3 באפריל, 2012

אמהות גלויה ונסתרת

אָז תָּבֹאנָה שְתַּיִם נָשִים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו. וַתֹּאמֶר הָאִשָה הָאַחַת: בִּי אֲדֹנִי, אֲנִי וְהָאִשָה הַזֹּאת יֹשְבֹת בְּבַיִת אֶחָד, וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְלִישִי לְלִדְתִּי, וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָה הַזֹּאת; וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו, אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְתַּיִם-אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת. וַיָּמָת בֶּן הָאִשָה הַזֹּאת, לָיְלָה, אֲשֶר שָכְבָה עָלָיו. וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי, וַאֲמָתְךָ יְשֵנָה, וַתַּשְכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ; וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְכִּיבָה בְחֵיקִי. וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי, וְהִנֵּה מֵת; וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר, וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶר יָלָדְתִּי. וַתֹּאמֶר הָאִשָה הָאַחֶרֶת: לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת; וְזֹאת אֹמֶרֶת: לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי; וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: זֹאת אֹמֶרֶת, זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי‏‏.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: קְחוּ לִי חָרֶב; וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְנָיִם, וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת. וַתֹּאמֶר הָאִשָה אֲשֶר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ, וַתֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי, תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ; וְזֹאת אֹמֶרֶת: גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה, גְּזֹרוּ. וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ; הִיא אִמּוֹ. וַיִּשְמְעוּ כָל יִשְרָאֵל אֶת הַמִּשְפָּט אֲשֶר שָפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְפָּט.

משפט שלמה מאיר בצורה מרוכזת ומבהיר את קיומה של האמהות הגלויה והנסתרת. כשנולד הילד, יחד עם האמהות הגלויה מתקיימת גם אמהות נסתרת. האמהות הגלויה היא ההנקה, הנשיאה, הקשר והדיאלוג עם התינוק והילד. האמהות הנסתרת היא הנתינה למען המשך החיים, נתינת החופש לחיות. ויתור על האמהות הגלויה למען החופש של הילד לחיות. זו היכולת לעזוב את ההחזקה, את הנתינה.

במשפט שלמה ניתנת לאמהות הבחירה – שהילד יחיה או ימות. אז מתגלה האמהות הנסתרת, שבלעדיה האמהות אינה מלאה- זהו ויתור על האמהות למען החופש של הילד לחיות. אין כאן נכון או לא נכון – יש כאן נתינת אפשרות לחיות.

האמהות בכל שלב של הגדילה היא דו-סיתרית. יש בתוכה כל הזמן את המורכבות של האמהות הגלויה והנסתרת, ובכל שלב צריך להבחין מה עדיף.

אנחנו לומדים על הדו-סיתריות הזאת במצבים קיצוניים כמו בסיפור התנכי של יוכבד שוויתרה על האמהות כדי שמשה יחיה. היכולת של האם לשלוח את התינוק/ילד (משה בתיבה) ולהגיב בהתאם למציאות, העניקה למשה חיים.

כשהיא נתנה לילד לחיות יכלה המשפחה לקבל את האם הפונדקאית – בת פרעה. היא ניתנה למשה חופש לחיות בבית גידול אחר, אבל לא כמו מוגלי – נער הג'ונגל שנעזב ביער, אלא בתוך סביבה של אהבה.

המורכבות שבין האמהות הגלויה והנסתרת לא מתקיימת רק במצבים קיצוניים, אלא בכל שלב של הגדילה. האם נותנת לילד את האפשרות לחיות תוך ויתור על התמורה שהיא תהיה המגינה של ילד. כשהיא לא מוכנה לוותר על ההגנה של הילד, זה חוסם את דרכו להתפתח כי כל הזמן הוא מוגן על ידי הנתינה של האם. האמהות הנסתרת מתגלה כאשר האם משחררת את הילד לבית גידול אחר. אצלה נשאר הגעגוע, נשארת הכמיהה שמתוכם נוצר מפגש מחודש בין האם והילד. משה חזר לחיק המשפחה ולחיק העם והנהיג את העם, וכמו שקראנו במשפט שלמה – ביחד עם ההפרדה מהאם נוצר מיד מפגש מחודש בין האמא ובין הילד.

משפט שלמה מגלה כל פעם מחדש את האמהות הגלויה, והנסתרת הניראת כגלויה.

4 תגובות   (רסס)

  1. מאת צליל:

    וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת.
    וַתַּשְכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ; וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְכִּיבָה בְחֵיקִי.
    וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי,

    אמהות של:
    לידת בית, הנקה, שינת הילוד על גוף האם, הנושאים שאנו מקדמים בדחילו ורחימו, משמשים כאן כרקע מובן מאיליו לסיפור
    לתת תחושה כמה אחורה החזירה אותנו הקידמה.

  2. מאת צילי:

    יעל, כתבת מאוד יפה.
    ואהבתי גם את הרקע לסיפור, שבכלל לא זכרתי.
    מה שכן, פתאום הבנתי איך שינה עם תינוקות התחברה לה עם מוות. מעניין, אגב, שזה לא עולה בהקשר של האמהות, גלויה או סמויה. מאחר וזה כנראה היה הנוהג אין בסיפור מי שמבקר את הבחירה הזו לישון עם התינוק, שהסתיימה במוות.
    מזכיר לי דברים שכתבה פעם בשמת על הידע הגלוי והידע הסמוי ומי מחזיק בכוח להעביר את הידע ממצב אחד לשני.

    בכל אופן, מעורר מחשבה רבה.

  3. מאת לילך_ש:

    ככל שאני חושבת על זה זה יותר מסתבך לי. נראה לי שבחברה שלנו האופציה של ויתור היא הנפוצה ואולי דוקא צריך לחזק את האופציה של הגנה.

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )