15 בדצמבר, 2011

על שפת המים

 (מתוך הספר A Pattern Language‏ מאת כריסטופר אלכסנדר, דפוס 71)

כדי לבוא במגע עם מים עלינו, מעל לכל, לדעת לשחות. בכדי לשחות באופן יומיומי, בריכות, פלגים ומאגרי מים צריכים להיות פזורים ברחבי העיר כך שכל אחד יוכל להגיע אליהם בתוך דקות.

כבר הסברנו בדפוס בריכות ונחלים כמה חשוב לבוא במגע עם מים – ועד כמה יכולים מקווי המים הטבעיים, במידה וישארו נגישים, להפוך למרכיב טבעי באקולוגיה היומיומית של קהילה.
בדפוס זה נוסיף להעמיק ונשים את הדגש על השחייה.

למבוגרים אין מגע מספק עם מים אלא אם הם יכולים לשחות בם. לשם כך צריך מקווה המים להיות גדול ועמוק במידה שתאפשר שחיה בתוכו. [....] בדפוס זה, ננסה לבסס דגם של בריכת שחייה צבורית ובטיחותית, בה יהיו המים עמוקים מספיק לשחייה, מבלי לסכן ילדים קטנים אשר משחקים בקרבת המים.

במשך מליוני שנים, ילדים גדלו בבטיחות מוחלטת לאורך חופי האוקיינוסים, גדות נהרות ואגמים. מדוע בריכת שחייה כה מסוכנת? התשובה תלויה בדיוק בקצה…

ככלל, החיבור הטבעי בין המים לחוף מסומן באמצעות מעברים הדרגתיים, הניכרים לעין ולחושים, בין סוגי קרקע וצמחייה. ההשלכות האנושיות הנובעות מכך הן חשובות: בני אדם יכולים להלך בנוחות לאורך הגדה מבלי לדאוג לבטחונם. הם יכולים לשבת על הגדה ולטבול את רגליהם במים, או לפסוע במים בגובה הקרסוליים. ילדים יכולים לשחק בבטחה כאשר הגדה היא הדרגתית. תינוק הזוחל לתוך אגם לא יתקל בהפתעות פתאומיות; הוא יעצור כשהמים יהפכו עמוקים מדי ויזחול בחזרה. הוכח, כי ילדים אפילו מלמדים את עצמם לשחות כאשר הם חופשיים לשחק בבריכה בעלת שיפוע הדרגתי ביותר מן הרדוד לעמוק. בבריכה כזאת, חלקם אף למדו לשחות לפני שידעו ללכת.

[...] אך בריכת שחייה, וכמוה כל מקווה מים ששוליו מלאכותיים ונוקשים, חסרה את ההדרגתיות הזו. ילד עשוי לרוץ במהירות רבה בסמוך לבריכה ולפול בפתאומיות לתוך מים עמוקים.

הקצה הבלתי צפוי, המסוכן לילדים, משפיע, במובנים פסיכולוגיים, גם על מבוגרים. למרות שהקצה הפתאומי אינו מהווה סכנה עבורם, מכיון שהם יכולים לזהותו ולהשמר מפניו, נוכחותה של פתאומיות שגויה מבחינה אקולוגית מעוררת אי-נוחות ופוגמת בשקט ובשלווה שהמים עשויים להעניק.

לכן מהותי כי שולי כל מקווה מים, אגם, בריכת שחייה, נהר או תעלה, יעוצבו כך שיהיו בעלי שיפוע טבעי המשתנה ככל שאדם מתקרב אל הקצה וממשיך להשתנות במגע עם המים עצמם – רדודים בתחילתם והולכים ומעמיקים בהדרגה.

כמובן, יש צורך במים עמוקים בכדי לשחות. אך החלק העמוק אסור שיהיה נגיש באופן ישיר. השוליים סביב החלק העמוק צריכים להיות מוגנים באמצעות קיר או גדר. איים יכולים להבנות בכדי שאנשים יוכלו לשחות אליהם ולצלול מהם.

לכן:
בכל שכונה, צרו מאגר מים – אגם, בריכה – לשחייה. שמרו על הבריכה פתוחה לקהל הרחב בכל עת ומקמו את הכניסה לבריכה רק מצידה הרדוד. עשו שמי הבריכה יעמיקו בהדרגתיות. התחילו בעומק של סנטימטרים ספורים.

2 תגובות   (רסס)

  1. מאת יונת שרון:

    זכיתי בחוויה של בריכה כזאת כשהיו באמתחתי ילדים ותינוקות, והיא באמת בטיחותית באופן מרשים. התינוקות זחלו עד לשפת המים, אבל לא התקדמו יותר. הילדים רצו מסביב באופן חופשי, אבל ידעו להרגיש את שפת המים כשהרגליים שלהם טבלו בשפה הרדודה.

    למי שמתעניין, הנה תמונות של בריכה כזאת במלון הילטון נואיבה:
    http://vtours.co.il/portalsenai/nuweiba/hotels/hotelsimage/hilton_nuweiba_pool2.jpg
    http://www.sinai-hotels.co.il/%5Cimg%5Cהילטון%20נואיבה%20בריכה2%20גדול.jpg
    http://static0.traveltek.net/uploaded/1272641570.jpg

  2. מאת גלית:

    נפלא! מרשים אותי בכל פעם מחדש לראות איך כריסטופר אלכסנדר מצליח להצביע על דברים פשוטים והגיוניים שמבהירים את המובן מאליו – אלא שזהו מובן מאליו שהפסיק להית מובן מאליו עם החיים העכשוויים. לא רק העכשוויים, בעצם – גם באירופה של אלף השנים האחרונות הדברים שהוא אומר לא היו מובנים מאליהם (אולי זה הזמן לכתוב על ציד מכשפות, רדיפת מיילדות בית והקשר של זה למים).

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )