21 באוקטובר, 2012

על שלושה מפגעים מחשבתיים

מפגע מס' 1

דעה

אדם עם דעות מוצקות, או במילה אחת – דעתן, יודע מה הוא רוצה, איך זה צריך להיות, איך זה צריך להראות, איך אסור שזה יהיה, מי צריך לעשות את זה, מתי בדיוק זה צריך לקרות ומה הם השלבים הנכונים.

לכאורה – יתרון. ככה אפשר להשיג פה משהו בעולם הזה.
ואכן יתרון. במספרים קטנים, כשזה נוגע למספר מצומצם של ענינים.

למעשה – כשהדעות מתפשטות לכל מקום ועניין וכובשות עוד ועוד שטחי חיים, זה נהיה סיוט. כל דבר שלא קורה בדיוק איך שצריך, מתי שצריך, במידה הנכונה ובהרכב הנכון נהיה מעצבן, מטריד, מדיר שינה, ומדאיג. ולא רק זה – זה מייצר וויכוחים מתישים, פוגע ביחסים עם בני משפחה/חברים/עמיתים לעבודה, ובעיקר – זה נורא מעייף.

תיקון:
קשור אלי – שלי, עניני, דעתי נחוצה.
לא קשור אלי – לא שלי, לא ענייני, דעתי היא מפגע מחשבתי.

מפגע מס' 2

 "אִם"

בעצם צריך לומר "לו".
(מהמילון:
1. אילו, מילת תנאי הפותחת פסוקית של תנאי בטל, תנאי שלא התקיים או שאין סיכוי כי יתקיים.
• לו היית לומד יותר, הציונים שלך היו משתפרים.
• לו היה לי הרבה כסף, הייתי נוסע לטייל באמריקה.)

 אבל אנחנו נוהגים לומר "אם":

אם הייתי מתנהגת אחרת אז…
אם לא הייתי נוסעת אז…
אם הוא היה מדבר אחרת אז….

 פעם היו אומרים: אם לסבתא היו גלגלים היא היתה אוטובוס.

לכאורה – ככה לומדים מטעויות.
למעשה –  בזבוז זמן על הלקאה עצמית, ביקורת עצמית, אשמה, בושה ועוד כהנא וכהנא מעוררי דיכאון למיניהם.

תיקון:
אין "אִם".
"אם" זה עבר. היה ונגמר. מפגע מחשבתי.
"מה עכשיו?" השאלה היחידה שמועילה.

מפגע מס' 3

ההחלטה הנכונה

 אני רוצה לדעת מה נכון לעשות. מה יהיה הכי נכון לעשות.

לכאורה – מזמין אותנו לשיקול דעת, לבחינה מעמיקה של האפשרויות ובחירה מודעת.
למעשה – תמיד ההחלטות מתקבלות לגבי עתיד בלתי ידוע. לכן, ככל שנרבה לבדוק ולברר וללמוד ולהעמיק, תמיד נשאר עם מרכיב של אי-וודאות לגבי "נכונות" ההחלטה. וזה אומר ספקות, זה אומר חוסר שלמות. זה אומר קושי להתחייב, לעמוד מאחורי ההחלטות שלנו. מפגע מחשבתי.

 תקון:
אין החלטה נכונה.
יש החלטה כאן ועכשיו.
כל השאר כבר יתברר בעתיד.

"באופן אישי" http://shifron.blogspot.co.il/

11 תגובות   (רסס)

  1. מאת אילה:

    תודה על ההארה

  2. מאת איריס:

    לבעלי דיעה מוצקה- יש ביטחון אבל חסרה גמישות מחשבתית ואולי ,אני מציעה,גם התנהגותית. אם דברים לא מסתדרים כמו שתיכננו אז הסבל שאנחנו מביאים בפרשנות שלנו מלמד אותנו על עומק הקבלה העצמית שלנו. ואם אני באמת מקבלת את עצמי איך שאני אז גם בקבלת החלטות-אהיה סלחנית יותר כלפי עצמי.

  3. מאת אינה בל:

    יותר מדי נחרצות בשבילי. כללים להתנהלות…
    אם לאנשים לא היו דעות על דברים שלא עניינם הרבה דברים רעים היו נותרים על כנם.
    הכל עניין של מינון ושיקול דעת בכל רגע נתון.
    גם החלטות שווה לפעמים להחליט מתוך ידיעה ולימוד וחשיבה מעמיקה. גם אם העתיד אינו ידוע, החלטות מתוך חוסר ידע יובילו לפעמים למפח נפש שיכול היה להימנע אילו רק הייתי עוצרת רגע לחשוב על כל ההשלכות האפשריות ואת זאת אני מרשה לעצמי לאמר מניסיון של הרבה שנות פזיזות החלטית.

  4. מאת חגית:

    והבודהיסטים אומרים:

    אני חושב מה שאני חושב.
    אני עושה מה שאני עושה.
    קורה מה שקורה…

  5. מאת אורנה שפרון:

    אינה,

    אם לאנשים לא היו דעות על דברים שלא עניינם

    אחת האבחנות שאפשר לעשות כדי לבדוק אם נושא מסויים הוא עניני או לא, היא האפשרות או הרצון שלי לפעול בקשר אליו.

    אם כן – עניני. דעתי מובילה אותי לעשיה כלשהי – פעולה, למידה, שיחה שעושה לי הרגשה טובה.
    אם לא – לא עניני, דעתי תופסת מקום במוח הקטן שלי :) ומייצרת מפח נפש גדול ):

    מפח נפש שיכול היה להימנע אילו רק….

    זאת בדיוק הנקודה. מפח הנפש שבא אחרי. הוא שנובע מהרעיון שהחלטה כלשהי לא היתה נכונה, במקום, הכי טובה וכו'…. והוא שמקשה עלינו להתמודד עם ההשלכות של ההחלטה.
    אני מציעה כאן רעיון רדיקלי – ןבודהה כבר אמר את זה הרבה לפני (תודה, חגית)
    נדמה לנו שאנחנו אלה שמייצרים את המציאות, עושים לא עושים, בוחרים, לא בוחרים…
    למעשה אין לנו שום דרך לדעת מה היה קורה אילו…. ובכל מקרה לכל החלטה יש השלכות שעם חלקן אנחנו רוצים לחיות בשלום, ולחלקן אנחנו מתנגדים.

    אז בואו נרפה מההתנגדות…

    אבל….
    בעצם זה לא משנה….
    העיקר שאנחנו מדברות :)

  6. מאת בשמת_א:

    אפתח דווקא במשהו צדדי – הלקאה, לא בכ'. יש לך אפשרות לערוך? (-:

    קראתי וחשבתי. ושוב קראתי ושוב חשבתי.
    מה שמציק לי הוא, שאני מרגישה שאת מבחינה בסיטואציות מסוימות בבעיות של אנשים, ורוצה להכליל ולתת כלל להתנהלות בחיים, או לבדיקה ושיפוט של ההתנהגות שלנו (הרי יש פה מסקנה מהדברים: תפסיקו לעשות X כי הוא לא טוב ולא נכון, ותתחילו לעשות Y כי הוא טוב ונכון).
    אבל אני ישר חושבת על המון דוגמאות שסותרות את ההכללה הזאת.

    אני מרגישה שההכללה עלתה גבוה מדי. שהיה מועיל יותר לדבר באופן קונקרטי על מצבים שבהם מה שאת קוראת "דעה" היה לא לעניין. שזה לא נכון לגבי כל דעה ודעה.
    או, שהיה מועיל יותר לדבר על מצבים מסוימים שבהם מתעסקים ב"אילו". אלה שהם עקרים ומוליכים רק להתקעות ברגשי אשמה וטחינת מים. לעומתם יש מצבים – או פשוט אנשים! – שבהם ההתעסקות ב"אילו" תורמת ומוליכה לתובנות ולשינוי לטובה.
    האדם מנתח נגיד את הגורם לכך שהבעיטה בקראטה לא יצאה טוב, לא בשביל להלקות את עצמו אלא כדי להבין יותר טוב את התנועה ולזהות מה לשפר (האם לחזק את השרירים בצידי הרגל, כי הם אלה שכשלו מתוך חולשה, או שהבעיה היתה שהתנועה הגיעה מהירך בעוד שהיתה צריכה להתחיל מהאגן בעזרת שרירי הגב).
    וכן הלאה.

    או אולי אנסח ככה:
    לי, לגבי עצמי בלבד, היה יותר מאיר עיניים אילו היית מתארת בפשטות את המצבים של הכשל, כך שאפשר היה לראות אותם וללמוד מהם, בנוסח "אה! גם אני עושה את זה לפעמים, עכשיו הודות לאורנה הבנתי מה היתה הבעיה בזה".

  7. מאת אורנה שפרון:

    בשמת,

    ראשית- תודה על תיקון הטעות.

    וזה מתקשר לעניין שבו אנחנו דנות – דקויות של ביטוי.

    אני מציעה כמה וכמה הצעות לברור של דפוסים שאינם תורמים לנו רוגע ושמחה.

    צר לי שהדרך בה אני משתמשת אינה מיטיבה איתך ולא מאפשרת לך לחלץ מהרשימה את מה שמתאים ונחוץ לך.

    אם יש לך שאלה ספציפית לגבי הדברים הללו, אשמח לשוחח כאן.

    תודה על תגובתך. :)

  8. מאת רועי שרון:

    אדם יכול להיות בעל דעה לגבי עניין כלשהו, ולהיות מוכן לשנות את הדעה הזו. לדוגמא אם יתגלו לו היבטים נוספים שלא לקח בחשבון, או פרטים חדשים, או שדעה אחרת תשכנע אותו. לכן אני חושב שהשוויון "דעה = חוסר גמישות" אינו נכון.

    אגב, גם השוויון ההפוך לא נכון: "חוסר דעה = גמישות". יש הרבה אנשים שממש לא גמישים, אבל גם לא בעלי דעה בנושאים רבים. גמישות היא מאפיין של אישיות, ודעתנות היא מאפיין של אישיות, ושני הדברים לא תלויים זה בזה.

  9. מאת אורנה שפרון:

    במילים אחרות -

    דעתי נחוצה כשזהו עניני. אז משמשת דעתי כעין מצפן שמורה לי את הדרך.
    דעתי לגמרי לא נחוצה (לעניותה כמובן) כשזה לא עניני.

    מהכרותי עם בני אדם – וכמובן שאי אפשר לעשות הכללות – להרבה מהאנשים הדעתניים יש הרבה דעות גם על ענינים לא להם, אני חושבת שכך הם הרוויחו את התואר הזה, ומנסיוני הדבר הזה מייצר הרבה קונפליקטים וחוסר נחת אצלם ובסביבתם.

    אז אולי שאלה יותר מדוייקת תהיה – האם דעתי גורמת לי סבל?
    ואם כן, האם זה הכרחי? הסבל? או דעתי?

    אני באופן אישי מוכנה לוותר על חלק מהדעות שלי בשביל להרגיש יותר נינוחה.

    < אורנה מציעה לוותר על דעה, ועל שלה היא עומדת>

  10. מאת רועי שרון:

    אה, אם לזה התכוונת אז המפגע המחשבתי הוא לא "דעה" אלא "דעה על משהו שאינו ענייני".
    לא הבנתי שזו כוונתך מקריאת הקטע.

  11. מאת אמא של נושקי וטלהצ'וק:

    וואו, באת לי בזמן אורנה, תודה רבה.

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )