8 בדצמבר, 2011

בריכות ונחלים

 (מתוך הספר A Pattern Language‏ מאת כריסטופר אלכסנדר, דפוס 64)

מוצאנו מן המים. גופנו מורכב בעיקר ממים. למים תפקיד מהותי בפסיכולוגיה שלנו. אנו זקוקים למים בסביבתנו. לשם כך עלינו לנקוט ביחס של הערכה ויראת כבוד למים על כל צורותיהם. אבל בערים, באשר נפנה, נגלה כי מקורות מים טבעיים אינם בהישג יד.

אפילו באקלימים ממוזגים, בהם מצויים המים בשפע, נגלה כי מקורות מים טבעיים יובשו, הוחבאו, כוסו ואבדו; מי גשם זורמים במורד הביובים, מאגרי מים נחסמים ומגודרים, בריכות שחייה ציבוריות רוויות בכלור ומגודרות, ואגמים הזדהמו כל כך עד שאיש אינו קרב אליהם עוד.

גישה יומיומית למים, הנחוצה כל כך לנו ולילדינו, תתאפשר רק אם המים, על כל צורותיהם, יחשפו, ישמרו ויטופחו במרקם מקומי ואינסופי של בריכות קטנות, אגמים, מאגרי מים ונחלים בכל שכונה.

[…] חיינו יהיו דלים אם לא נשכיל לבסס חיבור עשיר ומשמר עם מים. במרבית הערים אין הדבר אפשרי. בריכות שחייה, אגמים וחופי רחצה הם מעטים ומרוחקים. לעיתים קרובות, המגע היחיד שלנו עם מים הוא באמצעות פתיחת הברז. אנו לוקחים את המים כמובן מאליו, אך על אף נפלאות אספקת המים המודרנית, אין היא עונה על הצורך הרגשי במים ועל הצורך להבין את מעגל המים, היקפו ומסתוריותו.

[…] קחו למשל את הבריכות הרדודות להן זקוקים ילדים. אפשר שבריכות אלו תהיינה זמינות ברחבי העיר, קרובות מספיק בכדי שילדים יוכלו להגיע אליהן בכוחות עצמם. בריכות נוספות יווצרו בעיקולי הנחלים הזורמים בעיר ובהן תתפתח מערכת אקולוגית מאוזנת – בריכות עם ברווזים ודגים שגדותיהן בטוחות לילדים.

מדרגות לבריכת מים בהודו

חשבו על מאגרי המים ומערכות הפצת המים. מאגרים אלו יהיו נגישים ויאפשרו לאנשים לבוא במגע עם מקורות אספקת המים. בסמוך למים ניתן יהיה ליצור פינות המזמינות לרגעי התבוננות והגות. מקומות מקודשים אלו ישתלבו במרחב הציבורי, למשל כסיומה של טיילת, או כגבול חלקה משותפת בין שתי קהילות.

חשבו על מים זורמים. אנשים שנשללה מהם הגישה למים זורמים בסביבתם אינם חוסכים מאמצים בכדי לצאת מן הערים אל הטבע, שם יש באפשרותם לצפות בנהר הזורם, או לשבת בסמוך לנחל ולבהות במים. ילדים מוקסמים בראותם מים זורמים. הם משחקים בהם ללא הפסק – משליכים מקלות וצופים בהם נעלמים עם הזרם, משיטים סירות נייר, מערבלים בוץ וצופים בו שוקע בהדרגה.

יש לתחזק ולשמר נחלים בנתיבם הטבעי, ביחד עם הצמחייה הגדלה בסמוך להם. ניתן לאסוף מי גשם ממרזבים לבריכות קטנות ולתת להם לזרום בתעלות פתוחות לאורך גנים ושבילים להולכי רגל כך שאפשר יהיה לצפות בזרימתם ולהנות ממנה. ניתן לחדש את זרימתם של מקורות מים שיובשו ונחסמו לצורך בניית ערים.

לסיכום, אנו מציעים שכל פרויקט בנייה, בכל קנה מידה, יטפל בהפצת המים ובנגישות למים בסביבתו. במידה וחסר מגע מזין עם מים, יוכל כל פרויקט בנייה לתרום את חלקו, לחוד ובשיתוף עם פרויקטים אחרים, בכדי להביא מים לסביבת המגורים. אין דרך אחרת ליצור מרקם ראוי של מים בערים.

אנו צריכים בריכות שחייה בריכות נוי ובריכות טבעיות, פלגים של מי גשמים, מזרקות, מפלים, ערוצי מים טבעיים ונחלים הזורמים בתוך הערים, בריכות זעירות בגנים ומאגרי מים. כל אלה צריכים להיות נגישים ולאפשר לנו לחוש את המים, בעונג ובהערכה.

לכן:

יש לשמור על הבריכות והנחלים הטבעיים ולהניח להם לזרום בתוך העיר; לבנות שבילים שיאפשרו לצעוד לאורכם, וגשרים כדי לחצות אותם. יש להשתמש בנחלים כגבולות טבעיים בעיר, ולתת לתנועה לחצות אותם רק במעט מקומות על פני גשרים. עד כמה שאפשר, יש לאסוף מי גשם בתעלות פתוחות ולהניח להם לזרום לצד שבילים להולכי רגל ולפני חזיתות הבתים. במקומות שאין בהם מים זורמים טבעיים, יש ליצור מזרקות ברחובות.

3 תגובות   (רסס)

  1. מאת אושרי:

    נהדר.
    זה מזכיר לי שברעננה זורם נחל בחורף מתחת לעיר, בצינורות ביוב, שנקרא נחל רעננה, ונפתח לתעלה רק כשהוא מגיע למושב בצרה. כמה נפלא היה אם הנחל היה נפתח באופנים המתוארים בקטע הזה.

  2. מאת ליזה:

    אתה מתאר משהו בהחלט יפה ונחוץ לנו – לבני אדם .
    אני ובעלי רוצים ללמוד איך אפשר לבנות אגם ללא בטון או ניילון .
    נשמח אם תוכל לעזור לנו .

    ליזה

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )