לילך שגב

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 5 ביולי, 2012
7 תגובות

אהרון והעיפרון הסגול

אהרון והעיפרון הסגול מאת קרוקט ג'ונסון, תרגום: רנה שני.

ספר ילדים. ספר מתנה. ספר מסע. ספר גילוי. ספר הבנה.

לא היה שום ירח בשמיים, ולאהרון היה צורך בירח

זה הטקסט. בתמונה אהרון מצייר ירח, אבל לאורך כל הספר לא מוזכרת המילה "מצייר". אם בכלל, אז אהרון "עושה". ככה זה. אתה יוצר את המציאות של עצמך. ואם אתה זקוק לירח – עשה לך אחד.

< החשיבה המזרחית בנויה על ההנחה שהדרמה המתחוללת בעולם החיצוני היא שיקוף של הדרמה המתחוללת בעולמנו הפנימי. צורת מחשבה זו היא "פרימיטיבית" בעינינו, משום שהיא נותנת מקום מרכזי לכוחות דמיון ואינטואיציה אשר אינם נחשבים בעינינו כלים ראויים להתמודדות ריאלית עם החיים. אדמיאל קוסמן>

המשך »

9 בפברואר, 2012
7 תגובות

אמבטיה

גיליתי כי מדי ערב אני משתוקקת לרחצה. להיטהרות. להתנקות מן היום על שמחותיו ועצבונותיו, על התרגשויותיו וכעסיו, על מעשיו ומחשבותיו.

להסיר מעליי את כל זה ולהתחיל מחדש.

המשך »

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 4 בדצמבר, 2011
2 תגובות

חורף קסום בעמק המומינים / טובה יאנסן

מומין מתעורר לראשונה בחייו לחורף.
הכול מושלג אך הוא מעולם לא ראה שלג יורד.
שום דבר לא כמו שהוא רגיל, שום דבר לא כמו שהוא מכיר.
מומינטרול עצוב ומפוחד ומתגעגע.
הוא מדליק המון נרות, מכוון המון שעונים, ויוצא בזהירות לתור את הסביבה.
הסביבה גם היא כמו עולם אחר. הוא מגשש את צעדיו.
מחליק ונופל.

המשך »

23 באוקטובר, 2011
6 תגובות

מזייפת

כשהייתי בת תשע בערך, רציתי להסביר לבן דוד שלי איזה שיר אני הכי אוהבת. זה היה "אפור הסלע במשלט":-). בן דוד שלי לא הכיר את השיר. תשירי לי, הוא אמר. לא יכולה, אמרתי. אני מזייפת.

המשך »

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 13 באוקטובר, 2011
8 תגובות

"דמדומים" מאת סטפאני מאייר – כסאגה על התבגרות ועוצמה נשית

זהירות, ספויילרים כבדים…

ספר ראשון

בלה היא כל-נערה אמריקאית פשוטה, כהת שיער וחומת עין, המחליטה לעזוב את החוף המזרחי המואר והחמים לטובת עיר צפונית גשומה וסגרירית.
הבוחרת להשאיר את אמה לנדוד עם בן זוגה הספורטאי בחייה החדשים, ולנסות לחיות עם אביה, שריף העיירה והרווק המזדקן, שאת ביתו עזבה כתינוקת.

לכאורה, שום דבר לא מיוחד.
אלא שאז היא מתאהבת בערפד.
כמובן, שום דבר כאן לא פשוט.

המשך »

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 27 ביולי, 2011
10 תגובות

ריקוד חופשי

זה התחיל מחגיגות פגאניות. בדיוק ארני קראה את ספר המכשפות של רינה קסם. נפגשנו ביום הכי ארוך בשנה, אם אינני טועה.

ככה המכשפות חוגגות:
המשך »

29 במרץ, 2011
12 תגובות

צרכים לא מיוחדים – ראיון עם בתי על סכרת

חגית התקשרה וביקשה ממני לכתוב משהו על ספר שקשור לצרכים מיוחדים. יש לי מן מדור על ספרי ילדים בעלון. היא שאלה אם ראיתי את הגיליון החדש, ואם זה לוקח אותי לאנשהו. זה לוקח אותי לאנשהו, אמרתי, אבל לא לשום ספר. "אה! כמובן! בכלל שכחתי מזה. אדוה נראית לי ילדה רגילה לגמרי." אז אדוה לא רגילה לגמרי. חוץ מזה שהיא הבת המיוחדת במינה שלי, יש לה סוכרת נעורים. אדוה תכף בת 12, ויש לה סוכרת מגיל שנתיים בערך. היא כותבת, אני כותבת, אבל סיכמנו שנדבר. הנה השיחה שלנו.

המשך »

21 בדצמבר, 2010
3 תגובות

להקריא סיפור

זאת השעה האהובה עלי ביום. חשוך ושקט וחמים ויש אינטימיות נעימה בינינו. היום הגיע לסופו ושיחות קטנות צפות ועולות להן על אירועי היום או מחר. והתלבטות קצרה איזה סיפור לבחור. ויש כמה שיקולים שלוקחים בחשבון: בראש ובראשונה סיפור שהילד בוחר אבל גם סיפור שאמא תאהב להקריא, ועוד יותר מזה, סיפור שלא נמאס כבר לאמא להקריא. כי הילד, אם הוא אוהב, הוא רוצה שוב ושוב. ושוב.

המשך »

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 14 בדצמבר, 2010
5 תגובות

מתוך: מר אל כאן אנה / פין

על מתמטיקה (באיחור אופנתי):

"יש דברים אחדים שאני חושבת עליהם, והם נורא.. נורא."
"מוזרים?"
"ממ.."
"עד כמה מוזרים הדברים האלה?"
"כמו שתיים וחמש הם ארבע."
העולם הופיע הרוס על מרבציו. צדקתי. כן, צדקתי. ידעתי בדיוק על מה היא מדברת.
בשלוה רבה ככל שהצלחתי להפגין גיליתי לה את סודי.
"או עשר?"
משך רגע או שניים היא לא זזה. לבסוף סובבה את פניה אלי ואמרה בקול שקט עד מאוד:
"גם אתה?"
"כן." עניתי, "גם אני. איפה מצאת את שלך?"
"למטה, בתעלה, המספרים על הסירות, בתעלה. ואיפה מצאת את שלך?"
"במראה."
"בראי?" חלחלת ההפתעה שלה נמשכה שנייה אחת. "ראי זה כמו מים. כן."
יכולתי לשמוע כמעט את צלצול הכבלים הנושרים ממני.

המשך »

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 30 בנובמבר, 2010
8 תגובות

זרע של צנונית

זרע של צנונית


אודי זרע בחצר זרע של צנונית

פעולה ראשונה. מלאת תקווה. אנחנו שותלים שתיל. נוטעים נטע.
מתחילים לגדל משהו בלי לדעת עליו דבר.
הולכים אל הלא נודע.

המשך »