האם לבך פתוח?
האם לבך שווה?

הבנה אינטלקטואלית אינה תחליף ללב פתוח. גם אם נשנן אלף פעמים: "כל בני האדם שווים זה לזה", יכול לבנו להיות סגור. כדי להביא לפעולה אמיתית הלב צריך להפתח.

כיצד יפתח הלב?

בסבלנות, בהתבוננות, בתשומת הלב.

האם אנחנו מתבוננים בעננים, בשמש היוקדת, בלבלוב העלים באביב, בקמטים של זקנה? האם אנחנו מאזינים לבני שיחנו, לבכי של תינוק, לציוץ הציפורים, לרעם התותחים?

נפשנו טרודה, מחפשת תשובות, קופצת מנושא לנושא. היא אינה מאזינה, אינה מתבוננת, אינה שרויה בתשומת הלב.

(אבינדב בגין, סיום הסכסוך)

רעש חיצוני שווה ערך לרעש הפנימי של החשיבה. שקט חיצוני שווה ערך לדממה הפנימית.

בכל פעם שתחושו שקט סביבכם – הקשיבו לו; הבחינו בו; הקדישו לו תשומת-לב. הקשבה לשקט מעוררת את ממד הדממה שבתוככם, מאחר שרק באמצעות הדממה תוכלו להיות מודעים לשקט.

ראו איך ברגע שבו את מבחינים בשקט שסביבכם, אינכם חושבים. אתם מודעים, אך לא חושבים.

כאשר אתם נעשים מודעים לשקט, מיד מתקיים מצב של עירנות פנימית דוממת. אתם נוכחים. הותרתם מאחוריכם אלפי שנים של התניה אנושית קולקטיבית.

(אקהרט טול. מתוך: דממה מדברת)

כשאתה חש שהנך מתמלא כעס – עצור.

תאר לעצמך שכבר התפרצת, וכעת אתה חש מרוקן מכל. זה מה שקורה כאשר אתה כועס: נשמתך עוזבת אותך.

עשה כך, וכעסך ימוג כלא היה.

(רבי נחמן מברסלב)

הביטו בעץ, בפרח, בצמח. הניחו למודעות שלכם לשהות עליהם. כמה הם דוממים, כמה עמוק הם נטועים בהוויה. אפשרו לטבע ללמד אתכם דממה.

כאשר אתם מביטים בעץ ורואים את הדממה שבו, אתם נעשים דוממים בעצמכם. אתם יוצרים איתו קשר ברמה עמוקה מאוד. אתם חשים אחדות עם מה שאתם חווים מהדממה ובאמצעותה. תחושת האחדות שלכם עם כל הדברים – היא אהבה.

(אקהרט טול. מתוך: דממה מדברת)