש עם המורה הזה פעמיים שלוש… :-)

  2. מאת יוני ענבי:

    נפלא ממש….מלא הבנה ורגש ,מחד למציאות הכואבת הנכפית עלינו לעיתים …ומאידך להבנה כי "זה כבר לא יהיה כקדם"….הנני מבין ידידי מהו הכאב ,ועוד יותר את מה שמגיע לאחריו…אולם ,יש בכוחו של הכאב להיות צעד אחד קטן לאושר ,כי הרי הכאב אינו תופס מקום בתוכנו אלה כפי שאנו מרשים לו לתפוס…לכן עלינו להישיר מבט לסובבים אותנו ,כולם כאחד משפחה ,ידידים ,חברים ,עבודה ,ולהמשיך הלאה ידידי ,כן ממש כעת זה הזמן להגיע כדבריך להבנה ,כי אין פשוט ברירה והמצב כפי שהוא….כי בעצם מה שמחדד את הכאב שבנו ,בעצם יכול לחדד את החדות שברוחנו ובנפשנו ,ומכאן זהו המקום בו הננו לדעתי צריכים לקום בוקר בוקר ולומר לעצמנו….די לא עוד ממשיכים הלאה בשבילים מקבילים או דומים כי הרי אני זה אני !! והמבט במראה איננו מגלה לעיתים את המתחולל בנו פנימה (נפשית וגופנית)….הלאה מכאן והלאה ידידי עדו עלה והצלח !כי הרי השפעתו לעיתים של הכאב איננה צריכה ואיננה יכולה להיות כה חדה וחריפה עד כי תגרום לאדם מיושב בדעתו להיתפס חלילה לכעס או לייאוש…..קום על רגליך עשה עשה ושוב עשה את שהינך יגורת כי אני כאן ממש במרחק טלפון לצידך תמיד .

  3. מאת מירי אלון:

    "כל המבקש להיות מואר יהפוך ללפיד המאיר את העולם",
    רומי,
    וכך אתה לי ואני לעולם,ולא ינום ולא יישן שומר יישר אל.
    כמו הסנה הבוער,,,,,"כי במקום קדוש",הכל רמזים ,פרורי
    פרורים שהישאירו לנו הזקנים,
    אין קיצורי "דרך"ואין לאן לחזור,
    עם הפנים קדימה ,זה יעבור,

  4. מאת דרור ינקו:

    אני אוהב אותך

  5. מאת יקיר פולק:

    את הסיפור הזה מעולם לא שמעתי (או קראתי) באופן הזה… ובטח לא יכולתי דאז, לפני בערך 14 שנה. המספר והמאזין היו שני חפשי"ם , דיי דבילים האמת ובלי אותם נסיון ,ידע וחוכמה של היום.
    לא שהיום אנחנו הדלאי לאמה, אבל אולי כן ביחס לאיך שהיינו אז…

    אז בלי להכנס ליותר מידיי לפרטים, התעוררתי באיזה יום בשבוע שעבר וקניון היה לי בחלום.
    התעוררתי בבוקר לאותו משפט שהדהד לי כל פעם שהייתי מסתובב בבסיס לבד "מה עם קניון?"

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )