איך מציבים גבולות? ולמה?
מה קורה כשעוברים את הגבול? ואיך בכלל יודעים איפה הוא?
מה עושים עם ילדים שאין להם גבולות? ועם אנשים שהגבולות שלהם צרים מדי?
האם אפשר לחיות בלי להציב גבולות בין בני משפחה? בין פרט לקהילה? בין עמים?
נשמח אם תכתבו לנו על משמעות הגבולות בשבילכם, תפקידם בחייכם, וכל מה שעולה בדעתכם.
מנסיוני עם הפרטיים שלי גבולות אמיתיים הם סמויים, לא מודעים ואין צורך לאכוף אותם.
ההורים משדרים אותם ללא כל מאמץ מודע. גבולות הנאמרים ו/או נאכפים הם גבולות מלאכותיים שאין מאחוריהם כל הפנמה אמיתית, אלא נובעים מפחד מ"עונש".
רוב האנשים, לדעתי בכל אופן, נמנעים מלעבור על החוק (לגנוב, לנסוע במהירות מותרת…) לא מתוך הפנמה לסיבות מאחורי החוקים אלא פשוט מהפחד להיתפס ולהיענש.
נוכחתי בכמה מקרים של ילדים שהתארחו אצלנו, ושבאו מבתים עם הרבה חוקים ואיסורים, ואצלנו הם פשוט איבדו שליטה, השתוללו והרסו. וזאת בשעה שמעולם לא עלה על דעתי שיש בכלל צורך "לאסור" התנהגויות כאלו. זה פשוט היה לי מובן מאליו איך כן אני חושבת שנכון להתנהג.
נראה שגבולות הם דבר מאוד גמיש המגיב לנקודת ההתפתחות של הילד בהשקה לנקודת ההתפתחות של ההורה (אב או אם ביחד ולחוד).
בתי בת ה-18 כמעט, טענה ש"העובדה שלא הצבנו גבולות ואיסורים גרמו לה לחפש את הגבולות בעצמה, בתוכה… "
הטענה הזו נשמעת כאילו חצתה גבולות תוך כדי חיפוש עצמי, אך המשמעות של המשפט הזה עבורה היתה – שהגבולות שלה ברורים, והם ממקור פנימי, ולכן גם ערכם רב יותר…
בפועל, אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים איתה היום עם מה שאנחנו מכנים 'חציית כל הגבולות' ביחסים שלה איתנו… ואנו טוענים כלפי עצמנו ש"לא שמנו לה גבולות ברורים קודם לכן…"
זה מצב די אבסורדי שבו מי שפורץ את הגבול, בטוח שאנחנו הם אלה ששברו את הכלים…
אני מניחה שבראייה פרספקטיבית של החיים, לכל אחד יהיה מה לומר על השלבים השונים בהם רכש את ההבנה של הגבולות העצמיים אותם הוא מניח סביבו. ילדים כהורים יאמרו דברים שונים על אותו גבול עצמו, בנקודות זמן שונות בחייהם.
בסיכום, אפשר שאומר שאם אדם קשוב לעצמו ועושה כל מה שנראה לו נכון באותו רגע, המציאות תהיה מאוד גמישה ומשתנה, בלי חוקים נוקשים, ובלי ספק יהיו מי שיטענו לטעויות רבות שהתרחשו (וימשיכו להתרחש) לאורך הדרך.
לאן הגבול נעלם?
יש לי תחושה כאילו הגבול זה לא סימן "עצור גבול לפניך" אלא מהווה נקודת ממשק של איזונים שונים. מעין קו פרשת מים דינאמי, שמהווה תמונת ראי של מצב הדברים העכשווי, ואם הוא קשוב, אז הוא מייצג "נכונה" את האיזונים השונים. את הדינאמי – קוו, (שכן אין כאן סטטוס קוו…).
יש דברים שקורים, שלאט לאט מעבירים את סימוני הגבול ממקומו "הטבעי", למקום אחר.
ולוקח זמן להבין שהגבול מסומן פתאום על פי התהום, מבלי שהרגשנו.
זה קשור למשהו שמשתבש באיזונים שכל הזמן משתנים.
מרגישה צורך בדברים שיעזרו לי להרגיש את המקום הטבעי והנכון של הגבול.
זה קשור להעצמה, לקשב. לאיזה חיבור שאבד קצת.