5 ביוני, 2013

לידה מהירה וקלה

"אוף אמא המחשב כל כך איטי..!" אני שומעת את ילדי מתלוננים כמעט מדי יום. איך הסתדרנו לפני הSMS, הווטצאפ הפייסבוק? האם אנו זוכרים שהתקשורת האנושית היתה "איטית" יותר פעם?

כשהייתי קטנה הייתי מחפשת תקליט אצל השכנים, אצל חברה, או מחפשת מישהו שיש לו את התקליט עם השיר שאני אוהבת. לוקחת אותו, שמה על הפטיפון ומחכה לשיר. זה היה לוקח זמן. הזמן היה חלק בלתי נפרד מהתענוג בהקשבה לשיר.

פעם פעם, לפני שגם אני נולדתי, היינו זורעים ומגדלים את החיטה ומחכים שתצמח, ואח"כ לשים, מתפיחים ואופים לחם.

היום, הנף מקש והופ! מצאתי שיר אהוב, חברה מהתיכון, משמעות של מלה מוזרה ולא מוכרת, ואפילו לא עברו שתי דקות.
צריך ללמוד מהר לקרוא, צריך ללמוד מהר לנהוג. אין זמן. צריך להספיק לעשות תואר ראשון ושני לפני הילד הראשון.

כביש 6 או בשמו הלא מכובס "חוצה ישראל" קיצר את הדרך מבת שלמה (מקום מגורי) לגדרה (מקום עבודתי) ובזכותו אני יכולה לנסוע לבית יולדות. אם הייתי צריכה סוס ועגלה היו לוקחים לי יומיים ואם הייתי נוסעת דרך גוש דן באוטו היו נדרשות לי 3-4 שעות לפחות. ז"א לולא כביש 6 לא הייתי יכולה להגשים חלום בשעה נסיעה.

הן האיטיות והן המהירות הן לא ערך בפני עצמן. צריך פשוט להתבונן בהן ולשאול את עצמינו מה קורה פה.

לידה

מה תאחל לעצמה אשה לפני לידתה? לידה מהירה וקלה.

מדוע אנו שואלים אשה: כמה זמן לקח לך ללדת? הרבה שעות? הרבה ימים? ומדוע אשה המספרת על לידתה שלה משתמשת תדיר בתיאורי זמן?

עקומת פרידמן

עמנואל פרידמן היה גניקולוג שרצה להביא נתונים לגבי אורך הלידה. אם הוא היה יודע שכל רפואת הנשים המערבית תתבסס על מחקרו הקטן והצנוע (150 נשים) ודאי לא היה מאמין. משנת 1954 אנו סופרים, בבתי החולים, את משך הלידה בשעות ובודקים האם הלידה מתאימה ל"עקומת פרידמן" שזהו גרף המתאר את אורכה הרצוי של הלידה.

סבלנות

אחת המילים היותר פופולאריות בשימוש אצל מדריכות הכנה ללידה, דולות ומיילדות היא "סבלנות". וכל זה למה? הלידה היא תהליך. בדרך כלל תהליך ארוך. קודם כל, האשה היולדת נדרשת לסבלנות, אורח רוח ואמונה פנימית כדי ללכת בדרך. פעמים רבות אנו שומעים אנשי מקצוע אומרים לאשה או למלוויה – הלידה לוקחת זמן, צריך סבלנות.

ניתוחים קיסריים רבים מתבצעים מדי שנה בגלל הסיבה הרפואית "חוסר התקדמות בלידה" או במלים אחרות – התהליך היה איטי מדי.

"פקעה סבלנותי"

לפני חמש שנים, ליוויתי את חברתי הטובה דפנה ללידתה הראשונה בבית חולים גדול במרכז הארץ. הלידה היתה ארוכה מאוד. הגענו בתשע בערב ביום ראשון, מלאות מוטיבציה ואופטימיות והתהליך היה ארוך ארוך. לאחר מתן אפידורל במהלך הבוקר, הלידה התקדמה לאיטה ואנו זכינו לזמן איכות של חברות. בשעות הערב המוקדמות של יום שני הוחל במתן פיטוצין – "זירוז" לוריד, ועדיין הלידה התקדמה באיטיות. בשעה 22:00 התיישב על הכורסא בחדר הרופא התורן ואמר לנו: "פקעה סבלנותי". תחנונינו להמשך הלידה לא הועילו. ניתנה לנו שעה נוספת שבה היינו אמורות לעשות קסמים – להפוך את שבעת – שמונת הסנטימטרים לפתיחה מלאה. המיילדת הנחמדה ניסתה לעזור אך ללא הועיל. כעבור שעה נכנסה דפנה לניתוח קיסרי.

לרקוד SLOW

מזמן לא הייתי ברחבת ריקודים כלשהי, אבל אני זוכרת היטב את ריקודי הסלוואו מכתה ח'. השירים קורעי לב, דרמטיים, רומנטיים, וניב שולמן מצמיד אותי אליו. לאט לאט. ריקוד הסלוואו מאפשר לך להרגיש כל דבר שתרצי בגוף ובפנים הגוף. כולם מסתכלים אבל את שוכחת. המנגינה, הצעדים האיטיים. המגע.

שלב לטנטי

זהו השלב הראשון של הלידה. נשות המקצוע יודעות שזהו שלב איטי בדרך כלל. לוקח זמן. הרבה זמן. לעיתים שעות. לעיתים ימים. זהו שלב קסום – הכל יכול להתחיל והכל יכול גם לעצור. הראש והמחשבות עדיין שולטים בגוף שעדיין לא קיבל אור ירוק לקחת פיקוד. זהו שלב מפתח. אשה המגיעה בשלב זה לבית חולים, עדיין לא תכנס לחדר לידה. היא תהלך במסדרונות או תתקבל לאחת ממחלקות האשפוז. ההורמונים, שמווסתים את תהליך הלידה, מתמהמהים. הראש עדיין בראש. זהו מילכוד: האוקסיטוצין, הורמון האהבה המפקד על התהליך וחיוני להתנעה שלו צריך שקט, אינטימיות, תחושת בטחון, שיכולים להיות חסרים במסדרון או במחלקת יולדות. אם האשה כבר בתוך חדר לידה, חוקי עקומת פרידמן חלים עליה והזמן דוחק. אבל… הלידה אי אפשר שידחקו בה. היא צריכה חופש.

מה זה Latent

חבוי: intrinsical ,latescent ,intrinsic ,latent ,hidden
כמוס: inscrutable ,concealed ,ulterior ,hidden ,latent ,secret
סמוי: unobserved ,indiscernible ,latent ,unseen ,covert ,invisible
גלום: wrapped in ,concealed ,amorphous ,crude ,hidden ,latent
רדום: torpid ,drowsy ,lethargic ,latent ,sleepy ,dormant
נסתר: recondite ,latent ,occult ,cryptic ,concealed ,hidden
טמיר: latent ,hidden ,secret
אצור: latent
גנוז: hermetic ,latent ,concealed ,secret ,hidden

אנו חיים בעידן מהיר. אולי מהיר מדי. יש כבר תרבות "SLOW FOOD" כריאקציה לתרבות המזון המהיר. יש אפילו סמינרים למעבר ל SLOW TECH, בהם מלמדים אנשים להיגמל מגאדג'טים וממחשבים. ישנן סדנאות שבהן המגע האנושי מוזכר ונלמד שוב לאחר ששכחנו וחשבנו שיש לנו חברים בפייסבוק. חברים אינסטנט. התחלנו לגדל ירקות אורגניים, להקשיב לעונות השנה. לייצר קומפוסט בחצר הבית אפילו שזה לוקח יותר זמן מלקנות.

מלים כמו – חבוי, כמוס, סמוי, נסתר, אצור, גנוז – המתארות את השלב הלטנטי של הלידה, השלב הכי איטי והכה משמעותי, השלב שבו האשה קופצת למים ומתחילה את מסעה, לא יכולות להתגלות במהירות. כדי להבין אותן צריך קודם כל לתת להן מקום להופיע ולהישמע. לתת להן מרחב מתאים. כזה שדורש זמן.


תמי טסלר היא מיילדת בית – http://bet-yoldot.co.il

13 תגובות   (רסס)

  1. מאת אפרת רובין ברד:

    ואוו תמי ! כמה מרגש ומחכים כתבת וכמה נעים לפגוש אותך גם כאן בנמל הבית…

  2. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    חשבתי שלידה זה כבר לא בשבילי,
    אבל כמה יפה כתבת!
    תודה.

  3. מאת יעל:

    זכיתי ללדת לידה ארוכה, מאתגרת וללא אפידורל במשמרת שלך לפני ארבע וחצי שנים בלניאדו… היתה לי זכות גדולה ועד היום אני מודה על המתנה הזאת.

    תודה,
    יעל

  4. מאת אני...:

    יפה כתבת!

  5. מאת ספינת המטבח:

    קורע לב וחצוף, פקיעת הסבלנות הזאת. רצוי במקרים כאלה שיהיה מישהו עם היולדת (אם היא עצמה לא במצב רוח לזה…) שיתעקש לא לשכוח שלכל פרוצדורה דרושה הסכמה. אין צורך בתחנונים אלא בהכרת הזכויות. הבעיה שבדרך כלל גם מפחידים אותך. אבל "פקעה סבלנותי"? שיילך לשתות קפה במחילה. או בבור באדמה.

  6. מאת נעמה:

    תודה תמי… העלת שוב בזיכרון גופי את מה שהידעתי בלידתי הראשונה ואוטוטו מתקרבת לשניה… אמא אדמה פועמת בקירבי…

  7. מאת אורנית מזרחי:

    תמי, כרגיל, כתבת מדוייק ומרגש כתמיד. שמחה שזכיתי להכיר אותך :)
    ואגב, פרידמן הזה לא יודע כמה צרות הוא הוריש לנו הנשים :(

  8. מאת רונית:

    יפיפה, אני לקראת לידה ראשונה.. מוקפת פחדים טבעיים, תודה!
    הצלחת להעביר לי תחושות חשובות בכל הנוגע לתהליך הלידה שהרבה פעמים
    מצטייר כמו שכתבת, כמשהו שצריך לזרז אותו ולעבור כמה שיותר מהר.
    איזה יופי

  9. מאת חנה פישלזון - דולה:

    תמי יקרה, כתבת כל כך מדויק ונכון. נהניתי לקרא את התאורים שלך ואת הסברייך. את חסרה לי מאוד וחסרה בכלל בחדר הלידה בלניאדו. בהצלחה ולהתראות.

  10. מאת אלנור:

    תמי יקרה,
    נעים לקרוא אותך ולהיווכח שאת בדיוק במקום בו נכון לך להיות,עבורך ועבור העולם.
    ד"ש מפעם,
    אלנור

  11. מאת נעמה:

    תמי, קראתי את המאמר שלך כשהייתי בהריון לקראת הלידה , וקראתי אותו שוב כעת, 3 חודשים אחרי שילדתי אצלכן בבית יולדות, בליווי הכל כך מדויק שלכן . התגלו לי משמעויות כעת רבות חדשות וחבויות בקריאה שניה לאחר מעשה… כמה לא פשוט בעולם שלנו לאפשר לחבוי האיטי והנסתר להתגלות.
    תודה על היותכן!

  12. מאת כוכב שביט:

    תמי היקרה,
    מכיוון שאת כבר לא בלניאדו אולי תגלי לי היכן את ?
    נשמע שמאוד יכולה לעזור לי מישהי כמוך בזמן לידה, כי אני טיפוס ממש לחוץ ובעל חרדה גדולה הגובלת בחוסר אימון לפעמים כלפי הרופאים והצוות הרפואי….
    מה עושים ?

  13. מאת יפעת:

    תמי
    עשית לי חשק לחוות את הכל שוב…להיות במקום הזה שוב של לחוות את הגוף, להרגיש, להתחבר.
    מה נכון לי, לחשוב רק על עצמי ועל העובר בתוכי…
    מרגש,
    תודה

הוספת תגובה

(מומלץ להיכנס או )