מאמרי מערכת לסיכום נושא 30 בנובמבר, 2011

מוזיקה ביתית

בספרו "הביתה" מלווה אסף עינברי את הולדתו של קיבוץ אפיקים – הקיבוץ בו גדל. "בלית ברירה הוחלט לקלוט בזהירות צעירים שאינם חניכי התנועה – למשל את לובה רביץ, בחור ארוך ורזה כמו חרגול, בנו של החזן הראשי בתל-אביב, שבא לחצר כנרת עם עשרים כלי נגינה והודיע לקבוצה שהיא צריכה תזמורת. הוא ערך לחברים מבחני מוזיקליות, ומי שעבר את המבחן קיבל כלי. מה שנשאר לנגנים זה רק ללמוד לנגן."

הקונצרט הראשון של התזמורת, נערך לזכרו של אחד החברים שמת עם העליה של חברי אפיקים לישוב הקבע. התזמורת, בניצוחו של לובה רביץ ניגנה סימפוניה של היידן.

אז, לפני היות הפטפון/טייפ/דיסק, מוזיקה היתה שייכת לבני אדם ולא למקצוענים. מי שרצה מוזיקה היה צריך לנגן בעצמו או ללכת לשמוע את חבריו מנגנים. התזמורת שנגנה לזכרו של חבר הקיבוץ שנפח את נשמתו היתה האפשרות היחידה לשמוע סימפוניה של היידן בעמק הירדן בראשית המאה שעברה. לחברי התזמורת ומנצחה לא היו מתחרים. מה שהם נגנו, זה מה שהיה.

והיום, תוך כדי כתיבת שורות אלה אני בוחרת איזה סימפוניה של היידן ברצוני לשמוע, ויכולה לבחור גם את הביצוע. מה שבעבר רק מלכים זכו לו – לשמוע מוזיקה תוך כדי הארוחה, יכול היום כל אחד ואחד בביתו, בלחיצת כפתור.

קל מאד להיות היום חובב מוזיקה. האפשרויות להכיר מוזיקה ולשמוע אותה שוב ושוב הן כמעט בלתי מוגבלות. ולעומת זאת קשה להיות היום נגן. כל מי שמנגן עלול למצוא את עצמו "מתחרה" בבכירי הנגנים בעולם. הפרלוד מתוך סוויטה של באך מתנגן באוזנינו בצורה מושלמת מתוך הכרות עם ביצועיהם של גדולי הצ'לנים וקשה לנו להסתפק בפחות מזה. גם כמאזינים ובעיקר כנגנים.

אמצעי ההקלטה והשמע משפיעים עלינו ועל אורחות החיים שלנו. מיוצרי מוזיקה הפכנו לצרכני מוזיקה ובאופן פרדוכסלי למרות הרחבת ההכרות שלנו עם מוזיקה התרחקנו ממנה. כך, דוקא בתקופה של אפשרויות אינסוף ונגישות גבוהה לכלי נגינה ולמוזיקה מכל הסוגים והמינים אנחנו הולכים ומתרחקים מעצמנו ומהאפשרות לבטא את היכולות שלנו ואת היצירתיות שלנו. ולעיתים בתור הורים אכפתיים ודואגים מפילים את המעמסה הזאת על ילדינו – "כדאי שילמדו לנגן כי…." ורשימת הסיבות היא ארוכה וצודקת.

נגינה באמת מביאה תועלת רבה – לארגון בזמן ובמרחב, ליכולת שיתוף הפעולה, לריכוז, לזכרון, להתמדה. היא מלמדת אחריות וסבלנות, משפרת את יכולת הלמידה, ולאחרונה אנחנו מתבשרים שלימוד נגינה בגיל מבוגר היא אחת הדרכים למנוע אלצהיימר. וזו רשימה חלקית ביותר של התועלת שבנגינה.

אבל יותר מכל נגינה מקרבת אותנו לעצמנו, מוציאה אותנו ממעגל הצרכנים ופותחת לנו שער למעגל היצירה. את זה ידעה היטב חבורת הצעירים שעזבו את בתיהם ויצאו להקים קיבוץ בארץ ישראל: "מחדר התרבות בקעה נגינתה של הינדה, מחדרים אחרים בקעו צרצוריהם השנוקים של נגני העתיד בתזמורתו של לובה רביץ, מחדר האוכל בקעה המולת חזרות החוג הדרמטי של מולה זהרהרי, ומחדרי הרווקים בקעו קולותיהם של חיים ייני, מיטיה גרבן, ברצ'יק שפירא וישראל מדורסקי, שזימרו במקום לנשום".

5 תגובות   (רסס)

  1. מאת עודד נתנאל:

    נדמה לי שהיה זה סטרוינסקי, שכאשר שמע לראשונה על האפשרות להקליט מוזיקה, אמר שזה סופה של המוזיקה.
    אז אולי זו היתה קצת הגזמה, אבל בהחלט אפשר לומר שההקלטות שינו לחלוטין את פני המוזיקה.
    דבר נוסף שהשתנה הוא הרבגוניות. פעם, היו זרמים שונים, אסכולות שונות. אם היית נוסע לצרפת או איטליה או גרמניה, היית שומע צליל אחר, אופי אחר, ואפילו את אותה יצירה היו מנגנים אחרת.
    היום – כולם מנגנים אותו דבר. אותו סגנון, אותו סטנדרט. משעמם.

    חבל שכבר הגיעו הרהורי הסיום של גליון המוזיקה, ולא הספקתי לכתוב הרבה דברים שרציתי. לפחות אני יכול להתנחם בעובדה שבמידה רבה מה שמנע ממני לכתוב הוא העיסוק במוזיקה…

  2. מאת מצ'רה:

    "צרצוריהם השנוקים של נגני העתיד"
    גדול!
    גם היום, לשמוע מוזיקה בביצוע חי (אפילו לא מושלם) זה משהו שונה לגמרי מלשמוע הקלטה.
    כמו ההבדל בין לאכול פרי ישר מהעץ או מקופסת שימורים.

  3. מאת GTF:

    הזמרת Ani Difranco כתבה:
    people used to make records
    as in a record of an event
    the event of people
    playing music in a room
    now everything is cross-marketing
    it's about sunglasses and shoes
    or guns or drugs
    you choose

    מוסיקה חיה זה הדבר הכי טוב, ילדים במיוחד מגיבים אחרת לגמרי כשהם רואים מול עיניהם (ואוזניהם) מוסיקה מנוגנת על ידי בני אדם לעומת מוסיקה שבוקעת מרמקולים.

    http://www.danah.org/ani/LittlePlasticCastle/Fuel.html

  4. מאת תמר:

    כבר כמה שבועות מאז שמערכת הסטריאו שלנו לא שבקה ועוד לא השגנו חדשה. בהתחלה היה נראה לי שזה ממש נורא, לגדל ילדים בחינוך ביתי בלי לשמוע מוסיקה ימים שלמים. אבל זה גרם לי לחשוב על איך שפעם אי אפשר היה לשמוע מוסיקה כזאת בבית, ושאפשר פשוט לשיר את השירים מהדיסקים. וגם לא מהדיסקים… בעצם כמו שעשיתי כשהבכורה הייתה תינוקת. אז שרתי לה הרבה יותר. אז ניסיתי קצת יותר לשיר, וגם הוצאתי את הגיטרה והתאמנתי עם הילדים על כמה שירי חנוכה. ואולי נחכה עוד קצת עם קניית מערכת השמע, רק בשביל לחזור לשיר קצת יותר.

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )