8 בנובמבר, 2012

הטעות מייצרת את המרחב של הלא-נולד

לכתוב על טעויות זה אינטימי מדי. אין טעות שלי שאני רוצה לדון בה בפומבי. אין טעות שלי שהייתי רוצה להציג ולנתח, להניח שם בחוץ.
לא כי קשה לי להודות בטעות. ההיפך הוא הנכון – אני מודה ומלקה את עצמי. המלקות פוצעות וזיכרון הטעות כואב.
הטעויות שלי, או לכל הפחות – מי שאני חושבת שהן, מציגות את המרחק הכואב בין מי שאני לבין מי שהייתי רוצה להיות. הודאה בהן היא הודאה בכל מה שאני לא. כל מה שיכולתי להיות, שרציתי להיות, אבל אני לא.
אני חושבת שלא אוכל לתת להן פומבי.

טעויות הן הלא-נולד, זה שיכול היה להיות ושלעולם לא יהיה. הטעות יוצרת את המרחב העל-זמני בו מתקיים זה שטרם נולד – הוא בו זמנית גם נוכח וגם איננו. כך נוצר מרחב של אפשרויות, של מה שיכול היה להיות, וכך נוצרת השקיעה. שקיעה במרחב של אפשרויות, שקיעה שכולה טעם חמוץ של החמצה.

הטעות, ובעיקר זו החשובה והזכורה, מייצגת דווקא את הטוב יותר – את המסלול הטוב יותר שהחיים עשויים היו לעבור בו אלמלא טעיתי.
אבל טעיתי.. טעינו… לא – טעיתי. והחיים כבר לא יוכלו לצעוד במסלול ההוא, כבר לא אהיה אותה אישה שיכולתי להיות. ובשונה מהחלטות אחרות – הטעות כואבת. וכואבת נוכחות האפשרות שאולי, אם רק לא הייתי טועה, היום הייתי אחרת. היינו אחרים. לא היייתי מגלה את כל אותם הדברים ששינו את מהלך חיי.
אלמלא טעיתי הכל היה טוב יותר.

הטעות היא הלא-נולד של לאקאן. היא גם נוכחת וגם איננה, היא העובר שנפל. לא – כי טעינו – היא העובר שהפלנו ולקח איתו את המסלולים האחרים שביקש להכניס לחיינו. כזו היא הטעות – ה'אולי' וה'אילו רק'….

אבל אולי זו לא טעות אלא פשוט הדרך היחידה..?
אולי לא הייתה מעולם אפשרות אחרת…?
אולי הלא-נולד לא נועד להיוולד….?

 

(חיפשתי קישורים טובים במרשתת ל-unborn של לאקאן, אבל לא מצאתי משהו מספק. אז תצטרכו להאמין לי.)

7 תגובות   (רסס)

  1. מאת אילה:

    טלי יקרה, הטעויות שלך הן אבני הדרך שלך לצמיחה האישית.
    שיתוף בטעויות אלה יכול לעזור לאחרים להבין וללמוד ולחסוך מהם את הכאב (מי שיבחר ללמוד מטעויות של אחרים).
    אני לא חושבת שיש צורך לפרט את הפרטים המכאיבים או אלה שיזהו את הנפשות הפועלות ויחשפו את צנעת הפרט.
    אני בהחלט חושבת שאפשר להביא את המהות של הטעות. ואני מאמינה שמן ההבנה הזו, שבמהות של הטעות, אפשר ללמוד הרבה.
    אנא נסי לפשט את הסיפור ולהביא אותו לנו (הקוראים) כדי שנוכל אף אנו לצמוח ממנו.

  2. מאת יערית:

    אילה
    נראה לי שלא הבנת את טלי.
    תגובתך מתייחסת רק לחצי הראשון של הדברים שלה.
    אחרי שקוראים את הכל מתברר שמה שאת מתייחסת אליו הוא בבחינת אלמנט ספרותי, שאוחז טיעון חזק ומשמש פלטפורמה להמשך.
    כך, לפני מיטב הבנתי.

  3. מאת תמי גלילי:

    תודה טלי.

  4. מאת טלי מאיר-צ'יזיק:

    אילה.
    זה מה שעשיתי.
    הבאתי את המהות של הטעות.

  5. מאת שגית רי:

    תודה טלי.
    מדבר אלי מאד..

  6. מאת טלי:

    היי,
    את הטעות שלי אי אפשר לתאר, אני פשוט לא מאמינה איך זה קרה לי וואו ועכשיו איך חיים עם זה?? אני ממש עושה הכל כדי להמשיך אבל זה כל הזמן איתי, לצערי
    אז תמיד לחיות כאילו יש מישהו מלמעלה שמסתכל עליך בכל רגע נתון!
    תודה

  7. מאת פרח:

    טעויות הן חלק בלתי נפרד מן ההתקדמות בחיים…
    טעויות הן לא תמיד כישלונות – לפעמים [לאחר פרק זמן] הן דווקא המפתח להצלחות.

    הבה ננסה לאפשר לעצמנו לקבל, להכיל.
    להכיל את הכאב, לקבל את המציאות כפי שהיא כעת.
    להכיל את מי שאנחנו, איך שאנחנו
    להכיל את העליות והירידות של החיים
    להכיל את הקצוות [שזוהרים יותר בדרך לאיזון ?? ]
    להכיל את הבלבול והספקות
    להכיל את האשמה

    ואולי הרגש יבשיל ורגש בשל יפרח ונלמד לאהוב את מה שייש, נלמד להנות ממה שייש
    אולי – אם נאפשר לעצמנו.

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )