רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 8 בינואר, 2012

נבטים ישראלים של שנות האלפיים – חזון אחרית הגשם

מאת: אמיר יחיאלי
(מתוך גיליון 56, פברואר 2005)

הכל התחיל בליל סגריר אחד לפני שנתיים, כאשר קול רעם החריד את תושבי שכונת רמת שרת בירושלים. למחרת הוזעקתי לבית-הספר לאמוד את הנזקים. למרות ההרס לא יכולתי שלא להתפעל מעוצמתו של הטבע. 70 מ"מ שירדו בן לילה התנקזו למפלס התחתון המאוספלט של בית הספר, ששימש כמגרש משחקים. חורי הניקוז הקטנים לא עמדו בספיקה והמגרש הפך לבריכת מים בעומק של כ-60 ס"מ. משקל המים, כ-400 טון, מוטט קיר תמך בגובה של 10 מ' והמדרגה כולה גלשה כנהר בוץ, אל הכביש הראשי העובר למרגלותיה. אך נס הוא שהדבר אירע באישון לילה ואיש לא נפגע.

מכפלת כמות הגשם בשטח בית הספר העלתה שנפח המים ההרסני הגיע ל-400 מ"ק שהיוו בזמנו צריכת מים חודשית של בית הספר. הדבר לא נתן לי מנוח במשך שבועות. זכרונות סיני והנגב צפו ועלו ועימם ההחלטה לרתום את שטפונות בית הספר לתועלתו. לשמחתי, הנהלת בית הספר במימון נדיב של קרן דבורה אפשרו לי להגשים את חלומי ולייצר גרסא נבטית/ירושלמית יחד עם תלמידי מנשה אליישר ברמת שרת.

מתנתקים ממקורות

עם ממוצע שנתי של 500 מ"מ גשם בירושלים, ניגרים בחצרות בית-הספר שברמת שרת ומגגותיו, ששטחם הכולל כחמישה דונם, קרוב ל-2,500 מ"ק, כמות העולה בהרבה על צריכת המים השנתית שלו. מכיוון שמבנה ביה"ס יושב על מדרון תלול ומטורס, קל יחסית לתפוש את הנגר מהגגות והחצרות ולרכזו במפלס התחתון המשמש גם כגינה לימודית. בעזרת מערכת סכרים ואמות מים או ישירות מהמרזבים אספנו בשלוש השנים האחרונות כ 1000 מ"ק מדי חורף בנפח אגירה מזערי של 25 מ"ק בלבד. בכאב לב לא קטן ויתרנו על 1500 מ"ק מדי חורף שעברו דרך מערכת האיסוף, והמשיכו לרחוב, לואדי ולביוב המטוהר בנחל שורק. ההחלטה להסתפק במאגר קטו ה"נסתם" אחרי עשרה מ"מ, אינה שרירותית או מקרית. בחינה סטטיסתית מדוקדקת של אירועי הגשם בירושלים, עוצמתם והמרווחים ביניהם, בנוסף על שטח האיסוף וצריכת המים היומית, הם שהביאו לנוסחה הגואלת. מיכלי האגירה שעלותם גבוהה, מצדיקים אותה בנקל בתועלתם אם בכל אירוע גשם קטן (10 מ"מ) ניתן למלאם, ולהספיק לרוקנם בתוך שבוע לקראת אירוע הגשם הבא.

מילוי חוזר כ-40 פעם של מאגר בן 25 מ"ק מניב 1000 קוב במשך החורף. אגירה לטווחי זמן קצרים מבטיחה גם איכות גבוהה של מים המספקים 90% מצריכת המים החורפית בצנרת נפרדת לאסלות ולהשקייה.

את בעלי היוזמה ואניני הטעם ניתן גם לפתות בהכשרת אחד ממכלי האגירה, לאחר שעבר סינון ובקרת איכות, כמקור המים למיחם הקפה בחדר המורים.

חזון אחרית הגשם

אין ספק שהמשאב המבוזבז והחסר ביתר ביותר במדינתנו הוא המים. אולם, אילו ניצלנו את הגשם כראוי לא היו חסרים לנו מים כלל. רק כ-90% ממי הגשם באזורים בנויים ניגרים למערכת הביוב או באופן ישיר או עקיף לים. המעשה הסמלי שעשינו בבית הספר ממחיש עד כמה קל פשוט והגיוני להגדיל כל אחד בד' אמותיו את ניצול מי הגשם עד כדי אופטימום של אספקה עצמית מלאה בחודשי החורף. צריכת המים של בית הספר ירדה בשנתיים האחרונות מ-400 ל-35 מ"ק בחודש (ביותר מ 90%).

כבר היום חוסך בית הספר כעשרת אלפים שקלים בשנה שלא לדבר על החיסכון במים. כעת עיקר המאמץ הוא בפיתוח תכנית לימודים, וטיפוח "גאוות יחידה" בית סיפרית שנועדו לחזק את התודעה הסביבתית של התלמידים, ולשנות את הרגלי הצריכה שלהם גם בבית. ילד המעורב באיסוף מי גשם, במדידת כמותם ובבדיקת איכותם, לא יעמוד עשרים דקות במקלחת.

כמה עשרות בתי ספר ברחבי הארץ נמצאים היום בשלבי הקמה שונים של פרוייקט דומה שיחסוך למדינה עשרות אלפי קוב נוספים.

מהפכת המים חודרת גם לבתי ההורים

לשמחתנו רבים מההורים שנוכחו בהצלחתנו מתעניינים האם ניתן לעשות דבר דומה בבתיהם. לאחר שהשתתפו בסדנאות למחזור מים בבית הספר הגיעו אחדים מהם לביתי לראות מקרוב את היישום הביתי של רעיון איסוף הגשם. הגרסא הביתית שונה במעט מזו הבית סיפרית בכך שהיא עושה שימוש בפחות מכלים ומתחברת ישירות לצנרת הבית. משאבה קטנה המצוידת בבקר לחץ דוחפת מי גשם ממכלי האגירה בעוד הברז בשעון המים מוגף. עם יכולת אגירה של 3-5 מ"ק ניתן בודאות גבוהה להתנתק ממקורות למשך עונת הגשמים כולה. מעבר לסיפוק הרב שבאספקה עצמית של מים, ובחיסכון במשאבי הלאום, הבונוס המשמעותי ביותר הוא השיפור הניכר באיכות המים הביתית. במשך חצי מחודשי השנה אין אבנית מצטברת בצנרת; על טעמם המעודן של מי גשם ועל רכותם המלטפת במקלחת ובכביסה, אין עוררין; שלא לדבר על הבריאות כמובן. הפילטרים למיניהם, בניגוד למצופה מהם, אינם יכולים לסנן את הררי הכלור ושאר הרעלים המומסים במי הברז.
עדיין דרושים מחקר ופיתוח להשמשת מי גשם לשתייה בטוחה אך נעשתה כבר כברת דרך בענין ומערכת השתייה בביתי, המבוססת על טהרת מי הגשם, עמדה בהצלחה במבחן המעבדה של משרד הבריאות.

עד כמה טובים מי הברז ועד כמה ניתן לסמוך על אמינות הרשויות ניתן לשדפוט על-פי כמה אירועים בשנים האחרונות, שלמרות קשר השתיקה דלפו החוצה: "כל העיר" פירסם כתבה על הבאר הירושלמית בעמק פריהר (הצבאים) שהורעלה מדליפת רעלים מבסיס תע"ש בבית הכרם. כשהתגלה הזיהום ב-1997 נסגרה הבאר בסודי סודות, בתקווה שקהל השותים התמים לעולם לא יידע מה בא אל גרונו מזה שנים, שאיש אינו יודע את מנינן. גם סיפורי הבארות המורעלות במישור החוף (בעיקר רמת השרון, אך לא רק) מטפטפים לעתונות, ואיש אינו לוקח אחריות על זיהומן. אלו מכם שאין ברשותם מרזב זמין בחצר או אינם יכולים מסיבה אחרת לאסוף מים בכמות מספקת לכלל שימושי הבית, יכולים להסתפק בגג המרפסת או ביריעת פלסטיק. את זו ניתן למתוח על מסגרת עץ או על גג הפרגולה ולאסוף מספיק מים לשתיה. ללמדכם: במשך החורף, ניתן לאסוף על שטח של אחד מ' מרובע במרכז הארץ וצפונה, לפחות 500 ליטר של מים זכים העולים באיכותם עשרת מונים על מים מינרלים מבוקבקים.

רבים שואלים אותי האם יספיקו מי הגשם גם לחודשי הקיץ לשתייה ובישול? תשובתי היא בהחלט כן. צריכת מים איכותיים למשפחה ממוצעת נעה בין 100-300 ליטר בחודש. שני קוב של מי גשם יספיקו מהאביב עד החורף הבא. כך עשיתי בקיץ הקודם, וכל באי ביתי התפעלו מאיכות המים אף כי מלאו להם תשעה ודשים. מים, מסתבר, לא ממהרים להתקלקל ועשויים לשמור על איכותם בתוך מיכל פלסטיק כהה לאורך זמן. השינוי לרעה באיכותם של מים עומדים, נובע בדרך-כלל מתוספים אורגניים שלכשעצמם או לאחר פירוק חיידקי גורמים לטעם רע או אפילו מהווים סכנה לבריאות. גג ומרזב שנוקו עם ראשית החורף מניבים בדרך-כלל מים צלולים ונקיים, דלי מינרלים, עניים בחומר אורגני ומאוכלסים בפחות חיידקים מאשר מי ברז. כל עוד לא חדר אור למיכל ולא התפתחו בו אצות, שתשמשנה בסופו של דבר מזון לחיידקים, לא יפגעו טעמם ואיכותם של המים.

בחזוני הרחוק אני רואה את אלה מתלמידי השוכנים בבתים רבי דירות שאין להם מתקן איסוף ביתי ממלאים בקבוקים מברז מפולטר ומבוקר בבית הספר, וחוסכים להוריהם קניה של עשרות או מאות בקבוקי מים מינרלים בשנה. בישול ושתייה במים מינרלים כבר מזמן אינם מותרות בארצנו שמימיה הושחתו וזוהמו ללא הכר, זאת למרות כל ההכחשות של הגופים הממונים.

מיחזור מים אפורים (דלוחים) בקיץ

מי שאין באפשרותו לאגור עשרות קובים במשך החורף (לרובנו אין אפשרות כזו) ייאלץ לחזור ולהשתמש בקיץ במי מקורות לכביסה, לרחצה ולשאר שימושי פנים הבית. משפחה ממוצעת עושה שימוש בכ-15 קוב לחודש. מכמות זו ניתן לחסוך רק ע"י קיצור זמן המקלחות צמצום מספר הכביסות, התקנת חסכמים והדחת כלים ושירותים בדרך פחות בזבזנית. אבל את הגינה שהיא צרכן המים הגדול בקיץ, אפשר בהחלט להשקות במים ממוחזרים מהמקלחת, מהכיורים, וממכונת הכביסה. לשם כך רצוי להשתמש בסבונים ידידותיים לסביבה או לבחור צמחים שאינם רגישים לסבונים רגילים. יש מספר שיטות לפזר את מי הסבון בצנרת מחוררת המונחת ע"פ הקרקע.

גם בבית-הספר עם בוא האביב נשוב כבשנה שעברה למחזר את מי הברזיות והכיורים. אלה סיפקו לנו כארבעה קוב בשבוע ושימשו להשקיית הנוי הגינה והחממה.

סיסמתנו היא: לא עוד מים שפירים לחקלאות. ונקווה שנעמוד בה.


למידע נוסף ניתן להתקשר אל המחבר:
אמיר יחיאלי
אקולוג, מתמחה במערכות מחזור מים ובשילובן במערכת ההוראה
amir_y@012.net.il
054-4423045

תגובה אחת   (רסס)

  1. מאת אדית מפרוייקט אסיף:

    פוסט נהדר, קראתי בשקיקה.
    האם תוכל לפרסם תמונות מהפרוייקט בבית הספר?

    אשמח לקבל מידע נוסף למייל שלי, או לקיר שלי (אדית מפרויקט אסיף) בפייסבוק.
    http://www.facebook.com/asif.eco.bag

    אשמח אם תשתף אותנו בטיפ (אחד לפחות)
    http://www.facebook.com/note.php?note_id=294408287258613

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )