ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 20 בדצמבר, 2012

גבולות לרפואה

הרופאים באסכולה של היפוקרטס הושבעו להשיב את האיזון — או "הבריאות" — לגופם של החולים, אבל נאסר עליהם להשתמש באמנותם כנגד המוות. היה עליהם לקבל את סמכותו של הטבע לבטל את חוזה הריפוי שבין החולה לרופאו.

כשהסימנים העידו שהחולה בחבלי גסיסה, "המסדרון שבין החיים למוות", נדרש הרופא לפרוש ממיטת החולה שהפכה עתה לערש דווי. גם חבלי הלידה — ההתעוררות לחיים ברחם — וגם חבלי המוות — המאבק האישי למות — הגדירו את הגבולות של התחום המותר לעיסוק ברפואה.

בימינו, הגבולות האלה נמחקו. במאה ה-20 הרופאים נתפסים כממונים על בחירת הדרך של כל אדם אשר, בגלל שהוכנס למעמד של חולה, איבד את סמכותו על עצמו.

כיום מלמדים את הרופאים שהם אחראים על החיים החל מההפריה ועד לקציר האברים. הם הפכו למנהלים מקצועיים עבור החברה, לא של החולים אלא של החיים מהזרע ועד לגוויה. הרופאים הפכו לבירוקרטים של מערכת ניהול החיים מהרחם לקבר.

– איוואן איליץ', Brave New Biocracy

2 תגובות   (רסס)

  1. מאת עינבל ויסמן:

    מדויק ומצמרר.

  2. מאת ליז:

    תודה שהרחבת את אופקינו,
    לא ידעתי על כך ש"נאסר עליהם להשתמש באמנותם כנגד המוות."
    אני חושבת שגם הרבה רופאים לא יודעים זאת…
    בכל מקרה האם יש לך קישורים שאפשר לקרוא עוד על הנושא של מחויבויות ומגבלות של הרופא?
    תודה

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )