מהארכיון

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 22 בינואר, 2013
6 תגובות

אני ויוקו והתמודדות עם המוות של אחותי

מאת: לילך רם שצופק
(מתוך גיליון 46, יוני 2003)

יוקו: "אמא, מחר אני אבכה וביום שישי אני אמות, אני אהיה עם אילת."
אני: "יוקו את מתגעגעת אל אילת? גם אני."
יוקו: "בא לך גם למות איתי? אז ביום שישי נמות?"
אני: "אני רוצה לחיות, יוקו, אני רוצה שתחיי איתי."
יוקו: "למה?"
אני: "כי אני אוהבת אותך ואני אוהבת לחיות, ויש לי עוד הרבה דברים שאני רוצה לעשות בחיים האלה ואני רוצה שתהיי לידי ואיתי כשאני עושה אותם."
יוקו: "אמא, למה אילת ברחה מהבית?"
אני: "לא הכל אני מבינה, יוקו, אבל אילת בעולם אחר, והיא גם איתנו, למשל בזיכרונות שלנו ודרך כל הדברים שהיא השאירה לנו. אני חושבת שאילת כנראה גמרה מה שהיה לה לעשות בחיים פה, בעולם הזה."
יוקו: "אז אמא, למה את עצובה שאילת לא פה? בא לי שהיא תבוא."
אני: "אני מאד מתגעגעת אל אילת, היא איתי כשאני חושבת עליה, אבל בא לי להתחבק איתה, בא לי אפילו שהיא תכעס עלי, בא לי שהיא תפנק אותי ואותך."
יוקו: "אמא למה אילת מתה?"
(שחזור של שיחות עם יוקו בת 4, ושאלות בלתי פוסקות שלה בתקופה האחרונה, בעקבות המוות של אחותי.)

המשך »

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 13 בינואר, 2013
3 תגובות

עקרון הרצף

(מתוך גיליון 46, יוני 2003)

אני רוצה לשאת את המשא הזה על גבי באהבה.
אתמול הייתי אני המשא של הורי,
היום ילדי נישאים על כתפי,
ומחר אשא אתכם – הורי.
הרי אם לא אעמוד שם אני,
וגבי פנוי בשבילכם –
מי ישא אתכם על גבו?
מישהו זר, לא מוכר, לא אוהב?
בבתים ריקים מרוח צעירה, מתלהבת, צוחקת, רועשת, חיה.
איך אפשר כך לחיות?
כך אפשר למות – לאט ובשקט.
איך יוכלו ילדי להעריך את הזקנה, את חוכמתה, את תפארתה, את קשייה,
אם לא יחוו אותה.
אם רק יבואו לביקור קצר, נקי, מדוייק.
איך נוכל לחיות את הרצף אם לא נכלול בתוכו גם את הזקנים?
הרצף המתחיל בתינוק,
הנישא על כתפינו באהבה –
בחולי ובבריאות, ביום ובלילה, בצחוק ובבכי.
מי יתן וכך נישא גם את זקנינו – באהבה.

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 10 בינואר, 2013
9 תגובות

סבתא שלי שנאה רופאים

מאת: מאיה מוסן לוי
(מתוך גיליון 56, פברואר 2005)

סבתא שלי שנאה רופאים ובתי חולים. הפעם היחידה בחייה שאושפזה בבית חולים הייתה בלידת בתה הרביעית, היחידה שנולדה בארץ לאחר שעלתה מעיראק.

סבתא שלי אהבה לעבוד, כמה שהייתה חרוצה. יום יום הייתה קמה לפני צאת החמה, יוצאת לעבודה ושבה בצהריים, במשך שנים. גם הרבה אחרי גיל הפנסיה שלה, המשיכה לקום מוקדם בבוקר ולצאת לעבודה, במין רוטינה כזאת. פועלת פשוטה השמחה בחלקה.

המשך »

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 1 בינואר, 2013
2 תגובות

מוות ולידה

מאת: דיאנה אידלמן-קרת
(מתוך גיליון 28, מאי 2000)

אבי לא זכר ימי הולדת, הוא לא ידע את שמות המורות שלי בבית הספר ולא הכיר את הבחורים שחיזרו אחרי. 16 שנים אחרי שעזבתי את הבית, בבואו למות בביתי, הוא נתן לי  מתנה חשובה ולא קלה. הוא נתן לי את ההזדמנות לתת לו כבוד ולסעוד אותו.

הייתי בחודש השלישי להריון עם בני השני.
בתוך גופי הרגשתי את החיים החדשים המתהווים, ובחדר היפה ביותר בביתי – ליוויתי את אבי בגסיסתו.

המשך »

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 23 בספטמבר, 2012
9 תגובות

קוים דקים: הקו הדק שבין מתן חופש להזנחה

בקרקס הגדול של החיים, משול בעיני מעשה ההורות לאמנות ההליכה על חבל. חבלים רבים ושונים מתוחים להם שם מתחת לרגלינו הרועדות, אבל אחד מהדקים והגמישים ביותר מביניהם הוא אותו כור דקיק וחמקמק אשר מגדיר את ההבדל בין מתן חופש לבין הזנחה. איכשהו לא מרבים לעסוק בו בגלוי. בדיונים על הורות ועל חינוך מקובל הרבה יותר לדבר על "גבולות" שעיקר עניינם הוא בין מתן חופש להגבלתו (גבולות בין "מותר" ל"אסור"). אולם בעוד שמעברה האחד של "ארץ מותר" שוכנת לה "ארץ אסור", הרי שסביב לשתיהן מתפרשים מרחביו האינסופיים של ה"מותר הכל". לכאורה אלה הם מרחבי החופש המוחלט שרבים כמהים אליו בסתר ליבם, ושיש נטיה לחשוב שגם ילדים נוהים אחריו. אולם למעשה המרחבים האינסופיים של ה"מותר הכל", הרומזים לנו מרחוק בזהרורי אור מסנוור של חופש מוחלט, אינם אלא תחפושת מלבבת של ישימון צחיח ואכזר, הלא הוא ישימון ה"לא איכפת לי ממך", או במילים אחרות "מרחב ההזנחה".

המשך »

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 8 ביולי, 2012
8 תגובות

חלום ליל קיץ

(מתוך גיליון 46, מאי 2003)

אנחנו נוסעים במכונית לחיפה, לבדיקה. נוסעים לאט לאט. אני בשמירת הריון, והבחילות הורגות אותי. אז נוסעים לאט. בכביש החוף אנחנו עוברים על פני כמה זוגות אופניים. אני מתבוננת איך הם נהדפים מהרוח שעושות המכוניות האחרות שעוברות לידם לפנינו. אני חושבת על עשן האגזוזים שהם נושמים. אנחנו עוברים לידם לאט, אפשר לראות את הרוכבים ואת שבריריותם של האופניים בצידי הכביש. אני מתחילה לחשוב איך היה נראה הכביש, איך היתה נראית רכיבה על אופניים בכביש הזה, בלי המכוניות.

נגיד יש משבר עולמי, לא מגיע דלק לישראל בכלל. אין דלק. אי אפשר לנסוע במכוניות. הכבישים ריקים ממכוניות. אנשים צריכים למצוא דרכים אחרות לנוע ממקום למקום בארץ.
והנה מגיע המפגש השנתי של "באופן טבעי" בפארק הירדן. איך נגיע למפגש?

המשך »

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 5 ביולי, 2012
7 תגובות

אהרון והעיפרון הסגול

אהרון והעיפרון הסגול מאת קרוקט ג'ונסון, תרגום: רנה שני.

ספר ילדים. ספר מתנה. ספר מסע. ספר גילוי. ספר הבנה.

לא היה שום ירח בשמיים, ולאהרון היה צורך בירח

זה הטקסט. בתמונה אהרון מצייר ירח, אבל לאורך כל הספר לא מוזכרת המילה "מצייר". אם בכלל, אז אהרון "עושה". ככה זה. אתה יוצר את המציאות של עצמך. ואם אתה זקוק לירח – עשה לך אחד.

<החשיבה המזרחית בנויה על ההנחה שהדרמה המתחוללת בעולם החיצוני היא שיקוף של הדרמה המתחוללת בעולמנו הפנימי. צורת מחשבה זו היא "פרימיטיבית" בעינינו, משום שהיא נותנת מקום מרכזי לכוחות דמיון ואינטואיציה אשר אינם נחשבים בעינינו כלים ראויים להתמודדות ריאלית עם החיים. אדמיאל קוסמן>

המשך »

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 10 ביוני, 2012
תגובה אחת

טיול על אתונות

מאת: יונית קריסטל
(מתוך גיליון 45, אפריל 2003)

את אביגיל הריתי במערה בדרום הר חברון, במהלכו של טיול רגלי מלווה באתון. זה היה טיול הסטורי, בעיקרו בשטחי הרשות הפלסטינית, ומעבר לקו הירוק. למדתי בו המון על מה שקורה בארץ ובשטחים ממראה עיניים, ומשיחות עם אנשים – "יד ראשונה". (כתבתי סיפור של כל הטיול, ואני אשמח להראות ולשלוח למי שרוצה).

המשך »

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 29 במאי, 2012
4 תגובות

בשבח העבודה

נקודת המבט של הבודהיזם על העבודה לוקחת בחשבון את תפקודם של לפחות שלושה היבטים: לתת לאדם את ההזדמנות להשתמש ולפתח את יכולותיו. לאפשר לו להתגבר על המרכוז העצמי על ידי הצטרפות לאחרים במטלה משותפת. ולקדם את יצירת המצרכים והשירותים לקיום. יש אינספור השלכות הנובעות מתפיסה זו. לארגן את העבודה כך שהיא הופכת להיות חסרת משמעות, משעממת, מאבנת או שוחקת עבור העובד כמוהו כפשע. פירושו שמצרכים חשובים יותר מבני אדם – הדבר מבטא חוסר אהבת אנוש ותלות הורסת נשמה בצדדים הפרימיטיביים ביותר של חיי העולם. באותה מידה, המאבק לפנאי כאלטרנטיבה לעבודה יחשב כחוסר הבנה מוחלט של אחת מהאמיתות הבסיסיות של הקיום האנושי, דהיינו, העבודה והפנאי הם חלקים משלימים של אותו תהליך חיים ואי אפשר להפריד ביניהם ללא הריסת השמחה שבעבודה והברכה של הפנאי.

— מדברי הכלכלן שומכר בתרגום חופשי שלי

אפשר לראות את העבודה כחלק מתרבות ההוויה,
לא תרבות ההתכוננות, ולא תרבות ההישרדות,
אלא תרבות ההוויה,
הרי היא הדרך של האדם ליצור בעולם, להגשים את עצמו במרחב חוץ עצמי.
אין הוא עובד כדי שיהיה לו כסף לנוח ולא נח כדי שיהיה לו כוח לעבוד.

המשך »

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 22 במאי, 2012
6 תגובות

בשבח הבטלה

בהשראתו של מאמר של ברטראנד ראסל "בשבח הבטלה" אני מבקש לכתוב את הדברים הבאים שנעשו אף רלוונטים יותר בימנו.

אלה הטיעונים העיקריים:

  1. קימת בתרבות נטייה להטיף לעבודה עד כי כל אדם "מוסרי" רואה פגם בבטלה. זו התניה עמוקה הפועלת עלינו ברמה בלתי מודעת ומקשה עלינו לבחון את הדברים בתבונה.
  2. המשך »