12 בפברואר, 2012

ידע תזונתי

אנחנו חיים בעידן של שפע ידע. הידע כמו נשפך אלינו מכל כיוון. הוא מגיע דרך המדיות השונות, דרך המייל האישי שלנו, בהודעות בטלפונים הניידים שלנו וגם דרך חברים, בני משפחה, שכנים ששמעו…קראו… אמרו להם…
על אחת כמה וכמה הידע בתחום התזונה.
זה כל כך מבלבל!!!

יש המוני תאוריות תזונתיות ושלא נדבר על אופנות המשתנות כמעט מדיי חודש.
פעם הייתה "דיאטת הלחם" ואז גילו שדגנים לבנים זה לא טוב לנו, אז עברו לדגנים מלאים, ואז הגיעו תאוריות שמספרות לנו שדגנים בכלל אינם טובים לנו.
יש המהללים ומשבחים את הצמחונות, את הטבעונות, את הטבעונאות ויש שמבטיחים שבלי בשר לא נוכל להמשיך ולשרוד ושהמין האנושי התפתח תמיד בקירבת אגני מים, שדגים ומאכלי ים היו תמיד חלק משמעותי מתפריטו של האדם.
איזה תסכוווול!!!
מה עושים? מה עושים עם שלל התאוריות? כל הידע הזה? כל המומחים? העצות? אלה שעברו ולמדו וצברו ויכולים לומר לי מה נכון עבורי?

מי יכול לומר לי מה נכון?
מתוך כל שפע הידע הזה, עולים התסכול, הבלבול וחוסר הבהירות. גם אלה דברים שמאפיינים את התקופה בה אנחנו חיים. קשה לבחור, יש שפע, אז מתבלבלים. יורים לכל הכיוונים, מנסים פעם את זה ופעם את ההוא. יש תחושה של חוסר מיקוד.

ואולי אפשר קצת אחרת? אולי אפשר להתחיל את המסע אל הידע בהתבוננות- התבוננות על עצמי. מה אני אוהבת? מה אני רוצה? מה מרגיש לי טוב בגוף? ומה לא?

זהו מסע של מחקר, התבוננות והסקת מסקנות אישיות לחלוטין. אני יכולה לקבל השראה מתאוריות שונות ומגוונות, אולם אני יכולה גם ללמוד לוותר כשיש תחושה של מאמץ, או של צרימה. ייתכן ותאוריה מסויימת מסתדרת לי נפלא בראש, אולם הגוף מבקש אחרת… אולי רק בתקופה מסויימת (נניח, סביב הריון או הנקה) או שיש קשר לעונות (אולי זה בסדר בשבילי לאכול מוצרי חלב בקיץ, אולם בחורף קשה לי עם זה?). אולי ככל שאני מתבגרת הצרכים שלי משתנים, אולי ישנה איזושהי חוקיות שאינני ערה לה.

אני רואה פה הזדמנות אמיתית לבחינה של אמונות ושל דפוסים. מה זה אומר עליי אם אני משתייכת לאג'נדה כזו או אחרת? אם יש עליי תווית של טבעונית? או אוכלת בשר? ומה זה אומר עליי אם אני בוחרת שלא ליות תחת הגדרה מסויימת, אלא פועלת מתוך הצורך המשתנה של הגוף, הנפש והרוח שלי?

אז נכון, המסע הזה יכול לארוך זמן. הוא לא בהכרח יתן לי מענה מהיר ואלגנטי לצורך שלי לדעת, לשלוט, לבחור, להחליט, להשתייך לאג'נדה מסויימת. אם כי מאד יכול להיות שבמהלך התהליך הזה אלמד כל מיני דברים שיהיו בעלי ערך רב עבורי, כאדם.

9 תגובות   (רסס)

  1. מאת סאלי תדמור:

    נהדר. הרבה דברים מתגלים עם נקשיב ונתבונן.
    זה גם לא כל כך פשוט, כי אנחנו אוכלים כל כך הרבה סוגי אוכל, שהם משפיעים עלינו בצורה מורכבת ולא תמיד פשוטה לזיהוי. אבל ללא ספק ההתבוננות תתן לנו מידע.

  2. מאת ליאת צוקר:

    מקסים. אהבתי את הכתיבה הפשוטה והיפה.

  3. מאת עודד:

    לי תמיד קשה לדעת איך מזון משפיע עלי, כי אני הרי אוכל הרבה דברים ביחד. ואם יש הרגשה רעה או טובה לאחר מכן – איך אדע מה מכל המזונות האלה גרם לה? ואולי זה בכלל השילוב של הדברים? והאם מה שהשפיע זה מה שאכלתי בארוחה האחרונה, או אולי הקודמת? ואולי בכלל אתמול?
    ומה עם השפעות לטווח ארוך? את זה ממש קשה לדעת באופן עצמאי.

    באמת קשה לי עם שפע התיאוריות והידע, אבל גם ההתבוננות העצמית כלל לא פשוטה.

  4. מאת יעל הרבורגר:

    ויש גם את ההקשבה לאנרגיות של מי שהכין את האוכל שלפעמים נמצאות גבוה בסולם ההשפעה שיש לאוכל עלינו.

  5. מאת אילה:

    בדיוק לפני שעה ישבתי עם בן זוגי ליד שולחן האוכל והעלינו את הנושא
    בעקבות הקריאה שלנו במשך השנים ובחודשים האחרונים בספרים כמו: "לא לסרטן" שמפרט את המאכלים המחזקים את המערכת החיסונית ולא מאפשרים לתאים סרטניים להתפתח בכלל בגוף… או "מחקר סין" המסביר את מקור המחלות של המערב דרך ההתבוננות בתזונה של הסינים, וכל המאמרים שאנחנו קוראים בעיתונים והמיילים שאנחנו מקבלים בנושאי בריאות, וחולי ומזון…
    ונשאלה השאלה מה עושים כשהמידע סותר, כשהגוף מתנגד או שהטעם לא מאשר…???
    והתשובה שלי היתה – להקשיב לגוף.
    כמו שכתבת ורד – להקשיב לחילופי העונות ולדרישות הגוף בעונות השונות, במצבים רגשיים שונים, במצבים פיזיים שונים ומשתנים.
    אכן דברייך הגיעו בזמן.
    תודה

  6. מאת גלית:

    יפה כתבת ומתאים לתהליך שאני עוברת עם אוכל – תהליך ארוך שנים של צמצום ודיוק, עם אהבות שמחזיקות מעמד עוד מהינקות (בננות!) לצד גילויים חדשים כל הזמן (עלי סלק אדום וירוק – אהבת החורף הנוכחי).

  7. מאת אפרת רובין ברד:

    גם אני מצטרפת לתודות על המאמר הזה. אני מאד מאד מזדהה וחושבת המון על כל הדברים האלה לאחרונה, כשהילדים שואלים אותי כל מיני שאלות לגבי מה "בריא" לאכול. ובאמת מקורות הידע כל-כך מבלבלים ולא נותר אלא להקשיב פנימה ולמצוא את הדרך שלנו, אבל כמו שכתב עודד, זה מסע לא פשוט ולא תמיד לגמרי ברור.

  8. מאת דפנה שטרן:

    טוב לקרוא את הדברים שכתבת.
    גם אני שומעת את הבילבול הגדול של האנשים בגלל שפע המידע. אני גם רואה כמה קליפות אנשים צריכים להסיר עד שיכולים להתבונן ולהקשיב, ולמרות זאת, חושבת, שלשם צריך לשאוף.

  9. מאת אדוה:

    גישה באמת מאוד יפה
    בעיניי כל העיסוק הדי אובססיבי כפייתי באוכל מגוחך
    נכון כדאי לאכול מה שטוב לך
    אבל כדאי לשמור על פרופורציות! האוכל הוא לא המטרה הוא רק האמצעי הוא לא העיקר אלה הטפל.הדלק שמניע את האוטו לנסיעה ולא המהות.
    כדאי להכניס הכל לחקירה תוך כדי תנועה ולהיזהר מלהפוך את זה לתנועה עצמה

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )