נקודת המבט של הבודהיזם על העבודה לוקחת בחשבון את תפקודם של לפחות שלושה היבטים: לתת לאדם את ההזדמנות להשתמש ולפתח את יכולותיו. לאפשר לו להתגבר על המרכוז העצמי על ידי הצטרפות לאחרים במטלה משותפת. ולקדם את יצירת המצרכים והשירותים לקיום. יש אינספור השלכות הנובעות מתפיסה זו. לארגן את העבודה כך שהיא הופכת להיות חסרת משמעות, משעממת, מאבנת או שוחקת עבור העובד כמוהו כפשע. פירושו שמצרכים חשובים יותר מבני אדם – הדבר מבטא חוסר אהבת אנוש ותלות הורסת נשמה בצדדים הפרימיטיביים ביותר של חיי העולם. באותה מידה, המאבק לפנאי כאלטרנטיבה לעבודה יחשב כחוסר הבנה מוחלט של אחת מהאמיתות הבסיסיות של הקיום האנושי, דהיינו, העבודה והפנאי הם חלקים משלימים של אותו תהליך חיים ואי אפשר להפריד ביניהם ללא הריסת השמחה שבעבודה והברכה של הפנאי.

— מדברי הכלכלן שומכר בתרגום חופשי שלי

אפשר לראות את העבודה כחלק מתרבות ההוויה,
לא תרבות ההתכוננות, ולא תרבות ההישרדות,
אלא תרבות ההוויה,
הרי היא הדרך של האדם ליצור בעולם, להגשים את עצמו במרחב חוץ עצמי.
אין הוא עובד כדי שיהיה לו כסף לנוח ולא נח כדי שיהיה לו כוח לעבוד.

העבודה אינה משרתת את הקדמה, את תעשיית הכסף, את המסחר. כמוה כאומנות וכמו בכל אומנות היא מזככת את מבעו הייחודי של האדם.

המכניזציה של העבודה היא טובה עד גבול מסוים. נגר יכול להיעזר במכשירים חשמליים שונים כדי לשבח ולשכלל את אומנותו אבל ישנו גבול שמעבר לו המכונה מתחילה לפעול במקום האדם ובמקום להמשיך ולשכלל את האדם כנגר היא הולכת ומסיגה אותו. במקום לעזור לו להעמיק את השיח שלו עם העולם, היא מצמצמת אותו. מכניזציה מסוג כזה יכולה לשגשג רק בתרבות אשר בה התפוקה החומרית היא תכליתה היחידה של העבודה. עבור הבודהיסטים זהו מצב מגוחך שנובע מאי הבנה גמורה לגבי טבעה של העבודה – התרבות אינה דרך לשכפל מצרכים אלא הזדמנות לזיכוך האופי האנושי – הזדמנות ליצירת הזהות הייחודיות. ומבחינה זו אין כמו העבודה.

כלומר, גם לו היה מובטח עתידנו באופן מוחלט ללא כל עבודה, הייתה נשארת העבודה בעלת ערך רב. הנה קבוצת אנשים אשר בונה יחד בית. היא אינה יודעת להבחין בין הצד החומרי לצד הרוחני, בין הצד ה"בידורי" לצד "השחור", בין הפילוסופיה ושיחת הרעים המתנהלת אגב עבודה לבין עצם הנחת הלבנים או יציקת הבטון, בין השמחה האהבה והעזרה ההדדית לבין הגג ההולך ומתהווה. אם זה אינו כך בתרבותנו הרי זה אולי משום שמשהו בסיסי לא הובן כהלכה. קבוצת האנשים שבונה בתרבותנו העכשווית את הבית בונה אותו כדי להגן על מישהו אחר, בעל כסף, מפני העולם. זו אותה תפיסת עולם בסיסית הרואה בעולם משק עוצמה סגור, אשר בה כל פרט נאבק לזכות בעוצמה. גם העבודה נרתמה אל תוך אותה תעשיה של ניתוב עוצמה אשר מאפשרת לאחדים לסבול מכך שהם אינם עובדים עבור עצמם ואחרים לסבול מכך שהם עובדים למען מישהו אחר.

האמת היא שהעבודה, העבודה המשלבת רוח וחומר, גוף ונשמה, יחיד עם קבוצה, היא אחת מדרכי היצור של העוצמה.

"בזיעת אפינו תאכל לחם" אינה קללה.
זו התרופה שאלוהים המציא עבורנו לאחר שאכלנו מפרי עץ הדעת.
הוא רצה לעזור לנו. לא להכביד אלינו. זה אנחנו שפירשנו לא נכון את העניין.

נושאים: עבודה