חגית נובק

ילידת 1968, אמא לארבעה ילדים נפלאים בחינוך ביתי ובחינוך הממוסד. אוהבת לעסוק בכתיבה ובהקשבה. מתגוררת בגליל.

17 ביולי, 2011
4 תגובות

פעילות גופנית בי

במדיטציית הבוקר אני מתבוננת בגוף. מבחוץ ומבפנים.

בעצמות, למשל, בשרירים, בצינורות-הדם, בדם עצמו. המוח הזה, האפור לכאורה, על פיתולי-פיתוליו, המורכב ממליארדי תאי-עצב מופלאים שבחשכת הגולגולת מעבירים ביניהם בהתמדה מולקולות זעירות של חומר במעברי הסינפסות המיקרוסקופיים. וזה לא נגמר בזה. המוני תאי-עצב תחושתיים ומוטוריים משתרגים משם דרך חוט השדרה השזור בתוככי חוליות הגב, קולטים מסרים ומשדרים תגובות במסירות נמלית בלתי פוסקת, ומעצבבים תאי-שריר הסדורים בצפיפות סביב עצמות השלד כולו. והשלד הזה – אשר אינו דומה כלל לדגם הלבן והמקרקש הנוהג להסתגר בתוך ארונות ויטרינה מאורכים במעבדות אפלוליות של מוסדות אקדמיים כאלה ואחרים. השלד הזה הוא מבנה מפואר. גרמי אמנם, אך חי מאין כמוהו. וכל עצם מעצמותיו הינה הרבה יותר מאשר תמיכה פנימית קשיחה לרקמות הרכות המצפות אותה. כי בתוככי החללים הזעירים שבלב כל עצם מתרחשת ורוחשת כל העת פעילות בלתי פוסקת של יצירה והתחדשות. כדוריות הדם האדומות נבראות שם בחשאי מחומר הגלם הפלאי המכונה "מח העצם".

המשך »

12 ביולי, 2011
2 תגובות

זמן לידה

בכל אחת מארבע לידותיי זה חזר והיכה בי. הזמן שינה את צורתו. ממימד קיים ובלתי מעורער הנמצא ברקע ההתרחשויות, הוא הפך להיות ישות מתנהגת. הזמן בצורתו המוכרת נעלם כליל והפך למשהו צמיג ודבשי שנמסך באיטיות וטפטף בכבדות בתוכי וסביבי. יכולתי כמעט למשש אותו, ללוש אותו, להתמרח בו וללעוס אותו. הזמן כמו הפך להיות "משהו" והוציא את עצמו מן המשחק. בכך הוא אפשר לחוויית הלידה כולה להפוך לעל-זמנית (ואולי אל-זמנית?). בתחושתי הפנימית תפיסת הזמן התערפלה בי כליל. וכבר לא יכולתי לדעת אם הזמן עומד מלכת או ששעות חולפות תוך דקות. הרגשתי שהחוויה הזו משרתת נפלא את תכלית הלידה. היא מאפשרת לי – היולדת, ולתינוקי – הנולד, להתכנס אל תוך בועה – מעין חללית על-זמנית, ולצאת למסע זמני אל מחוץ לזמן. ממרחק הזמן אני מבינה שזהו מסע הכרחי וחשוב מאין כמוהו. כי הרי לידה היא תהליך של התגשמות. ובכדי לאפשר את ההצטרפות הבלתי-נמנעת הזו אל המציאות יש לסגת ממנה תחילה. וזה הכרחי מכיוון שהזמן, אשר תודעתנו כה לכודה בו ביומיום הארצי, הזמן הזה הוא למעשה אשליה. המשך »

רעיונות לפתיחת נושא חדש לדיון 1 ביוני, 2011
אין עדיין תגובות

פעילות גופנית

, , ו

בעולם טכנולוגי שעל דיגלו חרוטים עקרונות הנוחות והפינוק, התרגלנו לחשוב על פעילות גופנית במונחים של חוגי אחר-הצהריים, או השקעה ממוקדת בספורט שתכליתה שמירה על הכושר והגיזרה. אבל אם נבקש להרחיב את היריעה, ולשהות לרגע קצר במחיצת צמד המילים החינני הזה, ניאלץ להודות ש"פעילות גופנית" מתרחשת בנו כל העת. מתנועתן הקלה של העפעפיים בהפקחן עם בוקר, ועד לצניחתו של הגוף הלאה על גבי המיטה עם ערב, ואולי אף לאורך חשכת הלילה כולו. פעילות גופנית הינה לא אחרת מאשר החיים עצמם מנקודת מבטו של הגוף…

בימים עברו היה הגוף האנושי פעיל מאוד בכל עת ובכל מקום. הפעילות הגופנית היתה הדרך בה קיימו בני האדם את חיי היומיום. החל מן התנועה ממקום למקום שהתרחשה בכוח שרירי הרגליים, דרך גידול איסוף והכנת המזון, ועד הכנת המלבושים ובניית קורת-הגג. מכלול החיים כולו היה רצף מתמשך של פעילות גופנית. עם התפתחות התרבות האנושית על מכלול גווניה, התפתחו והשתכללו גם שפע של דרכים שבהן הפעילות הגופנית אינה רק אמצעי לקיים את החיים, אלא מטרה בפני עצמה. מיוגה ועד שחייה, מריקודי עם ועד קפוארה, מפלדנקרייז ועד פאולה – אינספור שיטות ודרכים שכל תכליתן: "פעילות גופנית". על כל אלה, ועל עוד הרבה יותר אתם מוזמנים לכתוב לנו בגליון הקרוב.

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 13 במרץ, 2011
3 תגובות

הליכה מעבר למגבלות

בסוף שנות ה-70 נהגתי מדי יום לאכול ארוחת צהריים עם חבר או שניים בקפיטריה באוניברסיטת קיימברידג' שבה למדתי. לפעמים בשולחן הסמוך אליי ישב גבר בכיסא גלגלים, שבדרך-כלל התלוו אליו שלושה או ארבעה אנשים. יום אחד, כשישב בדיוק מולי, לא יכולתי שלא להתעכב עליו במבטי, והזדעזעתי. הוא נראה משותק כמעט לחלוטין. גופו היה מצומק, ראשו היה שמוט. אחד ממלוויו האכיל אותו, והשני החזיק צלחת תחת סנטרו כדי לאסוף את המזון שנשפך מפיו. מפעם לפעם האיש פלט מפיו צלילים לא מובנים, ואחד ממלוויו קירב את אוזנו לפיו, ולתדהמתי הרבה, פירש את מה שהאיש ניסה לומר.

שאלתי את חברי אם ידע מי האיש הזה. "כמובן", ענה לי, "הוא פרופסור למתמטיקה, והאנשים שנמצאים איתו הם הסטודנטים שלו. יש לו מחלה ניוונית עצבית מוטורית, שמשתקת בהדרגה עוד ועוד חלקים בגופו. נתנו לו עוד חמש שנים לכל היותר. זה הגורל האיום ביותר שיכול ליפול בחלקו של אדם".

כעבור כמה שבועות, כשיצאתי מן הבניין, הוא נכנס לתוכו. בעודי מחזיק את הדלת פתוחה כדי שיוכל להכנס עם כיסא הגלגלים, נפגשו עינינו. הופתעתי לראות שעיניו צלולות. לא היה בהן זכר לאומללות. מיד ידעתי שהוא ויתר על ההתנגדות; הוא חי מתוך כניעה וקבלה.

כעבור כמה שנים, כשקניתי עיתון בקיוסק, הופתעתי לראות את תמונתו מתנוססת בשער של ירחון בינלאומי פופולרי. לא רק שהוא עדיין חי, הוא גם הפך לפיזיקאי התיאורטיקן המפורסם בעולם, סטיבן הוקינג. הייתה במאמר שורה יפהפייה שאישרה את תחושתי כאשר הבטתי לתוך עיניו שנים רבות קודם לכן. בדברו על חייו, הוא אמר (בעזרת סינתיסייזר קולי): "מי היה יכול לבקש יותר מזה?"

(אקהרט טולה, מתוך הספר: ארץ חדשה)

רעיונות לפתיחת נושא חדש לדיון 1 במרץ, 2011
2 תגובות

צרכים מיוחדים

, , ו

לכולנו יש צרכים מיוחדים, כמובן, אבל החברה שלנו מכוונת יותר לענות על צרכים מסוימים ופחות על אחרים וכך לחלק מהאנשים נשארים צרכים שקשה לענות עליהם והופכים אותם לחריגים, אולי מוזרים, לפעמים גם דחויים.

איך זה לחיות עם צרכים מיוחדים? איך מגדלים ילדים עם צרכים מיוחדים? מה עושים כאשר אדם רגיל ופעיל הופך לבעל צרכים מיוחדים?

האם "צרכים מיוחדים" מצביעים בהכרח על איזושהי נכות, או שאולי עצם החריגות טומנת בחובה דווקא הזדמנות? או מתנה?…

בעלי הצרכים המיוחדים הם לרוב אנשים נחבאים שאינם רגילים לאור הזרקורים. מתוך רצון להגביר את המודעות לסיפוריהם הייחודיים, אנחנו מזמינות אתכם הפעם להפתח ולחשוף סיפורים אישיים (אפשר גם בעילום שם אם זה יותר נוח), ולשתף אותנו באינספור הפנים של הנושא המרתק והמגוון הזה.

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 23 בפברואר, 2011
4 תגובות

אמנות ההקשבה

הקשבה למחשבות של מישהו או לקיכלי על ענף או למה שנאמר, ללא תגובה של המחשבה, מולידה משמעות אחרת לגמרי מזו שמולידה תנועת המחשבה. זוהי אמנות ההקשבה, ההקשבה בתשומת-לב מלאה: אין שום מרכז שמקשיב.

(ז. קרישנמורטי מתוך: יומנו של קרישנמורטי)

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 17 בפברואר, 2011
5 תגובות

המלצה חמה: דרקון – אין דבר כזה / כתב וצייר: ג'ק קנט

השבוע חזר גילעד מהספריה עם ספר ילדים מקסים במיוחד. היות שהוא מתאים בול לנושא הגיליון הנוכחי של העלון, אני ממהרת לכתוב עליו המלצה חמה. המשך »

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 14 בפברואר, 2011
2 תגובות

על הדממה

לדממת ההרים יש עומק שאין לעמקים. לכל אחד מהם דממה משלו; הדממה השוררת בין העננים וזו השוררת בין העצים הינן שונות במידה רבה; הדממה בין שתי מחשבות אין בה זמן; דממת העונג והפחד הינה מוחשית. הדממה המלאכותית, שבידי המחשבה לייצר, הינה מוות; הדממה שבין הרעשים הינה היעדר רעש, אך היא איננה דממה, כפי שהיעדר מלחמה אינו שלום. הדממה האפלולית של קתדרלה, של מקדש, היא רבת שנים ויופי, היא נבנתה בידי האדם במיוחד לשם כך; ישנן דממת העבר ודממת העתיד, דממת המוזיאון ודממת בית-הקברות. אך כל זה איננו דממה.

(ז. קרישנמורטי מתוך: יומנו של קרישנמורטי)

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 2 בפברואר, 2011
אין עדיין תגובות

להקשיב לשקט

רעש חיצוני שווה ערך לרעש הפנימי של החשיבה. שקט חיצוני שווה ערך לדממה הפנימית.

בכל פעם שתחושו שקט סביבכם – הקשיבו לו; הבחינו בו; הקדישו לו תשומת-לב. הקשבה לשקט מעוררת את ממד הדממה שבתוככם, מאחר שרק באמצעות הדממה תוכלו להיות מודעים לשקט.

ראו איך ברגע שבו את מבחינים בשקט שסביבכם, אינכם חושבים. אתם מודעים, אך לא חושבים.

כאשר אתם נעשים מודעים לשקט, מיד מתקיים מצב של עירנות פנימית דוממת. אתם נוכחים. הותרתם מאחוריכם אלפי שנים של התניה אנושית קולקטיבית.

(אקהרט טול. מתוך: דממה מדברת)

27 בינואר, 2011
9 תגובות

מוזיקה היא אומנות של תשומת-לב – ראיון זוגי עם אורלי נחמן-נתנאל ועודד נתנאל

אורלי ועודד הם אנשים של מוזיקה. מוזיקה היא עבורם הרבה יותר מעיסוק, תחביב וכישרון גם יחד. מוזיקה עבורם היא מהות פנימית ויעוד בעולם. את אורלי ועודד הכרתי לפני כשש שנים במפגש בפארק הירדן. הם שבו בדיוק לארץ משהות של 5 שנים בניו-יורק, והצטרפו לקהילת באופן-טבעי. מאז זרמו אינספור צלילים משפע כלי הנגינה שהם מביאים איתם בכל שנה אל הפארק ובכלל. באופן רשמי אורלי היא פסנתרנית ומורה למוזיקה, ובעבר הלא רחוק היא הופיעה בלהקת נשים מופלאה שנקראה "בלה דונה". עודד הוא כנר מחונן ומורה לכינור, ושניהם מפליאים גם לנגן בגיטרה, לשיר, להלחין, לעבד, ולחיות מוזיקה. יחד הם מגדלים את שלושת ילדיהם (9, 7, 4) בחינוך-ביתי.

המשך »