כנשים אנו נושאות בתוך גופנו מערכת מיוחדת במינה שמאפשרת לנו את המתנה של הריון ולידה וקושרת אותנו למחזוריות קוסמית – למחזור הירח המתמלא והמתחסר, ולמחזור העונות של אמא אדמה. כשגלי האסטרוגן והפרוגסטרון שוטפים את גופנו במהלך המחזור החודשי, ומתרחשים בתוכנו תהליכים פנימיים של הבשלת הביצית, ביוץ, הכנת רירית הרחם, והדימום – אנו מספרות שוב ושוב סיפור עתיק ומתחדש.

המשך »

כשהעם דורש צדק חברתי, ממי הוא דורש אותו? מי הוא החלק הזה שהוא לא העם ואמור לספק לנו את הצדק החברתי המיוחל?

אני כבר ממש לא רוצה – אני לא רוצה לדרוש משהו ממישהו אחר. אני לא רוצה צדק כזה שמודדים אותו על מאזניים סטטיסטיות ומספקים לו הוכחות ומדדים כלכליים. ואני לא רוצה חברה, מין גוש כזה מאסיבי של אנשים שמנתחים אותו בכלים סטטיסטיים, סוציולוגים ואנתרופולוגים ואומרים לי באיזה עשירון אני ומה אני מרגישה מבחינה סטטיסטית.

הסרט הקוסם מארץ עוץ מ-1939,מתחיל כסרט "שחור-לבן".
כשדורותי פותחת את דלת הבית, ופוסעת לתוך ארץ עוץ, הופכת התמונה באחת לצבעונית.

יום שישי בצהריים. תחילת שנות ה-90 למניינם, אמצע שנות העשרים למנייני.
אני מגיע לדירה של רחל ומכין לעצמי קפה עד שהשיעור הקודם יסתיים.
"כנס תרכיב" היא פוקדת בחיוך ובניע ראש לכיוון הסלון, שם ההוא מפרק את האלט לתיבה שלו, ואני שולף את חלקי הטנור מהתיבה שלי.
אבל היום אנחנו לא מתחילים בנגינה.
היא מספרת לי על הבלוז.

המשך »

אני אוהבת לשמוע מילה בהרבה דרכים כדי להבין את משמעותה, וכמעט אף פעם לא אלך למילון ואבדוק.
אני אוהבת לשמוע את הנושאים שמעניינים אותי עוד פעם ועוד פעם. כל פעם קצת יותר, או קצת אחרת ולפעמים ממש אותו דבר.
אני לא אוהבת לשאול שאלות, כי אני לא אוהבת להבין מיד.

עלמה בת שלוש.

בעיני האוהבות, הילדה המתרוצצת מולי מרמזת למעמקים, שאני, כאמה, חשה בה. לעיתים קרובות אני מביטה בה ורואה את האדם המבוגר שנדמה לי שהיא עתידה להיות. לעיתים, במהלך שיחתה עם אחרים, אני מביטה בה מבעד לעיניהם ורואה אותה כמות שהיא – ילדה בת שלוש. בתחושתי כלפיה, תחושת היכרות עמוקה, יומיומית, המתפרשת על פני למעלה מאלף יממות, היא כבר נערה, אשה בוגרת ולעיתים, באופן מפתיע, אפילו קשישה.

המשך »