14 באוגוסט, 2012

מפגש עם הגבול

כשאני חושבת על המושג "גבול", נוח לי לפצל אותו לשני סוגים אף כי ברור לי שהם בלתי נפרדים. האחד הוא זה הקשור אלי ואל הסובבים אותי, זה שעלי להציב מדי פעם מול אחרים. השני הוא הגבול הפרטי שלי.
בוחרת לכתוב היום על הגבול מהסוג הראשון.

ה"רומן" שלי עם הגבול, באופן מודע לפחות, החל כשהפכתי להיות אמא.
כאמא צעירה, כל פעם שהמלה "גבול" הייתה נאמרת ליידי, הייתי מתכווצת וגם קצת כועסת.
גבול סימן עבורי משהו מגביל, עוצר, ואני האמנתי בחופש, בהתנסויות, בלמידה ללא גבולות.
זוכרת משפטים נזרקים לאוויר: "חשוב שלילדים יהיו גבולות", "את לא חושבת שצריך לשים שם גבול?", וגם "שימי לו גבול כבר!"

"הגבול" הזה, מלווה אותי מאז ולא מרפה. לא ידעתי מה בו מציק לי כל כך, למה הוא גורם לי לעיתים לתחושה לא נעימה וכמה שניסיתי להתנער ממנו, לתת לו שמות אחרים, לנסח אותו באופן כזה או אחר – הוא תמיד חזר, נעמד לי מול הפרצוף ואמר: אני כאן!

אז החלטתי לנסות לשים אליו לב, לתת לו בכל זאת קצת מקום. התחלתי לבדוק.

שמתי לב שרוב המפגשים שלי עם הגבול היו לא מתוכננים, הוא פתאום היה מופיע, בזמן הכי פחות נוח, כמובן, משאיר אחריו משהו – ונעלם.
כשהוא היה מופיע, הגבול, בקשר שלי עם הסובבים אותי, בעיקר עם הילדים אבל גם עם בן הזוג, עם המשפחה הרחבה, עם החברים ובקשרים כאלה או אחרים בעבודה, מצאתי את עצמי משתמשת שוב ושוב במילים; 'לא', 'אסור', 'אל', 'עצור' ותמיד עם סימן קריאה בסוף.
מהמפגשים האלה הייתי יוצאת מאד מתוסכלת, מבולבלת ובעיקר כועסת על זה ששוב לא הספקתי לתת לגבול ולי מקום לבדיקה, ששוב עשיתי את הדבר הכי בסיסי – לחסום.
ניסיתי לתפוס אותו ולהכריח את שנינו להישאר לרגע ביחד ולעשות בדיקה משותפת. אך הוא, חמקמק, המשיך להפתיע, להגיד את שלו ולהשאיר אותי ככה, לבד, עם התסכולים והכעסים על התוצאות ועל "האחרים" שהכריחו אותי להשתמש בו באופן כזה.

בשלב הבא, החלטתי לנסות להיפגש איתו בכל זאת, עם הגבול, ואולי אפילו ליצור איתו דיאלוג.

לקח לי לא מעט זמן להבין שלגבול, זה שאני חושבת שמופיע בעיקר במפגשים שלי עם אחרים, אין באמת קשר אליהם. הוא שלי. רק שלי.
קודם כל, הוצאתי את האחרים מהמשוואה ונשארנו רק שנינו, הגבול ואני.
ניסיתי לבדוק מתי הוא נוכח, מתי הוא שם בלי שארגיש, מתי הוא מכאיב או מציק, מתי הוא נעים, מתי מטושטש ומתי הוא ברור.
בדקתי בכל אחד מהמפגשים איך הוא, הגבול, "מרגיש" לי בבטן וניסיתי להישאר עם ההרגשה כמה זמן כדי לנסח משהו לעצמי.

פתאום, לא היה רק "גבול" אחד. הגבול החל להחוות בכמה דרכים, היו כמה גבולות, חלקם היו אפילו נעימים וגם מחזקים.
מצאתי את עצמי אומרת "לא" בלב שלם. מצאתי את עצמי יותר ויותר אומרת רגע, אני צריכה עוד זמן לחשוב על זה (גם במצבים מלחיצים כביכול), ראיתי שאפשר להגדיל אותו או להקטין אותו או להעלים אותו בכלל.
בעיקר, התחלתי להבין שהגבול הוא קצת יותר מרעיון או מדרך פעולה. התחלתי להרגיש את הגבול מסביבי, חלק ממני, מן מעטה אלסטי שאפשר לשחק איתו, שיש לו תפקיד חשוב בהוויה שלי ובקשר שלי עם העולם.

היום, כשאחד מהילדים שלי כבר בגיל ההתבגרות, אני מגלה שהשיח שלי עם הגבול משנה קצת צורה. למרות שעדיין לא תמיד קל לי איתו, אני ממשיכה לנסות ולדבר איתו מדי פעם. לבדוק מה שלומו, מה שלומי ומה שלומנו ביחד.
בעיקר לומדת להשהות ולא לחסום ישר, באוטומט. מנסה להקשיב טוב טוב למי שלידי, לזה שמנסה להגיד לי משהו ואז, רק אז, מבררת עם עצמי האם ואיך נכנס ה"גבול" לתמונה.
כשזה מצליח, יש תחושה של שלמות שאין עליה עוררין. הגבול ברור ומדוייק.
כשזה לא מצליח, זה סימן שיש עוד עבודה. שעלי להמשיך לנסות להיפגש עם הגבול כדי שאדע אם יש לו מקום, באיזה אופן ועד כמה. כדי שיהיה בהיר, ברור ונכון.

3 תגובות   (רסס)

  1. מאת אושרי הילזנרט:

    תודה. הזכרת לי כמה זה טוב כשהגבול ברור ומדוייק.
    לאחרונה, במהלך טיפול, אני מבין את חשיבותם הרבה של גבולות.
    כמה חשוב לשים גבולות לאחרים איפה שלא נעים לי,
    וגם, ואפילו בעיקר לשים גבולות לעצמי. לא להפריז.
    ללא גבולות חווית החיים יותר מטלטלת ומתישה ומשאירה אותי פחות פנוי להגשמה והנאה

  2. מאת לילך_ש:

    מזדהה מאוד – וגם תזכורת חשובה בשבילי. לעצור ולבדוק. גם אם בגיל ההתבגרות הדברים מעורערים יותר וברורים פחות (לי לפחות, מול המתבגרת). דווקא אצלי יש אינסטינקט של "למה לא?" אבל הרבה פעמים תגובות סביבתיות מבלבלות אותי ומקשות עלי למצוא את הגבול האמיתי שלי. לפעמים מהכיוון של למה לא ולפעמים מהכיוון של למה כן.

  3. מאת עדי תימן ניומן:

    אכן, מרגישה שגם בעניין הגבולות (כמו בתחומים רבים נוספים), לתגובות הסביבה חלק לא קטן במגוון הקולות העוברים לי בראש.
    דרך אגב – ברוב המקרים, התגובות הן פרי דמיוני. גם כאן משתדלת לשים לעצמי גבול ולברור בקפידה מה ראוי שישפיע ומה לא.

    תודה על התגובות!

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )