רשימות בנושא ידע

5 באוגוסט, 2012
4 תגובות

לפרוץ את הקווים

מעבר לגבול שמציבים מצע הציור, חומרי הציור וזמן הציור נמצא גבול הפעולה הציורית.

כאשר הצייר מצוי בראשית דרכו, ואין הכוונה לגיל, אלא למצב תודעתי, גבולות ציוריים מאפשרים צבירת ביטחון ופיתוח היכולת, הנפשית והטכנית, ומונעים היסחפות, בלהט תשוקת היצירה, אל מחוזות הבלבול ומעבר להם אל התסכול, העלול לכבות את שלהבת היצירה, שזה לא מכבר החלה לבעור.

המשך »

17 ביוני, 2012
13 תגובות

מחשבות על הנקה

שלום, קוראים לי נגה ואני מיניקה.
בתור אמא לתינוק שחיה במדינת ישראל, אני נוחה לביקורת מצד כל אחד שעובר ברחוב.
בתור אמא לתינוק שבוחרת ביום אלפי בחירות, אני נוחה לחוש אשמה, בקשר לחלקן.
בהתנהלות יום יומית כאמא, מוטל עלי לבחור המון בחירות, ולפעמים אני לא שלמה עם בחירה כזו או אחרת.
בתור אמא לתינוק שבוחרת בעבורו בחירות שאני לא שלמה איתן, אני מרגישה אשמה. האשמה הזו היא שלי, ואפילו שמבט אחד מלא תוכחה יכול לעורר אותה, אם היא לא היתה שם, דבר לא היה מתעורר. אומרים "אל תעורר את הדב מרבצו", ובכן, רק אם יש דב אפשר להעיר אותו. לכל אמא יש דובים. בין אם היא מיניקה ובין אם היא איננה מיניקה. בין אם היא בחרה שלא להיניק כי היא לא רוצה, ובין אם היא ממשיכה להיניק כשהדרך הזו כבר לא מתאימה לה. לכולנו יש דובים. העבודה לשחרר אותם אל החופשי, היא שלנו. אף אחד לא יוכל לקחת ממני את הדובים שלי. לשחרר אותם, זה חלק מהעבודה שלי בתור אמא.

המשך »

חרוזונים קצרים בנושא ילדים ולמידה 18 באפריל, 2012
7 תגובות

לא לספור גרגרים

אני רוצה לשכב על החוף, לא לספור גרגרים של חול.
לא למנות את טיפות המים בים – אני רק רוצה לצלול,
לא לזכור את שם הכוכב, רק לחכות שאחד ייפול.

17 באפריל, 2012
6 תגובות

מחשבות על ידע בלידה

הנה הסתיים לו עוד קורס הכנה ללידה. נשים נהדרות, אבות לעתיד מתוקים ומרגשים. פחדים שהתפוגגו, התיידדות עם עוצמות פנימיות.
איזה כיף.
ובכל זאת, עלתה בי מחשבה שתמיד מבליחה בשולי התודעה ושהפעם מבקשת לפרוץ למרכז.
מה מקום של ה'ידע' המקצועי, של למידת תהליך הלידה הפיזיולוגי – בתהליך ההכנה ללידה של נשים וזוגות, במיוחד לקראת הלידה הראשונה?

עבורי, ידע ועובדות תמיד היוו קרקע בטוחה וארץ מולדת, ולכן גם במסעי האישי, לפני כמעט 2 עשורים, צללתי בים העובדות בשמחה ופליאה.

המשך »

5 באפריל, 2012
3 תגובות

מומחה ומתלמדים

 (מתוך הספר A Pattern Language‏ מאת כריסטופר אלכסנדר, דפוס 83)

הדרך הבסיסית ללמוד היא לעזור למישהו שיודע היטב את העבודה.

זוהי הדרך הפשוטה ביותר לרכוש ידע, והיא יעילה להפליא. בהשוואה אליה, למידה בעקבות הרצאות וספרים היא יבשה כאבק. אך אופן למידה זה כמעט ונכחד לחלוטין בחברה המודרנית.
בתי הספר והאוניברסיטאות השתלטו והפכו לעיוניים אופני למידה רבים, אשר בימים עברו היו קשורים בקשר הדוק לעשייה הממשית של אנשי מקצוע, סוחרים, אומנים ומלומדים עצמאיים. במאה ה-12 למשל, אנשים צעירים למדו באמצעות עבודה לצד המומחים – עזרו להם ובאו במגע ישיר עם כל חלקי האוכלוסיה. כאשר האדם הצעיר חש כי הוא בשל לתרום את חלקו בתחום מסוים של ידע או משלוח יד, הוא היה מכין מוצר ברמת המומחה – master-piece. ובהסכמת המומחה, הופך לחבר בגילדה (אגודה של בעלי מקצוע העוסקים באותו תחום – ש"ק).

המשך »

מאמרי מערכת לסיכום נושא 29 במרץ, 2012
תגובה אחת

מעבר לידע

בראשית יש נתונים – מה שאנחנו רואים, שומעים, טועמים, חשים. ערב רב של נתונים שמציף אותנו בשטף בלתי ניתן לתפיסה עד כדי כך שאנחנו לומדים לא לראות את רובם, אלא אם פיתחנו כושר התבוננות, קשב, תחושה בגוף.

לנתונים האלה אנחנו מכניסים משמעות, יוצרים מהם הבנה, מחברים לתבניות ודפוסים – הופכים למידע. המידע הזה הוא מה שקל לאחסן בתודעה: צורות, סיפורים, נוסחאות, כללים, וכל אותם דברים שאפשר ללמד.

כל זה עדיין לא ידע.

המשך »

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 28 במרץ, 2012
אין עדיין תגובות

הידע המשחרר

חירות, שחרור, זאת חייבת להיות מטרתו של האדם. להיות חופשי, להשתחרר מן העבדות. אל הדבר הזה חייב אדם לחתור כשמצבו נעשה מודע לו אפילו במקצת. אין מזומן לו שום דבר, ושם דבר אינו אפשרי, כל עוד הוא עבד מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית. אך אין הוא יכול לחדול להיות עבד מבחינה חיצונית, כל עוד הוא עבד מבחינה פנימית. אי לכך, על מנת להיעשות בן חורין, חייב אדם להגיע לחירות פנימית.

הסיבה הראשונה לעבדותו הפנימית של האדם היא בורותו, ומעל לכל, בורותו לגבי עצמו. ללא ידיעת עצמו, ללא הבנה של עבודת המכונה שלו ותפקודיה, אין האדם יכול להיות חופשי ואין בידו לשלוט בעצמו והוא ישאר תמיד עבד וכלי משחק בידי הכוחות הפועלים עליו.

זו הסיבה שבכל התורות העתיקות הייתה התביעה הראשונה, בראשיתה של הדרך לשחרור: "דע את עצמך"

– ג.א. גורודייף

27 במרץ, 2012
4 תגובות

הגיגים על ידיעה

אחד הדיונים הזכורים לי לטוב מאוד באתר באופן טבעי מלפני איזה שש שנים היה בנושא עץ הדעת. עץ הדעת סקרן אותי מאוד: למה הדעת לכאורה נאסרה על אדם וחווה, ולמה הם נטלו אותה לעצמם למרות האיסור, ומה הם בעצם הפסידו בזה? מדוע השיפוטיות היא נגזרת הכרחית של עץ הדעת, מה יקרה כשנגיע לעץ החיים, ומה צריך לקרות כדי שנגיע לשם? אז אמנם לא כל השאלות נענו, והתשובות שעלו שם היו לפעמים רק בחלקן מרגיעות או מספקות, אבל היה תענוג לשאול ונוצר שם מומנטום חזק של חשיבה וחקירה.

בינתיים נהייתה לנו אינפלציה מטורפת של כל הידע הזה. אולי בכלל התחום הזה הוא בדרך לרוויה, אולי אפשר כבר להפסיק לדעת קצת?

המשך »

25 במרץ, 2012
13 תגובות

מקהל לקהילה

אורי שלי אוסף מסורות תזונה, אני אוספת מסורות קהילה. שני תחומי ידע שאיבדנו ושאנחנו מרגישים צורך עצום לשחזר. קחו את הליקוט – לפני 100 שנים בערך יכולתם לשאול נשים ערביות שהיו מדווחות על לפחות 100 צמחים שהן יודעות ללקט. היום, צאצאיהן, הם ידעו לספר לכם בערך על שלושה.

ככה החיים בקהילה – פעם זה היה כמו אינסטינקט. היום זה ידע שחלק גדול ממנו אבד וחלק אחר אנחנו צריכים לחצוב בדם. בסלע. בעור שינינו.

המשך »

22 במרץ, 2012
6 תגובות

ירושת ידע

בפתיח לנושא הידע הוזכר ידע שהיה ואבד, ידע קדום, וזה עורר אותי לחשוב על כמה סוגים של ידע כזה…

בספר של גורדייף, "פגישות עם אנשים מיוחדים" הוא מספר על אביו, שהיה אשוך. אשוך היה מספר סיפורים שעברו מדור לדור, מעין שומר הזכרון של הסיפורים הקדומים.
בימים אלה היו נהוגים כמה פעמים בשנה מפגשים בין אשוכים, אשר בהם הם היו מספרים את הסיפורים העתיקים.
מספר גורדייף, שיום אחד הוא התגנב ושמע שיחה בין אבא שלו, למורה שלו, שהיה כומר.
הם דיברו כל הלילה.
היה סיפור קדום שחזר ונשנה בכל השיחה הזאת.
הסיפור נחקק בזכרונו.

לימים, התגלו בתל עמראנה (אם איני טועה) בחפירות ארכיאולוגיות, לוחות חרס, ועליהם חקוק סיפור "עלילות גלגמש".
גורדייף הוכה בתדהמה.
זה היה הסיפור שאביו והמורה שלו דיברו עליו כל אותו הלילה.

המשך »