רשימות בנושא אמהות

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 13 באוקטובר, 2011
8 תגובות

"דמדומים" מאת סטפאני מאייר – כסאגה על התבגרות ועוצמה נשית

זהירות, ספויילרים כבדים…

ספר ראשון

בלה היא כל-נערה אמריקאית פשוטה, כהת שיער וחומת עין, המחליטה לעזוב את החוף המזרחי המואר והחמים לטובת עיר צפונית גשומה וסגרירית.
הבוחרת להשאיר את אמה לנדוד עם בן זוגה הספורטאי בחייה החדשים, ולנסות לחיות עם אביה, שריף העיירה והרווק המזדקן, שאת ביתו עזבה כתינוקת.

לכאורה, שום דבר לא מיוחד.
אלא שאז היא מתאהבת בערפד.
כמובן, שום דבר כאן לא פשוט.

המשך »

4 באוקטובר, 2011
3 תגובות

אודות הקול

אילו קולות אני מפיקה כשאני מרוכזת? איזה סוג דיבור מול הילד שלי, מול זרים? מול האהוב שלי? מול חברה? בסקס? בצירים? בלידה? איך הכלי הזה משרת אותי ולמה הוא נובע ממני שונה בזמנים שונים?

המשך »

11 באוגוסט, 2011
4 תגובות

המעבר לילדוּת

עלמה בת שלוש.

בעיני האוהבות, הילדה המתרוצצת מולי מרמזת למעמקים, שאני, כאמה, חשה בה. לעיתים קרובות אני מביטה בה ורואה את האדם המבוגר שנדמה לי שהיא עתידה להיות. לעיתים, במהלך שיחתה עם אחרים, אני מביטה בה מבעד לעיניהם ורואה אותה כמות שהיא – ילדה בת שלוש. בתחושתי כלפיה, תחושת היכרות עמוקה, יומיומית, המתפרשת על פני למעלה מאלף יממות, היא כבר נערה, אשה בוגרת ולעיתים, באופן מפתיע, אפילו קשישה.

המשך »

10 ביולי, 2011
20 תגובות

אישה לבד בתל אביב

אישה לבד בתל אביב בבית קפה.
באה מן הכפר לעיר הגדולה.
היא שותה כוס קפה ומעשנת סיגריה בפינת רחוב.
מעליה עלים צהובים נושרים מעץ גבוה, מרטיטים את ליבה הפועם.
אושר קטן ועמוק מענג כל תא בגופה,
גורם לה לחייך לכל עובר ושב.

המשך »

27 במרץ, 2011
8 תגובות

הנקה אינסטינקטיבית

הנקה הינה תהליך משותף לאם ולתינוק. התינוק מצויד בכל מה שנחוץ לו כדי למצוא את השד ולהתחבר לפטמה ביעילות. ד"ר סוזן קולסון מצאה אצל התינוק שבעה-עשרה רפלקסים השותפים לתהליך היניקה (בתוכם רפלקסים שנמצאים גם אצל יונקים אחרים). כאשר האם נשענת לאחור והתינוק מונח עליה, התינוק יוכל לעשות את העבודה בעצמו. הוא לא אמור להיות פסיבי בתהליך זה. היניקה מתחילה אצלו עוד לפני שהפה תופס את הפיטמה. כל השלבים הקודמים ליניקה עצמה מובילים לתפיסה טובה של הפיטמה ויניקה יעילה.

המשך »
8 במרץ, 2011
3 תגובות

פריחת אביב של אמהות

חיים נולד באביב, עת פריחה והתחדשות. עצי פרי אשר אגרו כוחות במשך החורף, פרחו וחנטו פרותיהם.

ואני חשבתי שכל לידה דומה לבוא אביב. התחדשות ופריחה אחרי תקופה של צמיחה והתבגרות. אור לידה עוטף את האם בחום, מחזיר אותה לשנות נעוריה.

המשך »

20 בפברואר, 2011
4 תגובות

בחזרה לעתיד

לפני כשלוש עשרה וחצי שנים נולדה בתי השנייה. הבת הגדולה הייתה אז בת שנתיים.

כתבתי כאן מכתב ליאנה זיניגרד כפי שהייתה בשנת 1996.

…נמוגה הזחיחות שלאחר הלידה, התפזרו כל העוזרים, בן-זוגך הקל ראש והפליג לעבודה והנה לאחר יומיים-שלושה את מוצאת את עצמך עם הרך הנולד באמצע בית מבולגן, ליד ערימת כביסה מלוכלכת, מקרר ריק וכיור מלא כלים. את נאלצת לצפות בנוף עצוב זה ללא כל יכולת לתקנו ולו במקצת. ונוסף על הכל, ישנו עוד יצור חי בביתך האפל – ילדך הבכור שדורש לא פחות תשומת לב מאשר התינוק. לפעמים לצריך להאכילו, לרחצו, להוציא אותו החוצה, לחבקו ולספר לו סיפור.

המשך »

30 בינואר, 2011
4 תגובות

איך שזרע הופך לעץ

מאז שחידש העלון את ימיו בגרסתו האינטרנטית, אנחנו זוכים להתוודע דרכו לעבודות הצילום המופלאות של זיו בהרל. זיו הוא ילד כבן עשר המתחנך מן הבית, ושכישרון הצילום שלו ניכר לעין ומפעים את הלב. לאחרונה פנינו לרחלי, אימו, בבקשה לשתף אותנו בתהליך ההתפתחות המופלא הזה של בנה, והיא נענתה לאתגר. (העורכות)

המשך »

3 בינואר, 2011
6 תגובות

הנקה: המרחב המקודש שבין האם לתינוק

כבר זמן רב עולה בי הרצון לכתוב על הנקה. אבל בכל פעם שאני חושבת על זה, אני מייד מבטלת בתוכי את הרעיון. איכשהו התחום הזה אף פעם לא הצליח לקבל בתוכי את ההכרה בתור תחום שאני "מבינה בו" מספיק בשביל להגיד עליו משהו בעל ערך. ובכל-זאת, לאחרונה עולות בי שוב התובנות. הפעם קולן ברור מספיק בכדי להכתב ולהמסר הלאה.

המשך »

9 בדצמבר, 2010
11 תגובות

שיח פנימי

היא יושבת בפישוק רחב על ארגז הפוך מתחת לעץ קוקוס. פעוט יונק בעמידה משד אחד, והיא בינתיים קולעת סל מעלי קוקוס יבשים.

כמה ילדים יש לך? אני שואלת אותה. והיא מצביעה לי עליהם. אחת יושבת על המחצלת וקולעת לידה, אחד נובר עם מקל בבוץ ומחפש נמלים, ועוד שניים, היא מסמנת בתנועה כללית, מסתובבים איפה שהוא. תגידי, אני שואלת אותה בלחש, הם משגעים אותך לפעמים? היא מסתכלת עליי במבט תוהה. את יודעת, אני אומרת, תובעניים כאלה, מפונקים? רבים כל הזמן על תשומת הלב? לא? מה, אפילו קצת לא? ככה בסוף היום, שכבר נגמר לך הכוח, ודווקא אז כולם עייפים ו… נו, את יודעת! המשך »