מעניין שלרוב זה קורה בימים של עייפות מצטברת. אין לי כוחות ולכן אני לא בנוכחות מלאה. זה כבר סוף השבוע והוא ניכר עלי, הכל סביבי מתנהל כמו בקרוסלה, הבנים לא מוצאים עניין בדבר, הבית מבולגן, המקרר ריק, ארוחה אין, האיש שלי חולה והורי גם, הגדול לא מוצא עניין במשהו מועיל ליותר מעשר דקות אבל מתמיד בפיתוח מעשי קונדס על אחיו ועל החיות, הקטן כאילו חש את העייפות שלי ומסתמם ממנה בעצמו, הוא מדלג בין סף עצבים נמוך מאוד שמתבטא בקריאות מצוקה מ-ע-צ-ב-נ-ו-ת,
חלק בצדק על אחיו אך גם על הרוח הנושבת.

המשך »

זה מתחיל לחלחל, הלחץ של סוף השנה. הפעם זה גם סופו של האישור לחינוך הביתי שקיבלנו. וואו, כבר עברו שנתיים, רק שלשום עוד התלבטתי אם זו הדרך, רק אתמול בדקתי אם זה מה שהילד באמת צריך?  והנה, יום רודף יום, פעילות אחר פעילות, עוד מייל מגיע לסיורי החודש הבא…  ואני עוד עם דף המשימות של החודש הקודם.

וזה לא סתם חודש, זה יוני, החודש האחרון של השנה. החודש שבו מתחילים לזרום סיפורים על קב"סיות מלחיצות, מפקחות חדשות, דרישות חדשות, דוחות תוצרים ובקשות אישורים. הדיונים מתרחשים במעגלים קטנים; האם הגשתם כבר? מה כתבתם? מה דרוש? ומה לא? קראו לכם לראיון?

המשך »