רשימות בנושא התפתחות אישית

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 14 במרץ, 2012
תגובה אחת

ללמוד לעומת לגדול

רכישת ידע היא לא התפתחות; ההתפתחות מתרחשת רק כשהידע משפיע על האופן שאנו חיים.

מארק ואנג'ל

19 בפברואר, 2012
2 תגובות

ידע, מידות ולמידה

שוב אכל יותר מדי מתוק.

והרי הוא יודע שמתוק לא עושה לו טוב! איך זה שכל פעם מחדש הוא לא מצליח לזכור את זה? הוא היה רוצה לעשות לעצמו סימנים. לכתוב את זה ברור בתודעתו, שלא ישכח. לא רק את זה. יש עוד הרבה ידיעות כאלה שהוא שוכח. כאלה שכבר למד פעמים רבות על בשרו, אחרות שמתגלות לו חדשות, וכאלה שהוא עוד לא יודע, אבל הוא משער שאם היו נחלתו חייו היו הרבה יותר קלים.

לכן הוא ממשיך לרדוף בתאווה רבה אחר אותן ידיעות יקרות, מלקט אותן במהלך חייו, רוצה לרשום אותן על לוח לבו, מקווה ליום שרכושו הרב יניב את חוכמתו. כי בינתיים, למען האמת, הוא די מיואש מעצמו. מרוב עומס הידיעות שהיה רוצה לזכור, הכול קורס, ושוב אינו יודע מימינו ומשמאלו, מה נכון, מה לא, כיצד ראוי. הוא תוהה אם יש איזו טכניקה שיכולה לעזור לו לחזק את זכרונו.

המשך »

5 בפברואר, 2012
6 תגובות

הגוף יודע

למוח שלנו יש הרבה חלקים, ואנחנו לא מודעים לכולם. למעשה, אנחנו מודעים רק לחלק קטן ממה שקורה אצלנו במוח. אחת הדרכים לגשת לחלקים במוח שאנחנו פחות מודעים אליהם, היא באמצעות הפניית תשומת הלב אל הגוף.

למעשה, "מוח" זה לא דבר פשוט. כבר לפני כשלושים שנה החלו מדענים להכיר ב"מוח הקטן" שיש לנו בנוסף למוח העיקרי שיושב בתוך הגולגולת שלנו. "המוח הקטן" הוא מה שיש לנו בחלל הבטן. יש שם כל כך הרבה עצבים, שהם כבר מרכיבים משהו שאפשר לכנות מוח, ופועל בצורה דומה – אם כי זה מוח פרימיטיבי בהרבה מהמוח הרגיל שלנו. מעניין שמדברים על "תחושת בטן", ויתכן שלתחושת הבטן באמת יש משהו לספר לנו, משהו שלא נגיש בדרכי חשיבה אחרות.

המשך »

29 בינואר, 2012
4 תגובות

מחשבות על מים

"מי הנחלים מקיימים את הזרימה,
שנה אחר שנה,
שנה אחר שנה" (רחל שפירא)

המים זורמים, בלי לעצור ולתהות על מיכל הקיבול שלהם, על שינויים בהרגלי הזרימה או על נתיב הנחל. הם זורמים; לעתים שוצפים קוצפים, לעתים מחלחלים ולעתים מתנהלים מעדנות בלי לעצור לתהות מאין באו ולאן הם הולכים, בלי לבחון לעומק את תצורת חלוקי הנחל, בלי לתהות על שינוי שנוצר פתאם בנתיב הזרימה הקבוע שלהם. המים זורמים, כל הזמן בתנועה (וכבר ידוע אילו צרות נופלות בגורלם של מים עומדים…)

המשך »

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 19 בינואר, 2012
8 תגובות

לעשות כמו מים

סקירת הספר לגרום לדברים לקרות (Getting Things Done) מאת דייוויד אלן

עכשיו, כשאתם קוראים את הרשימה הזו, כמה דברים אחרים שאתם צריכים לעשות עולים בדעתכם?
האם זה שהם עולים בדעתכם עוזר לכם לעשות אותם? או שזה רק מפריע לכם להתרכז במה שאתם עושים עכשיו?

כשהתודעה שלנו עמוסה בדברים אחרים, היא פחות פנויה להגיב למה שקורה כאן ועכשיו. דיוויד אלן אומר שאנחנו הכי יעילים במצב של "תודעה כמו מים": כאשר התגובה שלנו מתאימה בדיוק למה שקורה, כמו מים שיכולים להתאים את צורתם לצורת המיכל – בכוס הם יהיו בצורת כוס, בבקבוק הם יהיו בצורת בקבוק, בקומקום הם יהיו בצורת קומקום.

המשך »

15 בינואר, 2012
2 תגובות

היום הראשון של שארית חיי – תקופת ההסתגלות לאמהות

האימהות נושאת אותך הרחק הרחק למחוזות מופלאים בנפש, מגלה לך מקומות בתוכך בהם איש עדיין לא ביקר, ולמרות שאימהות היא אולי הדרך בה נשים צעדו יותר מכול דרך אחרת, בשבילך לראשונה היא כמו יבשת חדשה ולא מוכרת – את מגיעה אליה עייפה ממסע וציפייה של תשעה חודשים, לא דוברת את השפה המקומית, מנסה לקרוא התנהגויות והבעות פנים ולתקשר לבסוף בקוד הייחודי לדינאמיקה הנוצרת בינך ובין הרך שזה עתה נולד. כחלוצה מתחילה, את מוצאת עצמך מפלסת לך דרך בארץ לא זרועה ובדרכים עקלקלות, מניחה לחושייך להוביל אותך, כשרגש האהבה הוא לעיתים כול שתוכלי להיאחז בו, כסלע איתן ברגעי סערה, רגעים בהם נפשך תהיה צמאה ובודדה, כשתתגעגעי לשפה אותה דיברת בארץ בה חיית רוב שנותייך, זוהי ארץ ה"עצמי" שלך.

המשך »

20 בדצמבר, 2011
6 תגובות

האימהות כעבודה רוחנית – על "מורי-תינוקי" וקבלת עול האימהות

הקדמה: במאמר זה מדובר על תקופת האימהות הראשונית, התובענית והאינטנסיבית כול כך. הוא רק שני מתוך סדרת מאמרים העוסקים בשלבים שונים בהתפתחות נשית (כשהמאמר הבא למשל כבר עוסק בתהליך האינדיבידואציה והגשמה עצמית). כמו כן, אף על פי שישנו שימוש במושגים אלטרנטיביים לעולם הרוח, לכול מושג יש בסיס גם בפסיכולוגיה הקלאסית הפרוידיאנית וממשיכיה, כמו וויניקוט למשל, המדבר רבות על יחסי אם ותינוק ועל החשיבות העצומה של נוכחות האם ופניותה הרגשית בתקופה זו.

אימהות בריאה תלויה לא רק בנוכחות הפיזית שלך. זה באמת נפלא שהחלטת להתמסר לטיפול בתינוק שלך, אך אם את רוצה לחוות את האימהות כמסע צמיחה ולא לטבוע בגל התובענות האדירה שהיא מביאה איתה – עלייך באמת להיות שם. לכן כול כך חשוב, דווקא בתקופת האימהות הראשונית (וכמובן תמיד) לאפשר לעצמך דברים המעניקים לך כוח ומטעינים אותך, אפילו  גם מספר דקות ביום להתכווננות, כמו האזנה לשיר אהוב, או כמה דקות לעצמך נטו -לכתוב, לנשום עמוק, או כול דבר אחר שיכול להזין את הנשמה, כי בעבודת האימהות המודעת את צריכה להתעורר באמת, לבחור בכול בוקר מחדש להיות בנוכחות ואף להתבטל – לבטל את הצרכים שלך אל מול הצרכים הראשוניים והתובעניים של יצור קטן התלוי רק בך, כשם שאדם דתי ומאמין מתבטל אל מול מצוותיו וממלא אותן באמונה שלמה גם אם לא קל. זו עבודה ובחירה יומיומית. כן, גם להיות אימא נדרשת אמונה.

המשך »

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 29 בנובמבר, 2011
5 תגובות

מה שנשאר

מאת ג'ק ריימר, יוסטון כרוניקל

ב-18 בנובמבר 1995, עלה לבמה הכנר יצחק פרלמן לנגן קונצרט באולם אייברי פישר במרכז לינקולן בניו יורק.
אם אי פעם הייתם בקונצרט של פרלמן, אז בוודאי אתם יודעים שלעלות לבמה זה הישג לא קטן בשבילו. הוא חלה בפוליו כשהיה ילד ומאז יש לו התקן תמיכה וריסון בשתי הרגליים והוא הולך בעזרת זוג קביים. לראות אותו הולך לאורך הבמה, צעד אחד בכל פעם, בכאב ובאיטיות – זהו מראה שלא ניתן לשכוח. הוא הולך בכאב ועדיין באופן מלכותי ואצילי עד שהוא מגיע לכסא. ואז, הוא מתיישב באיטיות, מניח את הקביים על הרצפה, מתיר את התקן התמיכה מרגליו, מעביר רגל אחת לאחור ומושך רגל שנייה לפנים. ואז הוא מתכופף ולוקח את הכינור, שם אותו תחת סנטרו, מהנהן בראשו למנצח ומתחיל לנגן.

המשך »

20 בנובמבר, 2011
13 תגובות

מעבדות לחירות – האימהות כעבודה רוחנית

האימהות כעבודה רוחנית

מהות האימהות: ישנם כמה דברים שכדאי מאוד לא להינעל עליהם כשאת אימא, אחד מהם הוא עמידה בלוח זמנים, אם את אימא את בטח כבר יודעת. הדבר השני והיותר חשוב הוא הזהות העצמית שלך, במיוחד אם היא קשורה לשאלה החברתית "מה את עושה?"
מרגע שהסכמת לשחרר את הקיבעונות שלך האלה – יצאת מעבדות לחירות.

המשך »

18 באוקטובר, 2011
4 תגובות

מוזיקה היא דבר אלוהי

(מוקדש באהבה גדולה לחברי הטוב – ברק)

אני נזכר במילים הראשונות שאמר לי: נדרש צליל שמח על מנת לסובב את העולם.

הוא היה מגיע לבקר במרפסת. לא נדחף, יושב ברקע, מתמזג באווירה. משתתף בדרכו המיוחדת בשיחה, שולח לאויר חיוך מדבק ומכווץ עיניים. עם החיוך היה שולח מסר להתבונן פנימה – לפקוח עיניים ולהביט פנימה ולשאול את עצמך שאלה פשוטה – האם אתה מרוצה מהחיים שאתה חי?

המשך »