20 באוקטובר, 2011

ירח מלא

ירח מלא של סוף האביב כאן באוסטרליה. יצאתי למרפסת. נראה כאילו מישהו שכח לכבות את האור. למרות שאני לובשת חלוק עדיין קריר. נדמה שלא רק אני ערה. רחשים, קרקורים וצרצורים עולים מהשדות סביב לבית.
אני חוזרת פנימה סוגרת אחרי את הדלת ורק אז שומעת כמה הקולות בחוץ היו רמים.
חוזרת לחדר השינה שומעת את ההתלהמות מבעד לקירות הבית הבולמים. זאת מוזיקה מה שקורה שם בחוץ.
אני נשכבת במיטה ושומעת את הנשימות של הילדים מהחדרים הסמוכים. זאת מוזיקה.

עכשיו התחיל לרדת גשם. אני שומעת את הטיפות על הגג כאילו לפי הזמנה הצטרפו לסימפוניה. הגשם מתחזק, מכה ואז נחלש. אני נזכרת שכשיצאתי לראות את הירח, היה מופע מרהיב של עננים רכים, שהתקדמו במהירות, וכיסו אותו ואת הכוכבים, שבצבצו מבעדם.

הגשם נפסק. זה כניראה היה רק ענן אחד שהחליט לטפטף ולהמשיך הלאה. זה כניראה כל מה שהיה לו לומר.

עבורי מוזיקה הוא מרחב התרחשות, שבו אני מקשיבה, ומוצאת יופי.
זה המקום, שבו אני משוחררת מספיק, בכדי לקבל את מה, שמיחוץ לי.
זה הרגע שבו אני יוצאת, מהפיטפוט האינסופי של מוחי הרעשני, ומאפשרת לטבע של משהו אחר לספר לי על עצמו.

מוסיקה היא מערכת יחסים. היא מערכת גומלין, שבה מתגלה ההרמוניה הטוטאלית שבין כל החלקים, שבין כל הניגודים. שבו לכל יש מקום ולכל יש זמן.
קצב הוא החלקיק שממנו מורכבת המוסיקה.
קצב הוא החופש להיות בתנועה ללא מחשבה.
יש כל כך הרבה מקצבים. חלקם זוגיים, חלקם אי זוגיים, חלקם חדים ברורים, וחלקם עגולים פזורים. לכל חי יש קצב ויש מקצב – גם לי. יש לי מחזוריות , יש לי קצב של יום, של שבוע, של שבע שנים. יש לי נשימה, יש לי פעימה. כל זה מוזיקה. זאת הסימפוניה – שהיא אני. זאת אני בתוך חיי. יוצרת, מזיזה ונחה בכל כך הרבה צורות שונות.

אני בהודיה על החיות הזאת. על החיים האלה, שמאפשרים לי להתבטאות בדרכים כה מגוונות.

בעיקר אני מודה על ההזדמנות הזאת עכשיו להרגיש את עצמי בתור כלי נהיגה. לראות את חיי כסימפוניה. עוד יותר אני מודה לכל מי שמנגן לצידי את עצמו. אני נפעמת ומתרגשת מהמפגשים ומהשילוב של הצלילים, שבין המוזיקה שאני מפיקה לזאת של ביתי, של בני של אהובי ושל חבריי.

אני מבינה, שרק החופש של כל אחד להיות מי שהוא, נותן למוסיקה חיים.
אני מבינה, שכל רגע משתנה, שכל רגע נוצר משהו חדש. שאין שום דבר שלא קשור, שאינו שייך. שהכל כל הזמן בתנועה, בהווצרות. שלכל חלקיק יש חשיבות. שאין אף פעם טעויות. הכל אחד – הכל. הכל מוסיקה חייה, משתנה ופועמת. כל שצריך הוא להקשיב.

8 תגובות   (רסס)

  1. לילך הגיב:

    יפה ומרגש. אולי בגלל זה קשה לי להכניס מוסיקה מלאכותית ליומיום שלנו.. לא מצליחה לשמוע את כל אלה ברעש שנהיה..

  2. נועה_ברוך הגיב:

    מקסים! התגעגתי לכתיבה שלך, ומאוד שמחה שאת כאן.

  3. תמר בן חור הגיב:

    כל כך כיף לבקר שוב בבאופן. אני כל כך מודה ליונת על ההזמנה לכתוב. בזמן האחרון אני חשה שהמוזיקה של כל מי שסביבי אינה לגמרי מאפשרת לי לשמוע את המוסיקה שהיא אני. יש לי נטייה להכיל את האחר כמעט להטמע בתוכו. להיות כל כך קשובה עד כדי העלמות. הכתיבה בבאופן מאפשרת לי לשמוע אותי. תודה על האפשרות להישמע.

  4. אושרי הגיב:

    תודה רבה שנתת ביטוי מוחשי להתרחשות האוניברסלית הזאת. נפלא

  5. אפי הגיב:

    היי תמר,
    אלוהים יודע איך הגעתי לאתר הזה,אבל היה כיף לקרוא את שכתבת.
    ד"ש חמה לאהובך.
    להתראות אפי מירושלים

  6. שירי מהצפון הגיב:

    אתם עדין באוסטרליה??

  7. תמר בן חור הגיב:

    כן,
    עדיין באוסטרליה 🙂

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )