אני אוהב להמציא לדברים שמות, שרק אני מכיר.
למשל דבקונית זו החיה הזו, שהולכת על תקרה ועל קיר.
נוחי זה המקום אצל אמא, שם נעים לשים את הראש,
וליטופי זה הסוודר, שאני הכי אוהב ללבוש.
צ'יטה זה האוטו שלנו, שהוא הכי מהיר,
ושמש זה איתמר, כי יש לו שיער בהיר.
אמרתי פעם לאבא מה זה בית עם מאה קומות,
הוא צחק והסביר ש"יש לכל הדברים כבר שמות".
אז אני כבר לא מספר, ושומר את הכל בלב,
את כל השמות שלי, שאותם אני הכי אוהב.
15 במרץ, 2012
נפלא!
מקסים.
זה כמו אדם שקרא לדברים בשמם, ובכך נתן להם את המשמעות שלהם.
זה פשוט מקסים ונהדר.
הוא באמת כבר לא מספר ??? איזה חבל !!! זה כל- כך מרגש ויפה לשמוע את חידושי הלשון האלה של הילדים , זה תמיד מחיה ומרענן משהו ילדי בתוכי !!
תודה רבה על התגובות. השיר הזה מרגש אותי. בשבילי הוא סמל לכל "האני המודחק" של ילדים רבים שבשלב זה או אחר מבינים שיש דברים שלא חולקים עם המבוגרים כי במקרה הטוב הם לא יבינו ובמקרה הפחות טוב הם יגידו משהו ביקורתי או שיפוטי.