מאמרי מערכת לסיכום נושא 31 במאי, 2012

עבודה – עבדות או הגשמה?

עבודה יכולה להיות עבדות. עבודה יכולה להיות גם הגשמה אישית.

לכאורה מדובר פה בשני מצבי קיצון. הגשמה אישית שהיא היא החרות בכבודה ובעצמה מול עבדות שהיא שלילתה של החרות.

אנחנו נוהגים לסווג את העבודה על פי תכונותיה וכך להבדיל בין עבדות להגשמה.

שכר גבוה – הגשמה.
שכר נמוך – עבדות.

עבודה בעבור בני המשפחה – עבדות.
עבודה בעבור אחרים – הגשמה.

מלאכות פשוטות – עבדות.
מלאכות מורכבות – הגשמה.

דרושה הסמכה ממוסדת – הגשמה.
לא נחוצה הסמכה כלשהי – עבדות.

רבות כבר דובר בכך שעבודה המעניקה לבעליה מעמד, הכרה  או תגמול כספי היא הגשמה, ואילו עבודה שאינה מעניקה משהו מאלה מייצרת אצל העובד תחושה של עבדות.

 אבל יש עוד משהו שנמצא ברובד שונה לגמרי המשפיע על היחס לעבודה.

כשהאדם מוצא משמעות בעבודתו – אזי כל דבר שיעשה יהווה הגשמה בעבורו, ללא קשר לגובה השכר או למעמד החברתי של אותה פעולה. יוצא שערכה של העבודה בעבור העובד יכולה להיקבע מתוכו ולא מחוצה לו. מעמד הכרה ותגמול כספי כולם מעידים על הדרך שבה מתייחסת הסביבה לעובד. משמעות לעומת זאת, מייצר האדם מתוכו.

 החלוקה הזאת שבין עבדות להגשמה דוחפת את האדם לחפש את מה שיתגמל אותו מבחוץ והוא איננו מורגל ביצירת המשמעות הפנימית. חוסר היכולת ליצור את המשמעות הפנימית של העבודה מייצר את תחושת הקורבנות המאפיינת את מי שמעבירים את ימיהם בפעולות שנחשבות עבדות.

הדרך המוכרת ליציאה ממעגל העבדות היא הרדיפה אחרי המשרות שיתגמלו את האנשים מבחוץ – בשכר, במעמד, בהכרה. למשל, יציאה של נשים לעבודה מחוץ לבית, או השכלה שתאפשר לכל אחד למצוא משרה נחשקת כעורך דין.  דרך זאת נכשלת כבר במשך מאות שנים. בכל תקופה מעמד חלש אחר ממלא את התפקידים בעלי פוטנציאל העבדות. בעבר היו אלה עבדים בהגדרה, בהמשך נשים ואנשים ממעמדות נמוכים. היום אלה העובדים הזרים.

 אני מנסה לדמיין לעצמי מה היה קורה אילו כל המשאבים המושקעים היום ביציאה ממעגל "העבדות" היו מתנקזים לשינוי הפנימי שיאפשר לאדם לייצר משמעות בכל מעשיו. אני משערת שהיינו מוצאים אז הרבה יותר אמהות נהנות מגידול ילדיהן, שהרבה יותר אנשים היו מוצאים סיפוק בגידול האוכל שלהם.  שאנשים לא היו זקוקים לסיפוק קצר המועד מצריכת מוצרים והיו שמחים לייצר אוכל וחפצים בעבור עצמם ובעבור סביבתם הקרובה.

אני מדמיינת שכל המחאה החברתית היתה מקבלת כיוון חדש לגמרי – לא עוד דרישות מהממשלה להוסיף תקציב-להוריד מחירים-לסייע לנשים לצאת מהבית, אלא דרישות מעצמינו להפסיק להיות תלויים במשחקי הכסף והמעמדות ויצירה והגשמה של אורחות חיים מתוך כבוד והערכה לכל מעשינו.

 

 

4 תגובות   (רסס)

  1. מאת סיגל ניצן:

    כרגיל מדהימה בחדות שלך, בעומק שלך, ביכולת שלך לפתוח עוד קצת ועוד קצת את התודעה המכווצת והמאובנת שלנו…
    תודה על היותך

  2. מאת ורד דרור:

    בהמון תחומים בחיים שלנו אנחנו מוותרים על דבר אחד כדי להשיג דבר אחר (לימודים, עבודה וכו) אבל תמיד כשזה מגיע להורות יש איזו פאניקה ותחושה ששם אסור להיכנע לויתור, ואני תמיד נחרדת, הרי אלה הם הילדים שלך, למה שלא תוותר על דברים אחרים לאיזו תקופה? למה דווקא כשזה מגיע לילדים החברה נותנת לך תחושה כאילו אתה פראייר כשאתה מוותר וכשאתה מוותר על הילדים למען העבודה אתה מתקבל כשאדם שפועל נכונה. זה לא ברור לי.
    ואגב עובדים זרים, יש כנסיה ברחוב לבנדה בתל אביב שם הכומר הוא חבר שלי, הוא הגיע לכאן מתוך תחושת שליחות, היה אדם אמיד בניגריה עם סוכנות נסיעות פרטית וחווה הארה, סגר את העסק והגיע לנקות רצפות בארץ הקודש. בכנסיה שלו יש רבים רבים כמותו שבכל מפגש שרים שירי הלל לכך שהם כאן, מחזקים את העם היהודי בשבתו בציון. זה די מדהים שאנחנו כחברה לא מכירים בכלל את הצד הזה של העובדים הזרים, שהגיעו לכאן מתוך תחושת שליחות.

  3. מאת אופיר:

    ורד התגובה שלך על העובדים הזרים שבאים מתוך שליחות מעניינת :)

    לגבי נושא המאמר, אין ספק שלא הכסף והמעמד הם שיוצרים הגשמה עצמית,
    אלא המשמעות ואהבה שלנו לעבודה אותה אנו עושים.

    עם זאת, כשעובדים בשתי עבודות ובאחת מקבלים סכום מסוים ובמקום אחר תמורת עבודה זהה מקבלים סכום כפול, סביר שנרגיש טוב יותר.
    -מעבר לכך שזה יכול לסמל הערכה גבוהה יותר, זה יכול לסמל לרבים גם הצלחה ורווחה (כלכלית).
    -עוד נקודה היא שכסף מאפשר לאנשים לעשות דברים נוספים, כלומר עוזר להם להגשים דברים נוספים בחייהם.

    בגלל שתי נקודות אילו קל לרבים להתבלבל ולחשוב שהכסף הוא המטרה (הגשמה אישית) והוא לא רק הדרך, אמצעי שמסייע להתמקד במה שבאמת חשוב.

    אופיר מנחם – מאמן אישי לחיים
    http://www.hagshama.biz

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )