ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 11 בספטמבר, 2012

גבולות ושורשים

מתוך "טהנו", הספר הרביעי בסדרת ארץ-ים מאת אורסולה לה גווין:

״למה הגברים הם כאלה?״ תהתה טנר בזהירות.

בזהירות לא פחותה, כשהיא מנמיכה את קולה, ענתה מוס, ״לא יודעת, מאמי. חשבתי על זה. הרבה פעמים חשבתי על זה. הכי טוב שאני יכולה להגיד זה ככה. גבר הוא בתוך העור שלו, את רואה, כמו אגוז בקליפה.״ היא הרימה את אצבעותיה הארוכות, הכפופות, הרטובות, כאילו היא מחזיקה אגוז. ״קשה וחזק, בחוץ, ולגמרי מלא בעצמו. מלא בבשר גבר כביר, בגבריות שלו. וזה הכל. זה כל מה שיש שם. זה הכל הוא ושום דבר אחר, בפנים."

טנר הרהרה לרגע ולבסוף שאלה, ״אבל אם הוא קוסם –״

״אז זה הכל הכוח שלו, בפנים. הכוח שלו זה הוא, את רואה. ככה זה איתו. וזה הכל. כשהכוח שלו נגמר, הוא גמור. ריק.״ היא שברה את האגוז הדמיוני וזרקה את הקליפות הצידה. ״כלום.״

״ואשה, אם ככה?״

״אה, טוב, מאמי, אשה זה משהו אחר לגמרי. מי יודע איפה אשה מתחילה ונגמרת? תשמעי, גברת, יש לי שורשים, יש לי שורשים עמוקים מהאי הזה. עמוקים מהים, עתיקים מהארצות. אני מגיעה אחורה עד לחשכה.״ עיניה של מוס זהרו בברק מוזר בעפעפיה האדומים וקולה התנגן ככלי. ״אני מגיעה אחורה עד לחשכה! לפני הירח הייתי. אף אחד לא יודע, אף אחד לא יודע, אף אחד לא יכול להגיד מה אני, מה היא אשה, אשה של כוח, כוח של אשה, עמוק משורשי האיים, עתיק מהבריאה, עתיק מהירח. מי יעז לחקור את החשכה? מי ישאל את החשכה מה שמה?״

האשה הזקנה נעה בתנועות קצובות, קולה מתנגן, שקועה בלחש שטוותה; אבל טנר הזדקפה, וביקעה קנה סוף בציפורן אגודלה.

״אני,״ היא אמרה.

היא ביקעה קנה נוסף.

״חייתי מספיק זמן בחשכה,״ היא אמרה.

2 תגובות   (רסס)

  1. יונת שרון הגיב:

    אני רוצה להוסיף הסתייגות, שבהמשך הספר היא מראה גם גברים שלא מלאים רק בעצמם, ושגם בלי כוח הם יותר מאשר קליפה ריקה (ושגם לריק יש חשיבות).

  2. מאיה הגיב:

    זה בא לי בדיוק בזמן… בדיוק כשאני מרגישה שעומד לפני גבר שהוא "אגוז קשה לפיצוח"

הוספת תגובה

(מומלץ התחבר או )