גיליתי כי מדי ערב אני משתוקקת לרחצה. להיטהרות. להתנקות מן היום על שמחותיו ועצבונותיו, על התרגשויותיו וכעסיו, על מעשיו ומחשבותיו.
להסיר מעליי את כל זה ולהתחיל מחדש.
גיליתי כי כשאני שוהה במים, גם כשהם ניתכים מעליי אבל במיוחד כשאני בתוכם, באמבטיה חמה, אני מצליחה להרפות מהכול. הגוף מתרפה, המוח נח.
אני מצליחה, ולו לרגעים ספורים, רק להיות. לבהות. להשיל. לא להתרכז בכלום. לחוש באופן עמום במגע העוטף, מלטף, מרגיע, של המים.
ויש פעמים שאני לא רוצה להתקלח. שאני רוצה לשמר עוד קצת את האנרגיה של היום הזה, נאחזת בה, מתקשה להיפרד ממנה.
גיליתי שכשאני חולקת את האמבטיה עם בתי הקטנה, כל כך נעים לנו ביחד. יש בינינו מגע, משחק, דיבור, שיר, אינטראקציה נטולת הפרעות, יחד ממלא ומזין.
גיליתי שכשאני חולקת את האמבטיה איתה היא מוכנה בשמחה וברצון להתקלח. נזכרתי כי כשהייתי קטנה גם לי היה קשה להיכנס למקלחת. ואחר כך היה קשה לי לצאת. הרי יש משהו מאיים בהשלה היומית הזו, בהתחדשות, בשינוי, בהתחלה מחדש.
אחרי שהיא חולקת אותה איתי, לפעמים היא נשארת עוד זמן רב, שקועה במשחק משלה. לא נדרשת למיני תחליפים כמו בהרבה מקרים אחרים.
המים מטפלים בנו, מעניקים לנו חום, ליטוף, מגע, רוך, שקט.
תודה למים.
תודה לך
תודה רבה. מרגישה כמוך
יפה. אני בימים החמים אוהב את קור מי צינור הגינה, מרענן ומטהר אותי ממחשבות טורדניות, וכך אני גם חוסך במים.
תודה 🙂
נמחק לי משום מה – אני לא מסוגלת להתרחץ במים קרים אפילו באמצע הקיץ, אבל הבנות שלי מאוד אהבו מקלחת צינור..
טקסט חכם, ילדים רוצים לעשות דברים כשהם כיפיים, בדיוק כמונו.
(הם גם נהנים יותר כשאנחנו נהנים)
כיף לקרוא.
תודה :-).